ע"פ 6452/09 קאסם עלי נ. מדינת ישראל

השופט

י' דנציגר:

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא א' שיף והשופטים ח' הורוביץ ו- צ' קינן ) בתפ"ח 4055/07 מיום 18.9.2009, במסגרתו נגזר על המערער עונש מאסר של 19 שנים בפועל (בניכוי ימי המעצר), שתי שנות מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, לבל יעבור עבירת אלימות מסוג פשע או עבירות בנשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין ופיצוי עיזבון המנוח בסך 120,000 ש"ח.

העובדות על פי כתב האישום המתוקן

1.

ביום 11.8.2007 בשעות הצהריים התרחשו בכפר עראמשה אירועי ירי בין משפחות מזעל ועלי לבין משפחת סוידאן, על רקע סכסוך הנטוש בין הצדדים מזה שנים. כתוצאה מאירועי הירי נפגע בן משפחת סוידאן ואחמד סעיד עלי (להלן: אחמד ), בן משפחת עלי, נפגע גם הוא. זמן קצר לאחר פציעתו של אחמד נעצרו על ידי משטרת נהריה שלושה אנשים, שני בני משפחת סוידאן, בחשד לביצוע הירי. במהלך היום והלילה שלאחר פציעתו של אחמד, החליטו רבים מבני משפחת עלי ומזעל לנקום בבני משפחת סוידאן על הירי ועל פציעתו של אחמד. על רקע החלטה זו, קשרו ביניהם המערער ושותפיו לעבירה קשר לארוב למחרת בבוקר למכונית בכפר עראמשה שבה עתידים היו לנסוע בני משפחת סוידאן, במטרה לירות בנוסעי המכונית ולפגוע בהם.

המערער ושותפיו לעבירה הצטיידו בשני אקדחים ובתחמושת ויצאו מעראמשה למחרת סמוך לשעה 05:30 בבוקר, כשהם נוסעים ברכב השייך לאחד משותפיו של המערער לדבר עבירה. המערער ושותפיו לדבר עבירה הגיעו לאיזור צומת שומרה וצומת גרנות וארבו במקום להגעת מי מבני משפחת סוידאן. באותו בוקר, סמוך לשעה 09:30, יצאו פארס סוידאן ז"ל (להלן: המנוח ) ושני בניו מביתם שבעראמשה והחלו בנסיעה ברכבו של המנוח אל מחוץ לכפר. כשהגיעו המנוח ובניו לאיזור צומת גרנות, פתחו המערער ושותפיו לעבירה במרדף אחריהם ובירי לעברם, כאשר אחד משותפיו של המערער לעבירה נוהג ברכב ואילו המערער ושותפו האחר יורים לא פחות מתשע יריות לעבר המנוח ובניו במטרה לפגוע בהם ולגרום להם חבלה חמורה. המערער ושותפיו לעבירה המשיכו במרדף ובירי לעבר המנוח ובניו גם לאחר שרכבו של המנוח והמנוח עצמו נפגעו כתוצאה מהירי והרכב נעצר בצד הדרך וגם בעת שעקפו לאחר מכן, מקרוב מאוד, את רכבו של המנוח. לאחר מכן נמלטו המערער ושותפיו לעבירה מן המקום.

ארבעה מן הכדורים שירו המערער ושותפיו לעבירה לעבר המנוח ובניו פגעו במנוח. אחד הקליעים חדר לגופו של המנוח באיזור הגב ופגע בטחול, בקיבה, בסרעפת ובלב. זמן קצר לאחר שנורה, נפטר המנוח כתוצאה מנזק חמור ללב שנגרם כתוצאה ממעבר קליע דרך בית החזה.

2.

בגין המעשים האמורים לעיל, הואשם המערער בעבירות של הריגה [לפי סעיף 298 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )]; חבלה בכוונה מחמירה (לפי סעיף 329(א)(2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין); עבירות בנשק (לפי סעיף 144(א) ו-(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין) וקשר לפשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין).

ההליכים בבית המשפט המחוזי

3.

