רע"א 4265/17 פיראס ג'ורן נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' הימן ) מיום 23.5.2017, בה נדחתה בקשת המבקש לביטול תוספת פיגורים בגין פיצוי שנפסק לחובתו במסגרת גזר-דין שניתן בת"פ 40092/03.

1.

ביום 11.9.2006 הורשעו המבקש ונאשם נוסף בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קשירת קשר לביצוע עוון, הצתה וגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בגין הצתת מרפאת שיניים שהייתה בבעלות המבקש שכתוצאה ממנה נגרמו נזקי גוף ורכוש לבני משפחה שהתגוררו בסמוך למקום (להלן: נפגעי העבירה ). ביום 30.10.2006 גזר בית המשפט על המבקש 7 שנות מאסר בפועל והורה לו לפצות את נפגעי העבירה בסך של 75,000 ש"ח. בהחלטה נוספת מאותו היום קבע בית המשפט כי המבקש "יפקיד תוך 30 ימים מהיום בקופת בית המשפט, סכום של 30,000 ש"ח על חשבון הפיצוי", וכי יתרת הפיצוי "תשולם בעוד 5 חודשים מהיום". ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין נדחה ביום 17.1.2008 (ע"פ 10221/06).

2.

המבקש שילם לנפגעי העבירה סך של 30,000 ש"ח במועד שנקבע בהחלטה מיום 30.10.2006, ומשלא שולמה היתרה הועבר הטיפול בגבייתה למשיב 1 (להלן: המרכז לגביית קנסות או המרכז ). ביום 24.10.2010 דחה בית המשפט המחוזי (השופט ע' מודריק ) את בקשת המבקש לביטול תוספת הפיגורים בתיק בקובעו כי אינו מוסמך להיעתר לה. לאורך השנים המשיך המבקש להגיש בקשות בעניין זה, וביום 12.2.2014 דחה בית המשפט בקשה נוספת מטעמו לביטול תוספת הפיגורים ולפריסת החוב לתשלומים בקובעו:

"לבית המשפט שגזר עונש של קנס סמכות לפטור אדם מתשלום תוספת פיגורים (סעיף 69 לחוק העונשין). בעניין דנן אין מדובר בקנס אלא פיצוי.

אכן דין פיצוי כדין קנס לעניין גבייה (סעיף 77(ג) לחוק העונשין) אך אינני משוכנע שביטול תוספת פיגורים או שינוי מועד תשלום הפיצוי הוא עניין של 'גבייה'.

מכל מקום סמכויות דומות נתונות למרכז לגביית קנסות (כפי שהראיתי בהחלטתי הקודמת) וגם אם יש לבית המשפט סמכות מקבילה לסמכות המרכז, עדיף שהמרכז יקבל את ההחלטות וזה על שום הראייה הכוללת שיש לו".

3.

עוד באותו יום הודיע המבקש לבית המשפט כי פנייה שערך למרכז לגביית קנסות מעלה כי המרכז מוסמך אך ורק לפרוס את החוב לתשלומים, ועל כן הוא פונה לבית המשפט בבקשה להורות על ביטול תוספת הפיגורים. בהחלטתו מיום 14.2.2014 ציין בית המשפט כי "המבקש צודק בכך שהגורם היחיד שיכול להתערב בתוספת הוא בית המשפט (על דרך של דחיית מועד תשלום הפיצוי כך שתוספת הפיגורים תבוטל או תצומצם בהתאמה)", והורה למשיבה להגיש תגובתה לבקשה. ביום 24.2.2014 הכריע בית המשפט בבקשת המבקש לגופה וקבע כי:

"אי אפשר לדון חדשות לבקרים בבקשות המבקש לביטול ריבית פיגורים ולפריסה מחודשת של תשלום הפיצוי.

ביום 8.5.11 התקבלה הודעת פרקליטות מחוז המרכז שהיא מסכימה לתשלום מיידי של 10,000 ש"ח

על חשבון הפיצוי ופרישת היתרה

ל-30 תשלומים חודשיים.

בית המשפט נתן לכך תוקף של החלטה ביום 9.5.11.

מאז ועד היום לא שילם המבקש דבר ופנייתו לבית המשפט כעת אינה נעשית בידיים נקיות.

בעיקרון עליי לדחות את הבקשה. אולם לפנים משורת הדין אני מורה כך:

אם המבקש ישלם עד יום 1.4.14 סך 20,000 ש"ח אהיה מוכן [ל]חלוקת היתרה ל-24 שיעורים חודשיים שווים תוך מחיקת חלק הארי של ריבית הפיגורים.

המבקש יפקיד את הסכום האמור, יפנה למרכז לגביית קנסות לעריכת חישוב מפורט של יתרת החוב תוך ציון חלק החוב שהוא ריבית פיגורים. את מסמך החישוב האמור יפנה אלי לשם קבלת החלטה".

המבקש הודיע לבית המשפט כי פעל בהתאם להחלטה מיום 24.2.2014, וביום 23.3.2014 הורה בית המשפט כי:

"בנסיבות אלה אני מעמיד, באורח מותנה, את יתרת ריבית הפיגורים על סך 25,000 ש"ח בלבד ו'מקפיא' בשלב זה את יתרת דמי הפיגורים שנצברו עד היום. הסכום של 25,000 ש"ח במצורף ליתרת הקרן בסך 12,338 ש"ח

ישולם ב-24 שיעורים חודשיים שווים החל ביום 1.4.14.

