ע"א 6925/16 מדינת ישראל נ. מחמד קישר ג'רחי

1.

בית המשפט המחוזי הרשיע את המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים ) בעבירות מסוימות וגזר את דינם, אך נמנע מחיובם בפיצוי לטובת המשיבים 6-4 (להלן: נפגעי העבירה ) לפי סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק ). בגדר ההליך שבכותרת משיגה המדינה על אי פסיקת פיצוי לטובת נפגעי העבירה. האם יש לסווג את ההליך כערעור אזרחי או שמא כערעור פלילי? זו השאלה המונחת לפניי.

2.

המשיבים הורשעו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות המתייחסות לאירוע של הצתת בניין מגורים אשר כתוצאה ממנו מצאו את מותם חמישה מדיירי הבניין, נפצעו רבים אחרים ונגרם נזק רב לרכוש. המשיב 1 הורשע בעבירות של הריגה, הצתה וקשירת קשר לביצוע פשע; ואילו המשיבים 2 ו-3 הורשעו בעבירות של סיוע להריגה, סיוע להצתה וקשירת קשר לביצוע פשע. בגזר הדין אימץ בית המשפט המחוזי את הסדר הטיעון, ככל שהוא נוגע לעונשי המאסר, והשית על המשיב 1 עונש מאסר בפועל של שש עשרה שנים ועל המשיבים 2 ו-3 עונש מאסר בפועל של שמונה שנים. בנוסף הושתו על המשיבים גם עונשי מאסר על תנאי. עם זאת, נמנע בית המשפט המחוזי מפסיקת פיצויים לטובת נפגעי העבירה וזאת חרף העובדה שרכיב זה נכלל בהסדר הטיעון. לעניין זה קבע בית המשפט המחוזי כי "[...] ראוי שנושא הפיצוי, ובמיוחד קביעת הזכאות לפיצוי בהתאם לדיני הירושה, יבורר בהליך האזרחי המתאים [...]".

3.

המדינה הגישה ערעור על גזר הדין, המופנה אך כנגד החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסוק פיצוי לטובת נפגעי העבירה. מזכירות בית משפט זה קיבלה את הערעור לרישום וסיווגה אותו כערעור אזרחי. זמן מה לאחר הגשת הערעור, ולאחר שכבר ניתן צו להגשת סיכומים בערעור, הגישה המדינה "הודעה [...] לעניין סיווג ההליך ובקשה לביטול ההחלטה על הגשת סיכומים בכתב". במסגרת ההודעה והבקשה עתרה המדינה כי סיווגו של ההליך ישונה לערעור פלילי. שניים משלושת נפגעי העבירה (המשיבים 6-5) הודיעו כי הם תומכים בעמדת המדינה; ואילו המשיבים סבורים שיש להותיר את סיווג ההליך על כנו, כערעור אזרחי. בהמשך בדרך הגישה המדינה תשובה משלימה מטעמה, בה חזרה על עמדתה לפיה סיווגו הנכון של ההליך הוא ערעור פלילי. יצוין כי תגובות הצדדים לא כללו התייחסות של ממש לעניין הנפקויות המעשיות הצפויות להיות לשינוי הסיווג המבוקש.

4.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי ערעור המוגש מטעם המדינה והנוגע לרכיב הפיצוי לטובת נפגע העבירה בלבד - צריך להיות מסווג כערעור אזרחי. כך, בין אם מדובר בערעור כנגד אי פסיקת פיצויים כלל ובין אם מדובר בערעור כנגד מיעוט הפיצויים שנפסקו. בדין קלטה אפוא המזכירות את הערעור דנן כערעור אזרחי, ואין מקום להיעתר לבקשת המדינה לשנות את סיווגו.

5.

ההסדר החקיקתי בעניין פסיקת פיצויים לנפגע עבירה במסגרת ההליך הפלילי קבוע בסעיפים 77 ו-78 לחוק העונשין:

"77.

(א)

הורשע אדם, רשאי בית המשפט לחייבו, בשל כל אחת מן העבירות שהורשע בהן, לשלם לאדם שניזוק על ידי העבירה סכום שלא יעלה על 258,000 שקלים חדשים לפיצוי הנזק או הסבל שנגרם לו.

(ב)

קביעת הפיצויים לפי סעיף זה תהא לפי ערך הנזק או הסבל שנגרמו, ביום ביצוע העבירה או ביום מתן ההחלטה על הפיצויים, הכל לפי הגדול יותר.

(ג)

לענין גביה, דין פיצויים לפי סעיף זה כדין קנס; סכום ששולם או נגבה על חשבון קנס שיש בצדו חובת פיצויים, ייזקף תחילה על חשבון הפיצויים.

מיום 8.2.1980

78.

חיוב בפיצוי לפי סעיף 77 הוא, לענין ערעור הנאשם עליו , כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו ; בערעור על פסק הדין שהביא לידי החיוב בפיצוי מותר לכלול גם ערעור על החיוב" [ההדגשות שלי - ג'ל'].

6.

רבות נכתב על התכליות של ההסדר הקבוע בסעיף 77 לחוק ועל אופיו הייחודי. אכן, הסדר זה נועד "לתת ביטוי במסגרת ההליך הפלילי לנזקו ולסבלו של הניזוק מן העברה, ולאזן בין האינטרס להעניק לקורבן העברה פיצוי מהיר ויעיל לבין הצורך למנוע את הפיכתו של ההליך הפלילי להליך בעל אופי אזרחי, על כל הכרוך בכך. המטרות הספציפיות

המוזכרות

בפסיקה

לפיצוי

על־פי

סעיף

77 לחוק

העונשין

הן

הכרה

בנזק

או בסבל

שנגרמו

לנפגע, שילובו

של

הנפגע

בהליך

הפלילי

המתנהל

נגד התוקפים, החדרת יסוד

של

היטהרות

מצד

העבריין, ומתן

סעד

מיידי

לנפגע

מבלי לחכות

לסיומם

של

ההליכים האזרחיים (אם

הללו

מתנהלים

בכלל)" (גיל סיגל ואורי ניר, פיצויים לקורבנות עברה בתאונות-דרכים, עיוני משפט לו 621, 631 (2015). ראו גם, דנ"פ 5625/16 קארין נ' טווק-בוקובזה , פיסקה 14 לחוות דעתה של כב' השופטת (כתוארה אז) א' חיות (13.9.2017) (להלן: עניין טווק ); ע"פ 6452/09 עלי נ' מדינת ישראל , פיסקה 9 (22.7.2010). לעניין ההיסטוריה החקיקתית של ההסדר ראו, רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(3) 418, 428-427 (2002) (להלן: עניין אסף ); ע"פ 5761/05 מג'דלאוי נ' מדינת ישראל , פיסקה ח'

(24.7.2006) (להלן: עניין

מג'דלאוי )).

7.

לא אחת נפסק כי חרף מיקומו בחוק העונשין, סעד הפיצוי הקבוע בסעיף 77 לחוק הוא בעל אופי אזרחי דומיננטי. כפי שקבע כב' השופט מ' חשין בעניין אסף (בדעת רוב):

"עיקר הוא, לדעתי, בצופן הגנטי של הסמכות לפסוק פיצויים לנפגע, זו הסמכות שבסעיף 77 לחוק [...]. צופן גנטי זה צופן אזרחי הוא בבירור - צופן גנטי אזרחי להבדילו מצופן גנטי פלילי. רק במשפט אזרחי מחייבים אדם לשלם פיצוי בשל סבל או נזק שגרם לאחר; רק במשפט אזרחי זוכה אדם לפיצוי בשל סבל או נזק שנגרם לו; והעובדה, כשהיא לעצמה, שהוראת סעיף 77 באה בחוק העונשין ולא בדין האזרחי - למשל, בפקודת הנזיקין - עובדה היא שמשמעותה המשפטית אינה אלא טפלה" ( שם , בעמ' 459. כן ראו למשל, רע"פ 228/05 יאגודייב נ' מדינת ישראל , פ"ד נט(4) 518, 525-523 (2005)).