ביום 18.7.2009 הודיע בא כוח המערער כי הצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו יודה המערער בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן. על פי הסדר הטיעון הוסכם שהתביעה תעתור לעונש מאסר של 20 שנים ומאסר על תנאי וכן פיצוי למשפחת המתלונן ואילו ההגנה תעתור לעונש מאסר של 19 שנים ומאסר על תנאי, ותעמוד לה הזכות להתנגד לפיצוי. לפיכך, הורשע המערער ביום 18.7.2009 בעבירות המפורטות לעיל.

4.

בית המשפט המחוזי הדגיש את חומרת מעשי המערער וזקף לחובתו את עברו הפלילי, הכולל הרשעות בעבירות אלימות. מנגד, שקל בית המשפט המחוזי לקולא את הודיית המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן; את החרטה שהביע והסכמתו לשאת בעונש מאסר ממושך; את עינוי הדין שעבר על המערער (החל מן השלב בו התביעה חזרה בה מהסכמה העקרונית להסדר הטיעון ועד החלטתה הסופית לאשרו ולאחר מכן עד להחלטה בעתירה שהגישה משפחת המנוח נגד הסדר הטיעון) וכן את הסכמתה המוקדמת, בכפוף לתנאים, של התביעה להסתפק בעונש של 19 שנות מאסר.

בית המשפט המחוזי גזר על המערער את העונשים שפורטו לעיל. לעניין רכיב הפיצוי הדגיש בית המשפט המחוזי כי לקח בחשבון את העובדה שהמערער פעל בצוותא חדא עם אחרים וכי לא הובאו לפני בית המשפט המחוזי ראיות לעניין נזק ספציפי שנגרם.

מכאן הערעור שלפנינו, המופנה אך כלפי רכיב הפיצוי בעונשו של המערער.

נימוקי הערעור

5.

המערער – באמצעות בא כוחו, עו"ד דוד יפתח – טוען כי בית המשפט המחוזי שגה כשהשית עליו פיצויים בסכום גבוה, נוכח מצבו הכלכלי של המערער ומצבה הכלכלי של משפחתו. לטענת המערער, סכום הפיצוי שנקבע אינו הולם בנסיבות העניין שכן המערער – שהינו אדם בן 41, נשוי ואב לשלושה ילדים קטנים – היה המפרנס היחיד במשפחתו ונידון לתקופת מאסר ארוכה ביותר. לטענתו, משמעות הדבר למעשה היא שהפיצוי הוטל על משפחתו קשת היום של המערער, המתגוררת בדירה שכורה, ולא עליו. לדבריו, מן הראוי לבטל את רכיב הפיצוי או לחלופין לצמצמו לתשלום סמלי בלבד.

המערער טוען עוד כי הטלת פיצוי גבוה לטובת עיזבון המנוח תסתום את הגולל על אפשרות לסולחה בין המשפחות המסוכסכות ותרע את היחסים ביניהן. לטענתו, "לאחר עריכת הסולחה יוסדרו ענייני הכספים של המשפחות באופן עצמאי ללא התערבותם של בתי המשפט". המערער מזכיר כי "כל האירוע נשוא כתב האישום החל כאשר משפחת המנוח פצעה בירי אחד מבני משפחת המערער". בהקשר זה מציין המערער כי באת כוח המאשימה לא התעקשה על פסיקת פיצויים במשפטים אחרים שהתנהלו נגד נאשמים אחרים שפגעו במשפחתו של המערער.

לטענת המערער, אילו הונחה לפני בית המשפט המחוזי כל התמונה באשר לסכסוך שבין המערער לבין משפחת המנוח לא היה פוסק פיצויים לחובת המערער, אשר יגרמו לכך שלא ניתן יהיה לסיים את הסכסוך העקוב מדם בין שתי המשפחות.

לטענת המערער, הפסיקה שהציגה באת כוח המאשימה בשלב הטיעונים לעונש מתייחסת לרף פיצויים גבוה בעבירות רצח ואילו בענייננו הורשע המערער בעבירת הריגה ובית המשפט המחוזי טעה משהשית עליו פיצוי החורג לחומרא משיעור הפיצוי שנקבע במקרים דומים כאשר מדובר בעבירת ההריגה.

