ע"פ 8452/06 נפתלי יונדב נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בביצוע חמש עבירות של מעשה סדום בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ונגזר עליו עונש של עשר שנות מאסר, מהן שמונה שנים לריצוי בפועל וכן פיצוי כספי למתלונן בסך 50,000 ש"ח, אשר יופקד בתוך שלושה חודשים.

על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי, הגיש המערער ערעור לבית-משפט זה וכן הגיש בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הפיצויים עד למתן פסק-הדין בערעור, היא הבקשה שבפניי.

בבקשתו, טען בא-כוח המערער, כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים וכן, כי מצבה הכלכלי של משפחתו של המערער אינו מאפשר להם לעמוד בנטל תשלום הפיצויים בפרק הזמן שנקבע.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה, כי דינה להידחות.

חיוב אדם שהורשע בפלילים בפיצוי כספי למתלונן, מכוח סעיף 77 לחוק העונשין, הינו במהותו בעל מאפיינים אזרחיים (ראו דעת הרוב ברע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(3) 418). אשר-על-כן, על המבקש היה לצרף את המתלונן כמשיב להליך זה, ומטעם זה בלבד דין הבקשה להדחות (ע"פ 2589/05 מקייבסקי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).

אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. היות ומדובר בחיוב כספי, הנזק שייגרם למבקש מתשלום הפיצויים אינו נזק בלתי הפיך ולכן מאזן הנוחות אינו נוטה בבירור לטובתו. כידוע, עיכוב ביצוע גזר דין יינתן במקרים חריגים בלבד ואיני סבור, כי מקרה זה נמנה עם אותם מקרים חריגים.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.