אכן, כאשר דן בית משפט זה בבקשה לעיכוב ביצוע תשלום הפיצויים שנפסקו לנפגע עבירה עד להכרעה בערעור שהוגש, קבע כי סעד הפיצוי הינו "[...] סעד בעל מאפיינים אזרחיים מובהקים - הן מבחינת המהות, הן מבחינת סדרי הדין". משכך נפסק כי לא חלה חובה לקיים דיון בבקשה מעין זו במעמד הצדדים, וכי יש להכריע בבקשה על יסוד השיקולים הנוהגים בעיכוב ביצוע פסק דין בהליך אזרחי (ע"פ 3190/13

זאדה נ' מדינת ישראל , פיסקאות 10-9 (4.6.2013). ראו גם, ע"פ 7574/09 פלוני נ' מדינת ישראל , פיסקה 3 (7.1.2010); יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים , 1763-1761 (חלק שני ב', 2009); יורם רבין ויניב ואקי דיני עונשין כרך ג' 1864-1861 (מהדורה שלישית, 2014)).

8.

ואולם לצד הדגשת אופיו האזרחי של סעד הפיצוי הקבוע בסעיף 77 לחוק, הדגישה הפסיקה גם את מאפייניו ה"היברידיים" (אזרחיים ופליליים) של הסדר זה, בהיותו נטוע כאמור בתוך ההליך הפלילי המתנהל נגד נאשם. כך למשל, סכום הפיצוי שניתן לפסוק מכוחו של הסעיף מוגבל, וכמו כן "הנזק או הסבל" שבגינו ניתן הפיצוי אינם טעונים הוכחה מפורטת הניתנת לחישוב מדויק. עוד יש להזכיר את העובדה שפיצוי הנפסק לפי סעיף 77 לחוק נגבה על ידי המדינה באמצעות המרכז לגביית קנסות. אכן, הדיון המפורט בפסק הדין שניתן בדיון הנוסף בעניין טווק לפני מספר חודשים, משקף היטב את ייחודיותו ומורכבותו של הסדר הפיצוי שבסעיף 77 לחוק (בפרט ראו: פיסקה 15 לחוות דעתה של כב' השופטת (כתוארה אז) א' חיות; פיסקאות 19-13 לחוות דעתו של כב' השופט נ' סולברג; פיסקה 6 לחוות דעתה של כב' השופטת ד' ברק ארז; פיסקה 2 לחוות דעתו של כב' השופט א' שהם; פיסקה 3 לחוות דעתו של כב' השופט נ' הנדל. ראו גם, רע"פ 9727/05 גליקסמן נ' מדינת ישראל , פ"ד סב(2) 802, 814-812 (2007) (להלן: עניין גליקסמן )).

כפי שקבעה כב' הרשמת (כתוארה אז) ג' לוין, "[...] למרות שמבחינה פורמלית נשלט הערעור [ערעור של נאשם על חיובו בפיצוי - ג'ל'] על ידי סדרי הדין האזרחים ומדובר בפיצוי שתכליתו ומהותו אזרחית [...], לא ניתן להתעלם מהסביבה הפלילית של ההליך. אכן, סעיף 77 הינו הוראת חוק מ[ו]רכבת, המשלבת מאפיינים אזרחיים יחד עם מאפיניים [מאפיינים] עונשיים, תכליות אזרחיות יחד עם תכליות מן התחום הפלילי [...]. הגם שהפיצוי נושא מאפיינים אזרחיים דומיננטיים, הוא מושפע מסביבתו הפלילית ומן הנורמות הנוהגות בה" ( ע"א 11141/08 יונה נ' מדינת ישראל , פיסקה 12

19.5.2009) ) (להלן: עניין יונה )).

9.

