ע"פ 8457/06 אבי אוחיון נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי

בחודש פברואר 2005 עסק המערער בהובלת משלוחים ממרכול לביתם של לקוחות. בתאריך 2.2.05, בשעה 15:00 לערך, הוא הגיע לבניין הנמצא ברחוב הרופא בחיפה, והחנה את רכבו כך שחסם את רכבו של אחד מדיירי הבניין. בעקבות זאת התפתחו חילופי דברים בין זה האחרון (להלן: המתלונן) למערער, ובהמשך תקף המערער את יריבו, הפילו לארץ ודקר אותו עם סכין או כלי חד אחר מתחת לבית שחי שמאל. לאחר זאת, נטל המערער את מכשיר הדקירה, והסתלק מהזירה עם רכבו תוך שהוא מותיר אחריו את המתלונן זב דם ומבלי שטרח להזעיק עבורו עזרה רפואית. ועוד נטען בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא, כי כאשר שב המתלונן לדירתו הוא התמוטט, ובעקבות כך פונה לבית חולים שם נדרשה פעולת החייאה ממושכת כדי לייצב את מצבו.

לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים במלואן, חזר בו המערער מכפירתו, הודה בעובדות שיוחסו לו, והורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(1) ו-(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לאחר שלבית המשפט הוגש תסקיר של שירות המבחן והצדדים טענו לעונש, נדון המערער לארבע וחצי שנות מאסר, שנה מאסר על תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 50,000 ש"ח.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש. המערער סבור כי בית המשפט המחוזי החמיר עימו יתר על המידה, בין היתר, משום שלא נתן משקל ראוי לכך שזו העבירה הראשונה אותה ביצע, ושבעת שעזב את הזירה הוא טרם ידע את חומרת פציעתו של קורבנו. ועוד נטען, כי לא קדמו לתקיפת המתלונן תכנון או מחשבה, ולמעשה מדובר בתגובה חפוזה עליה ועל תוצאתה הוא מצר. המערער ביקש אפוא לקצר את תקופת מאסרו, וכן להקטין את הפיצוי בו חויב.

לא מצאנו עילה לשנות מן העונש. המערער חסם את רכבו של אדם שלא כדין, ומשפרץ ויכוח על רקע זה, הוא הגיב באלימות קשה שתוצאתה היתה פציעתו החמורה של הקורבן ושינוי חייו מן הקצה אל הקצה. זו התנהגות בריונית של מי שראה את עצמו בן חורין לתקוף את יריבו על רקע של מה בכך, והיא משתלבת בתמונה הקודרת של נגע האלימות שפשה בחברה בישראל. מנקודת השקפה זו איננו סבורים כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער, נהפוך הוא, נראה בעינינו העונש מתון ביותר, ואפשר שהיה ראוי להחמיר עם המערער יותר ממה שנעשה בפועל. באשר לפיצוי, זה נועד לשפות את המתלונן, ולו במעט, על הנזקים שנגמרו לו, ועל כן לא מצאנו מקום לבטלו או להקטין את שיעורו.

הערעור נדחה.