ע"פ 8595/12 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע של תשלום פיצויים בסך 30,000 ש"ח, שהמבקש חוייב לשלמם למתלונן במסגרת גזר הדין שנגזר עליו בתאריך 14.10.2012 ב-ת"פ 44591-08-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים י' צבן , מ' מזרחי ו- ר' כרמל ). בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את המועד הסופי שנקבע בגזר הדין לתשלום הפיצויים – עד לסוף חודש מרץ 2013.

בקשה זו הוגשה במקביל להגשת ערעור על גזר הדין הנ"ל. הרכיבים הנוספים של גזר הדין, ובכללם עונש המאסר בפועל למשך חמש וחצי שנים – אינם מצויים בגדרה של בקשה זו והמבקש החל כבר בריצוי המאסר.

2.

הבקשה שבפני היא לדחות את תשלום הפיצויים עד למתן פסק דין בערעור, או לאפשר למבקש לשלם את הפיצויים בשישים תשלומים (קרי, 500 ש"ח בכל תשלום). בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את הבקשה האמורה.

טענות הצדדים

3.

המבקש, בן כ-24 כיום, טוען כי סיכויי הערעור באשר לרכיב הפיצויים אינם מבוטלים, שכן אין באפשרותו לשלם את הפיצוי נוכח גילו הצעיר והעובדה כי עד למעצרו במסגרת ההליכים המשפטיים בתיק, הוא למד בישיבה ונסמך על שולחן הוריו. כן הוא מוסר כי במסגרת ההליכים המשפטיים הוא שוחרר לחלופת מעצר בתנאים של "מעצר בית" מלא (ומכאן שלא יכול היה לעבוד) ובגזר דינו הושת עליו עונש מאסר ממושך.

בא-כח המבקש הוסיף כי אמנם הוריו של המבקש תמכו בו כלכלית עד כניסתו למאסר, אך אין להם כעת יכולת לתמוך בו ברכיב הפיצוי, מושא הבקשה, בהתחשב בכך שמדובר במשפחה מרובת ילדים, והאב לומד בכולל. כן הוא טען כי המתלונן נפל קורבן להתעללות מינית חמורה שנעשתה כלפיו גם על-ידי אנשים אחרים, מלבד המבקש שבכאן (טענה זו מתבססת על מקטע מעדות הפסיכולוג של המתלונן בבית המשפט המחוזי הנכבד). מעובדה זו הוא מבקש להסיק כי הנזקים מהם סובל המתלונן כיום מורכבים, לשיטת המערער, מכלל הנזקים שנגרמו לו, ולאו דווקא מפגיעתו של המבקש בו.

4.

בא-כח המשיבה מסר בדיון שקיימתי לפני, בתגובה לבקשה, כי על-פי הלכותיו של בית משפט זה – הכלל הוא שלא מעכבים רכיב של פיצוי בשל ערעור שתלוי ועומד. לגישתו, השיקולים שיש לשקול בהקשר זה הם: סיכויי הערעור והיווצרות נזק בלתי הפיך, במידה והפיצויים ישולמו. לשיטתו, היישום של שיקולים אלה בענייננו מוביל למסקנה שאין מקום לעכב את תשלום הפיצויים. זאת ועוד – הוא מדגיש כי הערעור כולו מופנה רק נגד גזר הדין ומעיון בו נראה, לתפיסתו, שסיכוייו נמוכים. מעבר לכך הוא מציין כי בית המשפט קמא התייחס למכלול הגורמים הרלבנטיים לעניין ופירט כי במתלונן נעשו פגיעות רבות וקשות, שהטיפול בתוצאותיהם כרוך עתה בעלויות גבוהות. בהקשר זה בא-כח המשיבה ציין עוד כי סכום הפיצויים שנפסק בבית המשפט המחוזי הוא סכום נמוך יחסית, בהשוואה לנזק שנגרם למתלונן.

דיון והכרעה

5.

לאחר עיון בבקשה ושמיעת טענות הצדדים הגעתי למסנה כי דין הבקשה – להידחות בעיקרה , בכפוף לאמור בפיסקה 10 שלהלן. אבהיר טעמי לכך בקצרה מיד בסמוך.

