דנ"פ 5438/10 יוחנן ברקאי נ. מדינת ישראל

1.

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט בע"פ 9623/07 יוחנן ברקאי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 30.6.2010), שניתן מפי השופטים א' א' לוי , ע' ארבל ו- א' חיות (להלן: פסק הדין ). בפסק הדין נדחה ערעורו של העותר על-פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר הרשיע את העותר בעבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

2.

כפי העולה מפסק הדין, הכרעת הדין בעניינו של העותר נתבססה על מסכת ראיות נסיבתיות אשר ממנה עלה כי העותר הוא שביצע את הרצח של השומר אנטולי פאף.

הנמקתו של פסק הדין נשוא העתירה נשענה על סקירת הדין הנוהג בעניינן של ראיות נסיבתיות ועל מסכת הראיות הרלוונטיות לעניינו הקונקרטי של העותר, לפיהן שוכנע בית המשפט מעבר לספק סביר כי יש להרשיע את העותר ובית המשפט העליון בערעור הגיע למסקנה כי לא קמה עילה להתערב בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי.

במצב דברים זה, ובעת שכל קביעתו של בית משפט זה נטועה בבחינת נסיבות עניינו הקונקרטיות של העותר תוך יישומן של ההלכות הנוהגות בעניינן של ראיות נסיבתיות, אין תמה כי לא עלה בידי העותר להצביע בעתירתו על כך שבפסק הדין נקבעה הלכה כלשהיא, לא כל שכן הלכה "חדשה וקשה" המצדיקה להורות על קיום ההליך הנדיר והמיוחד של דיון נוסף. אף טענת העותר באשר לדבר קביעתה לכאורה של הלכה בפסק הדין נשענת על היבטיו הראייתים הקונקרטיים של עניינו, ומהווה

טענה ערעורית מובהקת שאינה מקימה עילה להורות על עריכת דיון נוסף בפסק הדין.

3.

אשר על כן, לא עלה בידי העותר להצביע על טעם כלשהו שבגינו פסק הדין מקים עילה על פי הוראות סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, ולפיכך דין עתירתו להדחות.