אי עמידה בתשלום כלשהו במועדו תעמיד את יתרת החוב לפירעון מיידי. היתרה תכלול במקרה כזה את ריבית הפיגורים ש'הוקפאה' לרבות ריבית שהייתה נצברת אלמלא ה'הקפאה'".

4.

ביום 8.11.2016 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה לקבוע כי יתרת החוב שולמה. המבקש ציין כי חרף העובדה שמילא אחר ההחלטה מיום 23.3.2014, דחו נציגי המרכז לגביית קנסות את בקשתו לסגירת התיק. הבקשה נדחתה ביום 8.11.2016 (השופט ב' שגיא ) תוך שנקבע כי "ככל שהפיצויים שולמו במלואם, האינפורמציה מצויה ממילא בידיעת המרכז לגביית קנסות". ביום 22.12.2016 דחה בית המשפט (השופטת ל' מרגולין-יחידי ) בקשה נוספת שהגיש המבקש "למתן החלטה לסגירת תיק מרכז מס' 3981816-2 לאחר פרעון החוב במלואו". ביום 9.4.2017 הגיש המבקש לבית המשפט כתב בי דין שהוכתר כ"הסבר ובקשה לקבוע כי החוב בתיק שולם ועל כן כי יש לסוגרו". בהחלטתו מיום 19.4.2017 דחה בית המשפט (השופט א' הימן ) את הבקשה האמורה, וכך קבע:

"ראוי למבקש ולב"כ לעיין במסמכים הרבים המצויים בתיק, ובהחלטות השונות, אשר עניינם חד הוא - בקשה לסגור את התיק במרכז לגביית קנסות.

בהחלטות שונות שניתנו בעבר הופנה המבקש פעם אחר פעם להסדיר ענייניו עם המרכז.

למען הסר ספק אחזור על עיקר החלטות קודמי.

ככל שקיימת מחלוקת בין המרכז לבין המבקש, פתוחה הדרך למבקש לפנות בהליכים משפטיים מתאימים.

בית משפט זה, אינו ערכאת ערעור או ערר על החלטות המרכז".

ביום 22.5.2017 הגיש המבקש הודעת הבהרה בה טען כי הסמכות להכריע בבקשותיו נתונה לבית המשפט ולא למרכז לגביית קנסות, ועתר שוב לסגירת התיק במרכז. בהחלטתו מיום 23.5.2017 קבע בית המשפט כי:

"לא מצאתי לשנות מהחלטתי האחרונה.

נראה לי כי ראוי למבקש להימנע מלהגיש בקשות זהות פעם אחר פעם אף על פי שניתנו זה מכבר החלטות בקשר לאותן בקשות".

5.

מכאן בקשת רשות הערעור דנן בה שב המבקש על טענתו לפיה הסמכות לביטול תוספת פיגורים בגין אי תשלום הפיצוי נתונה לבית המשפט, ועל כן הוא עותר להורות על סגירת התיק במרכז.

6.

המשיבה ונפגעי העבירה סומכים ידיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי. המשיבה מציינת בתשובתה כי המבקש חרג לא אחת ממועדי התשלום כך שלסכום הפיצוי המקורי התווספו הפרשי הצמדה וריבית שטרם שולמו במלואם. בהקשר זה צוין כי בהתאם לנתוני המרכז שילם המבקש עד כה סך של 114,506 ש"ח ויתרת החוב עומדת על סך של 20,956 ש"ח. עוד צוין כי לאחרונה נפרסה יתרת החוב לתשלומים חודשיים בסך של 1,500 ש"ח כאשר האחרון שבהם קבוע ליום 1.12.2018. המשיבה טוענת כי המבקש עשה דין לעצמו בכך שלא שילם את הפיצויים במועדם, וזאת חרף מספר הזדמנויות שניתנו לו לעשות כן על דרך של פריסת החוב לתשלומים.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

דין הערעור להתקבל.

8.

אף שבבקשת רשות הערעור וכן בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי עותר המבקש ל"סגירת תיק המרכז לגביית קנסות" מכיוון שלטענתו שילם את מלוא חובו, הרי שלמקרא בקשת רשות הערעור עולה כי המבקש מודה בטענת המשיבה כי נותר לו חוב למרכז (ראו, למשל, פסקה 35 לבקשת רשות הערעור) ובקשתו היא למעשה לבטל את תוספת הפיגורים. בפסיקה (בדן יחיד) שנדרשה לשאלת הסמכות לדון בבקשה לפטור מתשלום תוספת פיגורים נקבע כי " הסמכות לדון בבקשה לפטור מתשלום ריבית פיגורים בגין 'פיצוי' מסורה לבית המשפט או הרשם , ופשיטא שמדובר באותו בית משפט שגזר את דינו של המבקש ואשר הטיל עליו את חובת הפיצוי" [ההדגשה במקור] (רע"א 8994/11 חליל נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (29.4.2012) (להלן: עניין חליל ); רע"ב 6445/13 צדוק נ' המרכז לגביית קנסות , פסקאות 12-11 (13.3.2014); ליישום בערכאות הדיוניות ראו: ת"פ (ת"א) 37235-12-11 מדינת ישראל נ' רבין (5.9.2017)). הסמכות לדון בבקשת המבקש לביטול תוספת הפיגורים נתונה, אפוא, לבית המשפט המחוזי והבקשה תוחזר אליו על מנת שיקבל הכרעה בשאלה זו כפי הבנתו.

הערעור מתקבל כאמור לעיל.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.