ע"פ 2989/11 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

נוכח התוצאה שאליה הגעתי אין בכוונתי להכריע בשאלה האם צירף המערער את המתלוננת לבקשה אם לאו, הגם שעיון בבקשה מעלה כי המערער צירף את המתלוננת כמשיבה 2 לבקשתו.

2.

דין הערעור להידחות. לא מצאתי כי לגופו של עניין שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את הבקשה לביטול הפרשי הריבית וההצמדה כמו את בקשת המערער לעיכוב תשלום הפיצוי למתלוננת.

3.

הדעה המקובלת בפסיקת בית משפט זה היא כי חיסרון הכיס של נאשם שהורשע בדין וחוסר יכולתו הכלכלית אינם מהווים כשלעצמם נימוקים מספקים לדחיית המועד לתשלום פיצוי לטובת נפגע העבירה, נוכח תכליתו המיוחדת של הפיצוי הנפסק לטובת נפגע העבירה במסגרת ההליך הפלילי [ראו: ע"פ 10221/06 ג'ורן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.6.2007); ע"פ 6452/09 עלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.7.2010) (להלן: עניין עלי )].

4.

לחוסר יכולתו הכלכלית של נאשם יכול שינתן מענה הולם על ידי פריסת תשלומים לפי שיקול דעתו של המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ולא במסגרת התערבות שיפוטית [ראו: ע"פ 6408/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.9.2010), סעיף 4; עניין עלי , סעיף 10].

5.

אשר על כן, דין הערעור להידחות.