המערער טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא הסביר בגזר דינו באופן ברור ומנומק מדוע בחר להשית על המערער סכום פיצוי כה גבוה לטובת משפחת המנוח וטוען כי הנזק שייגרם למערער ולמשפחתו כתוצאה מהטלת הפיצוי במקרה זה יהיה גדול מן התועלת שתופק ממנו על ידי משפחת המנוח. המערער מציין כי בפני משפחת המנוח פתוחה הדרך לתביעה אזרחית. לטענתו, לפיצוי שהושת עליו אופי של תרופה אזרחית ועל כן שגה בית המשפט המחוזי בהטילו סכום פיצוי ברף גבוה בלא ששמע קודם את עדות משפחת המנוח בדבר נזקה. המערער אף מציין כי התביעה התכוונה להעיד בשלב הטיעונים לעונש את בני משפחת המנוח, אך הם לא הגיעו לשלב הדיון בטיעונים לעונש ואף לא נכחו במעמד מתן גזר הדין. לטענת המערער, הדבר מרמז על מידת החשיבות שהעניקה משפחת המנוח לסכום הפיצוי, שכן "אם הדבר היה חשוב לה הייתה טורחת להגיע ולו לשמיעת גזר הדין".

לבסוף, טוען המערער כי גזירת עונש שבו רכיב הפיצוי הינו בסכום גבוה יפגע בוודאות בשיקומו באופן שאינו סביר, אינו מידתי ואינו מתחשב בנסיבות המקרה הקונקרטי. זאת, הואיל והמערער יידע מיום כניסתו למאסר כי לא תינתן לו הזדמנות שווה לשחרור מוקדם אך ורק בשל אי יכולתו לשלם את סכום הפיצוי.

בא כוח המערער הפנה במהלך הדיון שנערך לפנינו לגזר הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא ש' ברלינר והשופטים ר' סוקול ו- ת' שרון-נתנאל ) בעניינם של שותפיו של המערער לעבירה (תפ"ח 4054/07 מיום 25.11.2009). בא כוח המערער ציין כי על כל אחד משותפיו לעבירה של המערער הוטל סכום פיצוי של 100,000 ש"ח בלא שניתן הסבר להבדל ביניהם לבין המערער בעניין זה. בא כוח המערער טען כי מרשו אינו צריך לשלם יותר מן הנאשמים האחרים באותו המקרה.

בא כוח המערער ביקש במהלך הדיון להפחית את סכום הפיצוי ולחלופין, לפרוס את סכום הפיצוי לתשלומים של 5,000 ש"ח בחודש, שהרי ממילא לא מדובר בחלק מן העונש שהושת על המערער אלא בפיצוי למשפחת המנוח.

טיעוני המשיבה 1 (להלן: המשיבה)

6.

המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד אושרה פטל – טוענת כי בנסיבות העניין, כשהערעור מופנה כלפי רכיב הפיצוי בלבד, היה על המערער לפעול בדרך של הגשת ערעור אזרחי, בהתאם להוראת סעיף 78 לחוק העונשין.

לגופו של עניין טוענת המשיבה כי היא מתנגדת לביטול או להפחתה של סכום הפיצוי וכן לפריסתו של סכום הפיצוי שנפסק. המשיבה מציינת כי גם משפחת המנוח מצויה בקשיים כלכליים. באת כוח המשיבה מסרה כי נאמר לה על ידי בני משפחת המנוח כי הם אינם רואים מקום לסולחה בין המשפחות. יתרה מכך, המשיבה מציינת כי פעמים רבות דווקא הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט סולל את הדרך לסולחה, אם כי, כאמור, במקרה זה לא בשלה העת לכך.

המשיבה טוענת כי סכום הפיצוי שהושת על המערער, המהווה כמחצית מגובה הפיצוי המירבי שמאפשר החוק, אינו חורג מן המקובל בפסיקה. באת כוח המשיבה הפנתה בהקשר זה למקרה (ע"פ 5761/05 מג'דלאוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.7.2006) (להלן: עניין מג'דלאוי )) שבו הורשע נאשם בהריגה ונידון ל-19 שנות מאסר וכן חוייב בפיצוי בסך 200,000 ש"ח למשפחת הקורבן. המשיבה מוסיפה כי מצבו הכלכלי של החייב אינו רלוונטי לקביעת סכום הפיצוי וכי ממילא חקיקתו של חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק המרכז לגביית קנסות ) אמור לספק, במידה רבה, מענה לטיעון של העדר יכולת כלכלית.

לעניין הפער בין סכום הפיצוי שהושת על המערער לבין זה שהושת על הנאשמים האחרים באותה פרשה, טוענת המשיבה כי מדובר בעבירה שבוצעה בצוותא, כאשר ההפרש בין סכומי הפיצוי אינו משמעותי.

המשיבה מדגישה את חומרת המעשה, המצדיקה, לטענתה, פסיקת פיצוי משמעותי.

בתגובה לטענת המערער אודות העדר הוכחת נזקה של משפחת המנוח, טוענת המשיבה כי במסגרת הליך פסיקת הפיצוי לטובת נפגע העבירה אין צורך בהוכחת שיעור הנזק והדבר נתון לשיקול בית המשפט.

לעניין טענת המערער בדבר אי התייצבות משפחת המנוח טענה באת כוח המשיבה כי הדבר נבע מקושי רגשי של בני המשפחה, אשר בא לידי ביטוי גם בהליך העתירה שהוגשה על ידם נגד הסדר הטיעון, ובוודאי שלא מתוך זלזול או חוסר עניין.

באשר לטענה בדבר מניעת האפשרות לשחרור מוקדם טוענת המשיבה כי טיעון זה מקדים את זמנו שכן מדובר בעונש מאסר ממושך ואפשר שהמערער יגייס את סכום הפיצוי הדרוש או שיוכל לפנות למרכז לגביית קנסות.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינו בהודעת הערעור על נספחיה, לאחר ששמענו את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו ולאחר שעיינו בפסקי הדין שאליהם הפנו באי כוח הצדדים, אנו סבורים כי דין הערעור להידחות.

8.

בראשית הדברים יצויין כי אכן היה מקום לסווג את הערעור שלפנינו כערעור אזרחי. סעיף 78 לחוק העונשין קובע:

"חיוב בפיצוי לפי סעיף 77 הוא, לענין ערעור הנאשם עליו, כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחי של הזכאי נגד החייב בו; בערעור על פסק הדין שהביא לידי החיוב בפיצוי מותר לכלול גם ערעור על החיוב."

מן האמור בסעיף זה ניתן ללמוד כי אופי הערעור על חיוב בפיצוי שנגזר על נאשם לטובת נפגע עבירה הינו אופי אזרחי, על אף שניתן לערער על הפיצוי במסגרת הערעור הפלילי. אלא שבמקרה שלפנינו לא הוגש ערעור על חלק אחר בפסק הדין, לבד מרכיב הפיצוי, ועל כן לא חלה הסיפא של סעיף 78 והערעור צריך היה להיות מוגש על דרך של ערעור אזרחי [ראו: ע"פ 169/89 חטיב נ' מדינת ישראל , פ"ד מג(2) 549 (1989); עניין מג'דלאוי , פסקה ט' לפסק הדין; ע"פ 5701/06 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 6.6.2006) פסקה ה' לפסק הדין]. באת כוח המשיבה אכן העלתה טענה זו בדיון שנערך לפנינו אלא שהיא הודיעה כי המשיבה לא תעמוד על החזרת הגלגל לאחור לנוכח התמשכות ההליך. לנוכח עמדתה של המשיבה, לא ראינו לנכון להורות על ביטול הערעור והגשתו בדרך של ערעור אזרחי. ויודגש, אין בכך כדי להמעיט מחשיבות השמירה על הכללים להגשת ערעור באשר לרכיב הפיצוי, כפי שנקבעו בדין.

