ע"פ 5924/06 אמיר ברהום נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

המערערים, אמיר ברהום ודלאל ברהום, הורשעו שניהם, במסגרת הסדר טעון, בעבירות שיוחסו להם בכתב-האישום – עבירה של שוד בנסיבות מחמירות; המערער 1, אמיר ברהום הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה נוספת של גניבה ואיומים. בית-המשפט המחוזי גזר על המערער 1 מאסר לריצוי בפועל לתקופה של 48 חודשים וקנס בסכום של 1,000 ש"ח – זאת, בנוסף למאסר מותנה ולחיוב בתשלום פיצויים למתלונן.

שני המערערים מלינים על חומרת העונש. הם סבורים כי בית-המשפט לא הביא כראוי בחשבון העונש את עברם, את נסיבותיהם האישיות ונסיבות מקילות אחרות.

המערער 1 מבקש גם להתיר לו לחזור בו מהודאתו בעובדות הכלולות באישום השני. לעניין זה הוא מצביע על דברים שאמר בא-כוחו בבית-המשפט קמא, ועל דברים שנאמרו מפי המתלונן באשר לזהות מבצעי העבירה המיוחסת באישום השני. אף שאין, ברגיל, להיעתר כדבר שבשגרה, לנאשם שהביע רצונו במפורש וכוונתו הברורה להודות בעובדות המיוחדות לו, הרי כאן שונים פני הדברים. טענות המערער מצאו להן הד בדברים שנאמרו בשלבים שונים של הדיון בבית-המשפט קמא, וחשוב יותר, הראיות שהוא מצביע עליהן מצדיקות, במקרה זה, ברור לגופן מן הטעם הזה בלבד יש להתיר לו לחזור מהודאתו, בכל הנוגע לאישום השני שיוחס לו. ההרשעה באישום זה תבוטל. בכך איננו מביעים עמדה כלשהיא לעניין תוצאות פסק-הדין.

לצורך כך, מוחזר הדיון לבית-המשפט המחוזי, שיעשה כמיטב כוחו להשלמה מהירה וברור מחודש של האישום השני, ולאחר מכן יינתן גזר-דין חדש. המערער 1 נמצא אשם כאמור, בעבירה חמורה אחרת, שעל ההרשעה בה אין הוא משיג. בנסיבות אלה, ימשיך לרצות את עונשו.

אם לא יסתיים משפטו בתוך שלושה חודשים מהיום, יוכל לפנות לבית-המשפט המחוזי בבקשה לשקול את האפשרות לשחררו בערובה.

אשר למערער 2 – העונש שנגזר עליו אינו חמור במידה המצדיקה התערבות, ובפועל אינו חמור כלל בנסיבות המקרה. ערעורו נדחה. הוא יתייצב לריצוי עונשו ביום 5.2.2007, בשעה 10:00 בבית-המשפט המחוזי בירושלים.