פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
3502/12
לפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. פלונים
בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי
לנוער בתל אביב-יפו מיום 20.3.12 בת"פ 50020/07
שניתן על ידי כבוד השופט ג' קרא
בשם המבקש:
עו"ד נ' דוד
בשם המשיבה 1:
עו"ד ע' שגב
בשם המשיבים 2-3:
עו"ד ט' איזנברג
החלטה
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע תשלומי הפיצוי שנגזרו על המבקש בבית המשפט המחוזי לנוער בתל-אביב יפו בת"פ 50020/07, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה.
1.
המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי לנוער בתל-אביב יפו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של הריגה, תקיפה, איומים והשמדת ראיה. על-פי עובדות כתב האישום, בחצות הלילה בתאריך 29.10.07 התפתחה קטטה בין המבקש לבין המנוח, וזאת בהשתתפותם של שניים אחרים – כולם קטינים באותה עת. במהלך הקטטה שלף המבקש סכין ודקר את המנוח דקירה אחת בליבו. כתוצאה מהדקירה נפטר המנוח. בסמוך לאחר הדקירה השמיע המבקש איומים לעבר חברו של המנוח שהשתתף בקטטה, ומיד נמלט מהמקום. בימים שלאחר מכן פעלו המבקש וחברו שנכח בזירת העבירה להעלים את הראיות, ובכלל זה ניקו והחביאו את הסכין באמצעותה נדקר המנוח וכן שטפו את חולצת המבקש. בגין המעשים האמורים השית בית המשפט המחוזי על המבקש עונש של 12 שנות מאסר, מתוכן 10 שנים לריצוי בפועל והיתר על תנאי. כמו כן נגזר על המבקש לשלם לעיזבונו של המתלונן פיצוי בסך של 120,000 ₪. נקבע כי מסכום זה ינוכה סך של 40,000 ₪ שהופקדו בקופת בית המשפט במסגרת הסדר הטיעון, וכי יתרת הסכום תשולם ב-20 תשלומים שווים ורצופים ב-1 לכל חודש, כשהתשלום הראשון ישולם ביום 1.10.12.
2.
ביום 3.5.12 הגיש המבקש לבית משפט זה ערעור על גזר דינו של בית משפט קמא. ערעורו של המבקש מתמקד בגובה הפיצויים שהושתו עליו, לגביהם נטען כי הם חורגים מרף הענישה המקובל בפסיקת בית משפט זה, לא כל שכן מקום בו עסקינן בנאשם קטין המאופיין בנסיבות חיים חריגות במיוחד ובבעיות נפשיות. לאור זאת, עתר המבקש להעמיד את עונש הפיצויים על סך של 40,000 ₪.
3.
ביום 27.2.13 הגיש המבקש בקשה לקונית לעיכוב ביצוע תשלום הפיצויים, היא הבקשה שלפניי. מהבקשה עולה כי היא הוגשה בעקבות דחיית מועד הדיון בתיק ליום 10.6.13. לאור זאת נטען בבקשה כי המשך תשלום הפיצויים בתקופת הערעור ירוקן את הערעור מתוכן. הא ותו לא.
4.
המשיבה 1 מתנגדת לבקשה. לטענתה, המשך תשלום הפיצויים להורי המתלונן בתקופת הערעור אינה בבחינת נזק בלתי הפיך, שכן אם יתקבל ערעורו של המבקש ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. עוד מטעימה המשיבה 1 כי סיכויי הערעור נמוכים, מאחר שאין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בשיעור הפיצויים הנפסק על-ידי ערכאה דיונית.
5.
אף המשיבים 3-2, הם הורי המתלונן, מביעים את התנגדותם לבקשה וטוענים כי הפיצויים המשולמים על-ידי המבקש משמשים אותם לצורך טיפולים שהמשפחה עוברת בעקבות האירוע, ומשכך היעתרות לבקשת המבקש תסב להם נזק בלתי הפיך. עוד מדגישים המשיבים 3-2 כי בהתחשב במועד הגשת הבקשה ובמועד הערעור שנקבע עסקינן בעיכוב תשלום סך של 12,000 ₪, עובדה המצדיקה, לטענת המשיבים 3-2, את דחיית הבקשה.
6.
עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, עונש פלילי של פיצוי למתלונן הוא בעל מאפיינים אזרחיים מובהקים (רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(3) 418, 456-465 (2002); ע"פ 7957/08 פלוני נ' מדינת ישראל , פיסקה 3 (23.9.08)). לפיכך, השיקולים בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע עונש פיצויים דומים לשיקולים בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין אזרחי, דהיינו מאזן הנוחות וסיכויי הערעור להתקבל ( ע"פ 10221/06
ג'ורן נ' מדינת ישראל (11.6.07); ע"פ 9623/07
ברקאי נ' מדינת ישראל , פס' 6 (10.1.08)). משלא הצביע המבקש על קושי כלשהו בהשבת כספי הפיצוי במקרה שערעורו יתקבל, אין לקבוע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. במצב דברים זה דומה כי יהיו סיכויי הערעור אשר יהיו, לא יהיה בהם כדי לזכות את המבקש בסעד המבוקש. למעלה מן הצורך, אציין כי לא מצאתי ממש בטענת המבקש, לפיה הדיון בערעור יתייתר אם עד למועד הדיון שנקבע ימשיך המבקש לעמוד בתשלומים שנגזרו עליו.
הבקשה, איפוא, נדחית.
ניתנה היום, י"ג בניסן התשע"ג (24.3.2013).
ש ו פ ט ת