9.

לגופו של עניין, הפיצוי לטובת נפגע עבירה נפסק מכוחו של סעיף 77 לחוק העונשין, אשר מורה:

"(א)

הורשע אדם, רשאי בית המשפט לחייבו, בשל כל אחת מן העבירות שהורשע בהן, לשלם לאדם שניזוק על ידי העבירה סכום שלא יעלה על 258,000 שקלים חדשים לפיצוי הנזק או הסבל שנגרם לו.

(ב)

קביעת הפיצויים לפי סעיף זה תהא לפי ערך הנזק או הסבל שנגרמו, ביום ביצוע העבירה או ביום מתן ההחלטה על הפיצויים, הכל לפי הגדול יותר.

(ג)

לעניין גביה, דין פיצויים לפי סעיף זה כדין קנס; סכום ששולם או נגבה על חשבון קנס שיש בצדו חובת פיצויים, ייזקף תחילה על חשבון הפיצויים."

כבר נקבע כי הפיצוי שנפסק מכוח סעיף 77 לחוק העונשין אינו בבחינת עונש נוסף המוטל על הנאשם בגין ביצוע העבירה, אלא בבחינת פיצוי לנפגע העבירה [ראו: רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(3) 418 (2002) (להלן: עניין אסף )]. הפיצוי האמור הינו בעל רכיב אזרחי דומיננטי אך הוא מושפע מסביבתו הפלילית ומהנורמות המאפיינות אותה, ולפיכך הוא בעל מספר תכליות שונות, ביניהן: מתן סעד מיידי לנפגע העבירה, מבלי שייאלץ להמתין לסיום ההליכים האזרחיים בעניינו ולעיתים אף יחסך ממנו, אם יסתפק בסכום הפיצוי, המפגש המחודש עם העבריין שפגע בו במסגרת הליכים אזרחיים;

הכרה חברתית בסבלו של הנפגע; העלאת מעמדו של קורבן העבירה בהליך הפלילי, כחלק מהמגמה לשלבו בהליך הפלילי ולהכיר בזכויותיו במסגרת הליך זה ואף יסוד של היטהרות לעבריין עצמו, שחיובו בפיצוי לטובת הנפגע עשוי לתרום לשיקומו [ראו: רע"פ 9727/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.2007); ע"א 6897/06 בודגזר נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 26.2.2008) (להלן: עניין בודגזר ) פסקה 17 לפסק הדין ].

השיקולים בעניין התערבות ערכאת הערעור בגובה הפיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין זהים לאלו הנוהגים בהתערבות בגובה פיצוי שנפסק במסגרת הליך אזרחי [ראו: עניין אסף , בעמ' 477; עניין בודגזר , בפסקה 19 לפסק הדין]. יחד עם זאת, בהליך הפלילי נמנע בית המשפט מהחלת הכללים הנהוגים בהליך האזרחי לעניין הוכחתו של נזק והדבר נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית [ראו: ע"פ 10213/05 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 26.6.2006); עניין מג'דלאוי , בפסקה ט' לפסק הדין]. מסיבה זו אף הוגבל הפיצוי הנפסק מכוח סעיף 77 לחוק העונשין לסכום מסויים [ראו גם: עניין אסף , בעמ' 464]. על כן, אין מקום להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בקביעת הפיצוי כאמור אלא במקרים יוצאי דופן בהם חרגה הערכאה הדיונית באופן קיצוני משיעור הפיצוי הראוי [ראו: עניין בודגזר , בפסקה 19 לפסק הדין; ע"פ 420/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.11.2009) פסקה 95 לפסק הדין].

10.

לא שוכנענו כי בנסיבות המקרה שלפנינו מוצדקת התערבות בית משפט זה בשיעור הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי הדגיש בגזר דינו כי בפסיקת הפיצוי לטובת עיזבון המנוח לקח הוא בחשבון את העובדה כי לא הובאו ראיות לעניין נזק ספציפי שנגרם כתוצאה מן העבירה. דהיינו, סכום הפיצוי נקבע על סמך הערכתו של בית המשפט המחוזי וכאמור לעיל, בפסיקת פיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין לא נדרשת הוכחה של שיעור הנזק כפי שנדרש הדבר בהליך אזרחי. בא כוח המערער הפנה למקרים שונים בהם הוטלו על נאשמים שהורשעו בעבירת ההריגה סכומי פיצוי נמוכים בהרבה לנפגעי העבירות או שלא הוטל פיצוי כלל. אלא שבכך אין די כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה בסכום הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי, בייחוד כאשר קיים תקדים לפסיקת סכום פיצוי גבוה אף יותר במקרה של עבירת הריגה [ראו: עניין מג'דלאוי , בפסקה ג' לפסק הדין]. אין אנו סבורים כי הסכום שנפסק, הנמוך בהרבה מן השיעור המקסימאלי האפשרי בהתאם להוראת סעיף 77(א) לחוק העונשין, חורג באופן קיצוני משיעור הפיצוי הראוי בנסיבות המקרה. ברי כי סכום של 120,000 ש"ח לא יוכל לתקן את הנזק שנגרם כתוצאה מאובדן חייו של המנוח, שאין לו שיעור. כן לא יוכל סכום זה לפצות את בני משפחתו של המנוח על הסבל שנגרם להם, ובייחוד לבניו אשר חזו באביהם נורה ונפגע (ואף הם עצמם היו בסכנה) כתוצאה מן הירי שכוון אל עבר מכוניתם. בנסיבות המקרה לא ראינו לנכון להפחית את סכום הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי.

בא כוח המערער קבל על כך שעל שותפיו של המערער לעבירה הוטל לפצות את עיזבון המנוח בסכום הנמוך ב-20,000 ש"ח מזה שהוטל על המערער. אלא שבגזר דינם של שותפיו של המערער לעבירה, שאליו הפנה בא כוח המערער, ציין בית המשפט המחוזי כי המבצע העיקרי והמוציא לפועל של העבירה היה המערער. משמעות הדבר היא שחלקו של המערער בנזק ובסבל שנגרמו כתוצאה מן העבירה גדול יותר, ועל כן מוצדק להשית עליו סכום פיצוי גבוה יותר מזה שהושת על האחרים.

לעניין הטענות שמעלה המערער בדבר העדר יכולתו לעמוד בסכום הפיצוי שהושת עליו, כבר נקבע כי אין סכום הפיצוי הנפסק לטובת נפגע עבירה כרוך ביכולתו הכלכלית של החייב [ראו: עניין מג'דלאוי , בפסקה ט' לפסק הדין; עניין בודגזר , בפסקה 19 לפסק הדין]. יתרה מכך, נאשם שחוייב בתשלום פיצוי לנפגע העבירה יכול לפעול לדחיית החוב או לפריסתו מול המכרז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, בהתאם לסעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות [ראו גם: עניין מג'דלאוי , בפסקה ט' לפסק הדין; ע"פ 7778/04 קלנטרוב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 7.5.2007)].

11.

על אף שלא מצאנו הצדקה להתערבות בסכום הפיצוי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, אנו סבורים כי בנסיבות העניין – כאשר סכום הפיצוי שנפסק הינו משמעותי, ולנוכח עונש מאסר הממושך שנגזר על המערער – ראוי לאפשר את פריסת סכום הפיצוי, מתוך התחשבות במשפחתו של המערער.

12.

לנוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה ככל שהדבר נוגע לגובה סכום הפיצוי שנפסק. סכום הפיצוי יחולק ל-24 תשלומים שווים בסך 5,000 ש"ח כל אחד, אשר ישולמו מדי חודש (ולא יאוחר מהיום החמישי בכל חודש) לעיזבון המנוח החל מחודש ספטמבר 2010. אי פירעונו של תשלום אחד יביא להעמדת מלוא סכום יתרת סכום הפיצוי שטרם שולמה לפירעון מיידי.