ערעור על רכיב הפיצוי לפי סעיף 77 לחוק עשוי, כמובן, להיות מוגש על ידי הנאשם אשר חויב בפיצוי והטוען כי לא היה מקום לחייבו בפיצוי כלל או כי סכום הפיצוי שנפסק גבוה מדי. גם המדינה עשויה להגיש ערעור על רכיב זה - בין כנגד אי פסיקת פיצוי מקום בו היה נכון, לשיטתה, לפסוק פיצוי כאמור (וזהו המקרה דנן) ובין במקרה בו היא סבורה שסכום הפיצוי אשר נפסק נמוך מדי. בניגוד לנאשם ולמדינה, לנפגע העבירה עצמו לא עומדת זכות להגיש ערעור בסוגית הפיצוי וזאת חרף העובדה שהוא הזכאי לו (רע"פ 9748/11 ארויו נ' בן דוד (31.7.2013). ראו גם עניין טווק , פיסקה 3 לחוות דעתו של כב' השופט נ' הנדל). עם זאת, חלה חובה לצרף את נפגע העבירה לערעור המופנה כנגד רכיב הפיצוי (למשל, עניין גליקסמן , עמ' 816-815; בש"א 8111/15

בילעאווי נ' מדינת ישראל , פיסקה 3

(15.6.2016) (להלן: עניין בילעאווי )).

10.

הוראת החוק המסדירה את אופן הערעור על ההכרעה בעניין הפיצוי מצויה בסעיף 78 לחוק העונשין. הוראה זו קובעת הסדר ערעורי בעל שני "ראשים".

מן העבר האחד נקבע כי חיוב בפיצוי כאמור ייחשב, לעניין ערעור הנאשם עליו, כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי (נפגע העבירה) כנגד החייב (הנאשם). כלומר, נאשם המעוניין לערער על חיובו בפיצוי, ועל רכיב זה בלבד, נדרש להגיש ערעור אזרחי על כל המשתמע מכך, ובכלל זה תשלום אגרה והפקדת עירבון (ראו, עניין יונה ). אכן, בית משפט זה קבע בעבר כי סיווגו של ערעור המוגש מטעם נאשם בסוגית הפיצוי בלבד כערעור אזרחי נובע, כך נראה, מן העובדה שהמחוקק השקיף על הפיצוי "[...] כחיוב אזרחי עצמאי, שיכול היה לשמש נושא לתביעה אזרחית נפרדת, ולפיכך הליך ההשגה עליו הוא בדרך הגשת ערעור אזרחי רגיל לבית-משפט אזרחי לערעורים [...]" (ע"פ 3785/90 שפאר נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(5) 397, 400-399 (1991) (להלן: עניין שפאר )). ודוק: לא אחת הורה בית משפט זה על מחיקתו של ערעור שהופנה כנגד החיוב בפיצוי, ואשר הוגש על ידי הנאשם כערעור פלילי (ולא כערעור אזרחי). לעיתים המחיקה נעשתה לבקשת המדינה עצמה (עניין בילעאווי , פיסקה 1; ע"פ 169/89 חטיב נ' מדינת ישראל , פ"ד מג(2) 549 (1989). ראו גם עניין מג'דלאוי , פיסקה ט'(1)).

מן העבר השני נקבע כי כאשר מוגש ערעור (פלילי) על פסק הדין שהביא לידי החיוב בפיצוי (בין על הכרעת הדין ובין על רכיבי גזר הדין שאינם רכיב הפיצוי), ניתן לכלול את ההשגה על החיוב בפיצוי במסגרת אותו ערעור. או אז תתברר כמובן סוגית הפיצוי במסגרת ערעור פלילי.

11.

עינינו הרואות, כי חלקו הראשון של סעיף 78 לחוק מתייחס ל"חיוב בפיצוי" ול"ערעור הנאשם עליו [על החיוב בפיצוי - ג'ל']". בהקשר זה הטעימה המדינה, כי על פי לשונה חלה הוראת סעיף 78 לחוק רק על ערעור המוגש מטעם נאשם על חיובו בפיצוי . זאת, להבדיל מערעור המוגש מטעם המדינה על אי חיוב בפיצוי . על כן, כך לשיטתה, ערעור כאמור מטעם המדינה יוגש כערעור פלילי, וזאת על פי "דרך המלך" להגשת הליך ערעורי על גזר דין. עוד טוענת המדינה, כי סעיף 78 נועד להסדיר את מערכת היחסים שבין הנאשם (מגיש הערעור) לבין נפגע העבירה (הניזוק), ומכאן סיווגו האזרחי של ערעור על רכיב הפיצוי המוגש מטעם הנאשם. ואולם כאשר מוגש ערעור מטעם המדינה כנגד אי פסיקת פיצוי, השיקולים הצפויים לעמוד בבסיסו יהיו דווקא שיקולים הנוגעים לתכליותיו "הפליליות" של הסדר הפיצוי (כגון הכרה חברתית בנזק אשר נגרם כתוצאה מן העבירה), ועל כן גם מבחינה תכליתית ראוי לסווג את הערעור כפלילי.

12.

אכן, יש טעם בטענת המדינה לפיה הרישא של סעיף 78 לחוק מתייחסת, על פי לשונה, לערעור המוגש מטעם הנאשם בעניין הפיצוי, להבדיל מערעור המוגש מטעם המדינה בעניין זה. ואולם בכך אין כמובן כדי להוביל, מיניה וביה, למסקנה המתבקשת על ידי המדינה ולפיה ערעור מטעמה בסוגית הפיצוי יסווג כערעור פלילי דווקא. כידוע, כאשר חוק שותק לעניין הוראה מסוימת, ואין לשתיקה מענה בהלכה הפסוקה, ניתן לראות בכך משום חֶסֶר (לאקונה) אותו רשאי בית המשפט להשלים על דרך של היקש. זאת, אלא אם מדובר ב"שתיקה מדעת" של המחוקק, המהווה הסדר שלילי שאינו טעון השלמה על ידי בית המשפט. יודגש, כי כלל הפרשנות על דרך היקש אינו מיושם בדין הפלילי ככל שיש בו כדי ליצור נורמה פלילית חדשה שלא הוגדרה באופן מפורש בחוק. ואולם אין מניעה ליישמו עת עסקינן - כבעניינו - בסוגיה של סדרי דין (ראו והשוו למשל, בש"פ 5872/16 וזנה נ' מדינת ישראל , פיסקאות 9-8 (12.8.2016); בש"פ 4644/16 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית , פיסקאות 12-11 (5.10.2016); בג"ץ 43/16 תנועת אומ"ץ אזרחים לעמן מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי נ' ממשלת ישראל , פיסקה 70 לחוות דעתו של כב' השופט (כתוארו אז) ס' ג'ובראן (1.3.2016); עע"מ 4927/08 הממונה על המחוז - משרד הפנים נ' אפרמיאן , פסקאות 50-46 (16.06.2011) ).

13.

בענייננו, לא נטען כי היעדר ההתייחסות לאופן שבו יוגש ערעור מטעם המדינה על אי חיוב בפיצוי (או על מיעוט הפיצוי שנפסק), מהווה הסדר שלילי. ואכן, אין בנמצא טעם מבורר להניח כי זו הייתה כוונתו של המחוקק. זאת ועוד, וכפי שיובהר מיד, איני סבור שהגשמת תכליתו של ההסדר הקבוע בסעיפים 78-77 לחוק העונשין מחייבת הכרה בקיומו של הסדר שלילי כאמור (ראו והשוו למשל, על"ע 6045/02 בינשטוק נ' ועד מחוז תל אביב, לשכת עורכי הדין , פ"ד נח(2) 1, 5 (2003)). היעדר ההתייחסות לאופן הגשתו של ערעור מטעם המדינה בסוגית הפיצוי מהווה אפוא חֶסֶר הניתן להשלמה על דרך של היקש.

14.

אין בידי לקבל את ההבחנה אותה מבקשת המדינה לעשות בין ערעור המוגש מטעמה, שתכליותיו פליליות בעיקרן, לבין ערעור המוגש מטעם הנאשם, שתכליותיו אזרחיות בעיקרן. כל ערעור בסוגית הפיצוי צפוי להיבחן על רקע מכלול תכליותיו ומטרותיו של ההסדר החקיקתי בעניין זה - הן אלה הנחשבות "פליליות" והן אלה הנחשבות "אזרחיות" (וספק אם קיימת אבחנה דיכוטומית ביניהן). ודוק: אפילו הייתי מקבל את ההבחנה האמורה ומניח כי בגדר ערעור מטעם נאשם על חיובו בפיצוי הוא צפוי להעלות טענות המבוססות על שיקולים בעלי אופי "אזרחי", הרי שאך הגיוני להניח שהמדינה, המשיבה כמובן לערעור (יחד עם נפגע העבירה), תמקד תשובתה בשיקולים הרלוונטיים מבחינתה, היינו כאלה בעלי אופי "פלילי" בעיקרם (וכך אף במהופך, לעניין תשובת הנאשם לערעור המוגש מטעם המדינה). והנה חזרנו חיש מהר למסקנה ההתחלתית, קרי - כי בכל הליך ערעורי בסוגית הפיצוי צפויים לעלות שלל תכליות ושיקולים הנוגעים לעניין, בערבוביה וללא הבחנה ממשית בין ה"אזרחי" ל"פלילי".

