ע"פ 895/13פלוני נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע תשלום פיצוי כספי וקנס שהושת על המבקש במסגרת גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא ת' כתילי והשופטים א' קולא וד' צרפתי), וזאת עד למתן הכרעה בערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה על פסק הדין.

1.

המבקש, קטין יליד שנת 1995, הורשע על יסוד הודאתו בהסדר טיעון בסדרת עבירות שעניינן מעשה מגונה בנסיבות אינוס. מדובר בעבירות מין שבוצעו בהזדמנויות רבות במשך כשלוש שנים בארבעה קטינים, בני משפחה אחת. הסדר הטיעון כלל הסכמה לגבי העונש, שלפיה המבקש ישהה במסגרת של מעון עד גיל 21 ויושתו עליו עונשים נוספים לפי שיקול דעת בית המשפט. ביום 29.11.12 אימץ בית המשפט המחוזי בנצרת את הסדר הטיעון תוך שהוא מדגיש כי מדובר בצעד חריג שהצדקתו נעוצה בכברת הדרך הארוכה שאותה עבר המבקש מאז מעצרו. בנוסף לשהות במעון כאמור, הטיל בית המשפט על המבקש עונש מאסר על תנאי; פיצוי בסך של 10,000 ₪ לכל אחד מהמתלוננים, שיופקד תוך 6 חודשים מיום מתן גזר הדין; וקנס בסך 1,500 ₪ שישולם בתוך 90 יום או 15 ימי מאסר תמורתו.

2.

ביום 4.2.13 הגיש המבקש לבית משפט זה ערעור על גזר דינו של בית המשפט קמא, המופנה נגד רכיבי הפיצוי והקנס. ביום 25.2.13 הגיש המבקש בקשה לעכב את ביצוע גזר הדין, ככל שהוא נוגע לפיצוי הכספי ולקנס שבהם חויב, עד להכרעה בערעור – היא הבקשה שלפניי. המבקש מסביר כי הדיון בערעור נקבע ליום 2.12.13, כלומר לאחר המועדים שבהם עליו להפקיד את הפיצוי והקנס שהושתו עליו. לפיכך אם לא יעוכב גזר הדין, יתייתר הערעור. בערעורו מפרט המבקש את נתוני ההשתכרות של הוריו, וטוען כי הסכומים שהושתו עליו – הפיצוי והקנס – ומועד תשלומם, מכבידים יתר על המידה ואין בידי הוריו לשלמם. הוא מדגיש כי לא עצמו אין אפשרות לעבוד לפרנסתו עד ליציאתו מן המעון ולכן הנטל נופל על הוריו. עוד משיג המבקש על הנוהג שפשה, כך לדבריו, בבתי המשפט, שלפיו מטילים אלה קנס סמלי וימי מאסר תחתיו ולצד זאת פיצוי מכביד. לטענתו, לנוכח הוראת סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שחל על עניינו, משמעות הדברים היא כי עליו להפקיד סך של 40,000 ₪ לפני שיוכל לפרוע את תשלום הקנס, בסך 1,500 ₪, כאשר אי תשלום הקנס גורר אחריו סנקציה עונשית של מאסר למשך 15 ימים. בהתחשב בגילו הצעיר של המבקש ובעובדה כי מי שבפועל נושא בתשלומים בשלב זה הם הוריו, מתבקש בית המשפט לעכב את ביצוע גזר הדין ולחילופין להקדים את מועד הדיון.

3.

ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה. לסברתו, סיכויי הערעור קלושים ביותר. הוא מדגיש את חומרת המעשים, את העונש המקל שהושג בהסדר הטיעון ואת התחשבות בית המשפט המחוזי במבקש, שבאה לידי ביטוי גם בסכומי הקנס והפיצוי, כך לטענתו. הוא מוסר כי המתלוננים מתנגדים לבקשה וכי נגרם להם נזק כבד. עוד הוא טוען כי מהנתונים שהגישו המבקש והוריו עולה כי אין במצבם הכלכלי כדי להצדיק את עיכוב הביצוע. ואולם מתוך הבנה לסיטואציה, הציע ב"כ המשיבה כי המבקש והוריו יגישו תצהיר המפרט את מצבם הכלכלי, מעין סוג של חקירת יכולת, כדי לשקול את הבקשה לעומקה.

4.

עיינתי בבקשה, שמעתי את טיעוני הצדדים בדיון והגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר באופן חלקי לבקשה. כידוע, הלכה היא כי השיקולים לעניין עיכוב ביצוע רכיב פיצוי כספי בהליך פלילי נגזרים מן השיקולים לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי בהליך אזרחי ועל המבקש להראות כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן שדחיית הבקשה תגרום לו נזק בלתי הפיך (ראו: ע"פ 10221/06 ג'ורן נ' מדינת ישראל (11.6.07); ע"פ 9623/07 ברקאי נ' מדינת ישראל , פיסקה 6 (10.1.08)).

בענייננו, מבלי לטעת מסמרות בדבר, סבורתני כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. זאת, בשים לב לחומרה הרבה שבמעשי המבקש ובהתחשב בכך שבית המשפט המחוזי הקל עימו עד מאד באמצו את הסדר הטיעון שהושג בין הצדדים. דומה כי סכומי הקנס והפיצוי שנגזרו על המבקש בנסיבות אלה אינם בלתי סבירים. לכך יש להוסיף את התנגדות המתלוננים לבקשה. לצד זאת, התרשמתי כי מצבם הכלכלי של הורי המבקש, הנושאים בנטל התשלומים, קשה הוא. מדובר בהורים ברוכי ילדים, שהצעירה שבהם היא בת מספר חודשים. נתון זה, בשילוב העובדה שהמבקש עשוי להיכנס למאסר אם בקשתו לא תתקבל, ובמובן זה הנזק הוא בלתי הפיך וערעורו עלול להתייתר, מטה את הכף לטובת קבלה חלקית של הבקשה, כך שתשלום של 20,000 ₪ מתוך סכום הפיצוי הכולל יעוכב עד להכרעה בערעור. תשלום הקנס ויתרת הפיצוי (20,000 ₪) ישולמו בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי.