ע"פ 7574/09 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער, יליד חודש אוקטובר 1991, פגש בבוקרו של יום 8.1.09 שתי נשים צעירות (להלן: נ' ו-ד' או המתלוננות), ששבו אותה שעה מבילוי לילי. המערער היה מלווה באדם נוסף, ובין החבורה נקשרה שיחה שבמהלכה נקרא המערער להשלים מנין והמתלוננות הלכו בעקבותיו לבית הכנסת במטרה להתפלל. בתום התפילה הציע המערער למתלוננות ללכת עמו לגג של בנין, שם הוסיפו לשוחח ולשיר. בשלב כלשהו החל המערער לחבק את המתלוננות, ובעקבות כך הן החליטו ללכת לדרכן, אולם המערער לא הרפה מהן ואחז בד' בכוח רב, הרים את חצאיתה ונגע בה בסמוך לאיבר מינה. המתלוננות נאבקו במערער, ומשהצליחה נ' לתפוס את ידי הנאשם, נמלטה ד' מהזירה. או אז נפנה המערער לנ', הפשיט את הגרביונים שלבשה, והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. המערער המשיך במעשיו על אף התנגדותה הפעילה של נ' ותחנוניה, עד שלבסוף הצליחה ד' להזעיק עזרה, ואז נמלט המערער על נפשו.

המערער הודה בעובדות האמורות, ולפיכך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות אינוס וניסיון אינוס. בהמשך נדון המערער לשלוש שנות מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את נ' בסכום של 25,000 ש"ח.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש, והטענה המרכזית בו היא כי בית המשפט קמא החמיר עם המערער מעבר למתחייב, וכן שהוא יתקשה לעמוד בתשלום הפיצוי בו חויב.

אין בידנו להיעתר לערעור. המערער חטא בעבירות שחומרתן מופלגת, כאשר ביקש לכפות את עצמו על שתי צעירות ולבצע בהן עבירות מין. אכן, המערער היה קטין בעת ביצועם של המעשים, אולם נדמה כי לא נחטא לאמת אם נאמר כי אף הוא ידע והבין את הפסול שבמעשיו, אף שמתסקירו של שירות המבחן עולה ספק ניכר אם הוא הפנים פסול זה. אם תוסיף לכך את ההשלכות הקשות של התקיפה המינית על הקורבנות, אתה מתקשה לגלות בעונש חומרה יתרה המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור. זו השקפתנו גם ביחס לסכום הפיצוי בו חויב המערער, וככל שיתקשה לפרוע אותו, הדרך להסדיר זאת היא באמצעות פניה למרכז לגביית קנסות.

נוכח האמור, הערעור נדחה.