15.

יוצא אפוא כי לא ניתן לשייך, באופן דיכוטומי, ערעור מטעם הנאשם בסוגית הפיצוי ל"ספירה" האזרחית דווקא, וערעור מטעם המדינה בסוגית הפיצוי ל"ספירה" הפלילית דווקא. בכך יש כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטיעון העיקרי שהעלתה

המדינה בעניין הסיווג. יש לתור אפוא אחר היקש מתאים לשם קביעת סיווגו של ערעור מטעם המדינה הממוקד בסוגית הפיצוי. לגישתי, ההיקש הראוי והנכון הוא להסדר שבסעיף 78 רישא לחוק, הקובע כזכור כי ערעור מטעמו של נאשם הממוקד בסוגית הפיצוי בלבד, יוגש כערעור אזרחי.

16.

ראשית, וכפי שפורט לעיל, חרף מאפייניו ה"היברידיים" של הסדר הפיצוי לטובת נפגע עבירה, דומה כי הגישה הרווחת בפסיקה ייחסה להסדר זה אופי אזרחי דומיננטי. ממילא יש טעם שערעור העוסק בהסדר זה יסווג כערעור אזרחי, וזאת ללא קשר לשאלת זהותו של הגורם אשר הגיש את הערעור.

17.

גם שיקולים פרקטיים של אחידות, נוחות ו"ידידותיות למשתמש" תומכים במסקנה לפיה ערעור מטעם המדינה בסוגית הפיצוי יוגש כערעור אזרחי, באותו האופן שבו מוגש ערעור כאמור מטעם נאשם. אכן, "[...] על הכללים העוסקים בסדרי דין להיות פשוטים ובהירים ככל האפשר. יש לחתור לכך שהפרוצדורה של ההליך המשפטי תהיה 'ידידותית למשתמש'" (רע"א 4990/05 ממן נ' עיריית הרצליה , פיסקה 29 (7.10.2009). ראו עוד, רע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל , פ"ד סא (2) 795, 812-811 (2006) (להלן: עניין במות ); רע"א 6297/02 גולד נ' גאולת הכרך , פ"ד נז(2) 108, 115 (2003); ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) , פיסקה 15 (13.7.2008); ע"פ 2208/15 פלוני נ' פלונית

(11.5.2015). להחלת הכלל האמור ב"סביבה חקיקתית" קרובה לענייננו ראו עניין שפאר , 399).

18.

קביעה לפיה ערעור מטעם המדינה על סוגית הפיצוי יסווג כערעור אזרחי תיצור אחידות בין אופן הגשתו של ערעור מטעם המדינה ומטעם הנאשם. אחידות מעין זו רצויה היא. מאידך, קביעה לפיה ערעור מטעם המדינה על סוגית הפיצוי יסווג כערעור פלילי , תיצור פיצול בין אופן ההשגה מטעם המדינה (ערעור פלילי) לבין אופן ההשגה מטעם הנאשם באותו עניין ממש (ערעור אזרחי). פיצול שכזה אינו מקדם את השאיפה ליצירת כללים בהירים וידידותיים, ועל כן ככלל הוא אינו רצוי (הגם שניתן להצביע על דוגמאות שבהן קיים פיצול כאמור - ראו עניין במות , עמ' 814-813).