6.

המבקש הורשע בביצוע מעשי סדום בקטין שטרם מלאו לו 16 שנה (מספר עבירות) לפי סעיף 347(ב) ל חוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), בנסיבות סעיף 345(א)(3) ל חוק העונשין . כן הורשע המבקש בביצוע מעשים מגונים בקטין שטרם מלאו לו 16 שנה (עבירות רבות) לפי סעיף 348(א) ל חוק העונשין , בנסיבות סעיף 345(א)(3) ל חוק העונשין . בהכרעת הדין הודגש כי האירועים בהם הואשם המבקש התקיימו לאורך מספר שנים, אשר החלו כאשר היה המתלונן כבן שבע ונמשכו עד שהגיע לגיל 12. בין המתלונן לבין המבקש פער גילאים של כ-8 שנים. מגזר הדין עולה כי מצבו של המתלונן עתה הוא קשה.

רקע זה מביא אותי לשיקולים המשפטיים הרלבנטיים.

7.

התכלית העקרית של השתת חובת פיצוי בגדר גזר הדין הפלילי – היא מתן פיצוי מיידי לנפגע ממעשה עבירה שגרם לו נזק, או סבל

(רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל , פ''ד נו(3) 418, 460-459 (2002). בהקשר לעיכוב ביצוע יש לבדוק, על דרך הכלל, את סיכויי הערעור ואת מאזן הנוחות. משמדובר בחיוב כספי, הנטיה היא שלא להיעתר לעיכוב, שכן, ככלל, אין פרעונו בלתי הפיך (ראו: ע"פ 8457/06 אוחיון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 13.12.2006)).

8.

לעניין סיכויי הערעור כאן אעיר, מבלי לקבוע מסמרות, כי על פני הדברים גזר הדין מבוסס ומונה באריכות את כל השיקולים הצריכים לעניין. זאת ועוד – נראה לי כי בהתחשב במעשים החמורים בהם הורשע המבקש לפי הודאתו – ונסיבותיהם, אין מקום לעכב את ביצועו של רכיב הפיצוי שהושת על המבקש בגזר דינו, וזאת גם בהתחשב במצבו הקשה של המתלונן וההשלכות שעמן מתמודדים הוא ומשפחתו . כמו כן, לא הוצגה בפני כל ראיה כי אם ישולם הכסף ויחול שינוי ברכיב הפיצוי כתוצאה מקבלת ערעורו של המבקש – יהיה קושי מיוחד להשיבו (השוו: ע"פ 6179/12 טובול נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.9.2012; ע"פ 9623/07 ברקאי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.1.2008)). לא מצאתי גם ממש בטענה של בא-כח המבקש כי יש מקום להפחית את הפיצויים, בהיקף שנפסק, נוכח העובדה שהנזקים שנגרמו למתלונן אירעו גם כתוצאה מפגיעות מיניות שנעשו, על-פי הנטען, בידי אחרים, נוסף לפגיעה שבוצעה על-ידי המבקש.

9.

למען הסר ספק – אדגיש כי קביעותי בפיסקה 8 שלעיל הן לכאוריות בלבד ומתייחסות רק לבקשה שבפני. כל טענותיו של המבקש בערעורו, לרבות לעניין רכיב הפיצוי, ידונו בפני המותב שידון בערעור.

10.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית בעיקרה . יחד עם זאת בשים לב למצבם הכלכלי הקשה הנטען של המבקש ומשפחתו, החלטתי לפנים משורת הדין כי המבקש יהיה רשאי לשלם תשלומים על חשבון סכום הפיצוי שנקבע בגזר דינו בתשלומים של 2,000 ש"ח ב-1 לכל חודש – החל מתאריך 1.1.2013 ואילך, וזאת עד להכרעה בערעורו ובכפוף לתוצאות הערעור. אם המבקש לא ישלם אחד מן התשלומים הנ"ל במועדם – הסדר פריסת התשלומים הנ"ל יבוטל .