זאת אף זאת: במקרים בהם הערכאה הדיונית פוסקת פיצוי לטובת נפגע עבירה, עשויים להיות מוגשים שני ערעורים הממוקדים ברכיב זה - האחד מטעם הנאשם, כנגד עצם החיוב או כנגד גובהו; והשני מטעם המדינה, כנגד מיעוט הפיצוי אשר נפסק. אין בנמצא טעם של ממש המצדיק יצירת הבחנה בין שני ערעורים אלה, באופן שהראשון יסווג כאזרחי ואילו השני יסווג כפלילי.

אכן, לא נעלם מעיניי כי בין כך ובין כך עשוי להיווצר "שעטנז" של ערעור אזרחי וערעור פלילי. זאת למשל, מקום בו הנאשם יגביל את הערעור אך לסוגית הפיצוי (שאז יוגש ערעור אזרחי); ואילו המדינה תכלול את ההשגה בעניין הפיצוי במסגרת ערעור פלילי על רכיבים נוספים בפסק הדין. ואולם פיצול זה, המתחייב מכוח הדין (נוכח שני "ראשיו" השונים של סעיף 78 לחוק, כמפורט לעיל) אינו מצדיק יצירת "תת-פיצול נוסף" בכל הנוגע לערעורים המוגשים על רכיב הפיצוי בלבד.

19.

אציין כי המדינה טענה שערעורים קודמים אשר הוגשו מטעמה על סוגית הפיצוי נדונו דה-פקטו כערעורים פליליים. ואולם המדינה לא הפנתה לפסק דין שבו נקבע במפורש סיווגו הנכון של ערעור מעין זה, וברי כי עצם העובדה שערעורים קודמים סווגו כפליליים (יש להניח על ידי המזכירות), אינה מצדיקה את המשכה של פרקטיקה זו שעה שהניתוח המשפטי מוביל למסקנה הפוכה.

ודוק: לא נעלם מעיניי כי לפני זמן קצר ניתן בבית משפט זה פסק דין שבו הובעה הדעה כי ערעור הממוקד בסוגית הפיצוי - הן ערעור מטעם נאשם והן ערעור מטעם המדינה - צריך להיות מסווג כערעור פלילי (ע"פ 6863/17 פלוני נ' מדינת

ישראל , פיסקה 4 (11.3.2018)). ואולם עמדה זו הובעה בבחינת למעלה מן הצורך (כאוביטר), מה גם שהובהר במפורש כי בבית משפט זה קיימות גישות נוגדות.

20.

דיוננו עד כה נסוב על אופן סיווגו של ערעור מטעם המדינה המופנה כנגד רכיב הפיצוי בלבד. ואולם למען שלמות התמונה אבהיר כי יש מקום לאחידות גם בכל הנוגע לחלקו השני של סעיף 78 לחוק. רוצה לומר: כפי שרשאי הנאשם לכלול את השגותיו על הפיצוי בגדרו של ערעור פלילי המוגש כנגד רכיבים נוספים בפסק הדין, כך רשאית לעשות אף המדינה. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם לשונו של סעיף 78 סיפא לחוק, אשר בניגוד לרישא מנוסחת באופן כללי ואינה מתייחסת לזהות המגיש, והיא אף מתיישבת כאמור עם שיקולים של אחידות ושל נוחות.

21.

ניתן אפוא לסכם בקצרה את אופן ההשגה על החלטה בעניין רכיב הפיצוי לנפגע עבירה באופן הבא:

(א)

ערעור המופנה כנגד רכיב הפיצוי בלבד - יסווג כערעור אזרחי. כך, בין אם מדובר בערעור מטעם הנאשם (על חיובו בפיצוי או על גובה הפיצוי); ובין אם מדובר בערעור מטעם המדינה (על אי חיוב בפיצוי או על מיעוט הסכום שנפסק).

(ב)

ערעור המופנה כנגד רכיב הפיצוי וכן כנגד רכיבים נוספים בפסק הדין - יסווג כערעור פלילי. כך, בין אם הוא מוגש מטעם הנאשם ובין אם הוא מוגש מטעם המדינה.

22.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, אין מקום להיעתר לבקשת המדינה לשנות את סיווגו של הערעור והוא יוותר כערעור אזרחי. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תתייק עותק מהחלטה זו בתיקי השופטים.