רע"ב 6445/13 שמואל צדוק נ. המרכז לגביית קנסות

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ד' מינץ ) מתאריך 29.08.2013 ב-עת"א 32611-08-13. להלן יובאו הנתונים הדרושים להכרעה.

רקע עובדתי

2.

המבקש מרצה 52 חודשי מאסר בגין עבירות מרמה. במסגרת גזר הדין נקבע גם כי על המבקש לשלם פיצוי כולל למתלוננים בסך של 1,500,000 ₪ (על פי הנזק היחסי שנגרם להם) וקנס בסך 5,000 ₪.

3.

המבקש הגיש עתירת אסיר שמספרה 27526-08-13 לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים כנגד החלטתו של שירות בתי הסוהר לשלול ממנו יציאה לחופשות. העתירה נדחתה בתאריך 03.09.2013 על ידי כב' השופט א' טל (סג"נ).

4.

בצד העתירה הנ"ל – הגיש המבקש עתירת אסיר שמספרה 32611-08-13 לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים. בעתירה התבקש בית המשפט להורות למרכז לגביית קנסות "לעצור" את הריביות והפיגורים שחלים על הפיצוי שהושת על המבקש. כמו כן התבקש בית המשפט קמא הנכבד להורות למרכז לגביית קנסות להתוות למבקש הסדר תשלומים, שביצועו יחל רק לאחר שחרורו מהכלא. לחלופי לחלופין, התבקש בית המשפט להכריז על המבקש כפושט רגל או חייב מוגבל באמצעים.

5.

בתאריך 29.08.2013 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את עתירתו של המבקש. בית המשפט קמא הנכבד נימק את החלטתו בלשון סעיף 66 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), הקובע כי במידה ובגזר הדין לא צויין המועד לתשלום הפיצוי או קנס, יש לשלמו מיד. על כן בית המשפט קמא הנכבד קבע כי אין הצדקה לדחות את מועד תשלום הפיצוי שנגזר על המבקש עד לאחר שחרורו מן הכלא. נוכח האמור הורה בית המשפט קמא הנכבד על מחיקת העתירה על הסף.

6.

בתאריך 08.09.2013 הגיש המבקש את הבקשה שבפני. בבקשה המקורית התייחס המבקש לשתי עתירות האסיר הנ"ל. עם זאת, מהודעותיו של המבקש מתאריך 15.01.2014 ומתאריך 18.02.2014 עולה כי המבקש איננו מעוניין עוד במתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד וכי הוא מבקש כי תינתן לו רשות ערעור רק על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים.

דיון והכרעה

7.

ההליך שבפניי הוא הליך שבגדרו מתבקשת מתן רשות ערעור על החלטות של בתי המשפט המחוזיים, הדנים בעתירות אסיר מכוח סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר ). הסעיף האמור קובע כדלקמן:

עתירה

(תיקון מס' 5)

תש"ם-1980

"62 א.

(א)

אסיר רשאי להגיש לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק (להלן בסימן זה – בית המשפט) עתירה נגד רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידים על-פי דין בכל ענין הנוגע למאסרו או למעצרו (להלן בסימן זה – עתירה)."

(ההדגשה שלי- ח"מ)

סעיף 62ג לפקודת בתי הסוהר מוסיף וקובע:

ערעור

(תיקון מס' 5)

תש"ם-1980

(תיקון מס' 37) תשס"ח-2008

"62 ג.

החלטת בית המשפט בעתירה ניתנת לערעור לפני בית המשפט העליון אם נתקבלה רשות לכך מבית המשפט בגוף ההחלטה או מאת שופט בית המשפט העליון."

עולה מהאמור, כי עתירת אסיר הינה עתירה המופנית כנגד כל עניין הנוגע למאסרו או מעצרו של האסיר, או העציר, כגון עתירה הנוגעת לשילובו בסבב חופשות על ידי שירות בתי הסוהר. עם זאת, הפיצוי שנגזר על המבקש, ובוודאי אופן פריסתו לתשלומים – אינם נוגעים לתנאי מאסרו או מעצרו של המבקש ולכן עתירת אסיר איננה המסגרת הדיונית המתאימה לטענות בהקשר זה.

8.

נוכח העובדה שעתירת אסיר איננה ההליך המתאים לקבל הסעד שהתבקש על ידי המבקש, אזי גם אינני רואה סיבה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בגדרה נמחקה העתירה על הסף.

למעלה מן הנדרש, אייחד עם זאת מספר מלים באשר למסגרת הדיונית הנכונה, הן מבחינת מהות ההליך והן מבחינת הערכאה המתאימה – לגבי בקשות מן הסוג שהגיש המבקש.

9.

בהתאם לסעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה-1995 (להלן: החוק ) – ראש המרכז לגביית קנסות הוא בעל הסמכות להחליט על פריסת הפיצוי שהושת על המבקש, וזאת לאור לשונו של הסעיף האמור הקובע כהאי לישנא:

סמכות המנהל לפרוס או לדחות תשלום חוב

(תיקון מס' 2)

תשס"ג-2003

"5 ב.

(א)

מנהל המרכז רשאי, על פי בקשתו של חייב, לפרוס או לדחות את תשלומו של חוב, אם שוכנע כי היו סיבות סבירות לאי תשלום החוב, כולו או חלקו, במועדו, או כי קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של החייב המצדיקות פריסה או דחיה של התשלום כאמור."

10.

באשר לביטול תוספת פיגורים סעיף 5ג ל חוק קובע כדלקמן:

סמכות לפטור מתשלום תוספת פיגורים

(תיקון מס' 2) תשס"ג-2003

(תיקון מס' 9) תש"ע-2009

(תיקון מס' 13) תשע"ב-2011

"5 ג.

עובד המדינה שהוא עורך דין בעל ניסיון של שלוש שנים, שמינה שר המשפטים לענין זה, רשאי לפטור חייב, על פי בקשתו, מתשלום תוספת פיגורים, כולה או חלקה, שהיתוספה על פי דין לחוב כהגדרתו בסעיף 1, למעט לפי פסקה (6) להגדרה "חוב", אם שוכנע כי היו סיבות סבירות לאי תשלום החוב, כולו או חלקו, במועדו, או כי קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של החייב המצדיקות פטור כאמור; ביקש החייב פריסה או דחייה של תשלום חוב אגב טיפול בבקשה לפטור מתשלום תוספת פיגורים, רשאי עובד המדינה האמור להורות על פריסת תשלום החוב או דחייתו. (ההדגשה שלי- ח"מ) ."

פיסקה (6) להגדרת "חוב" בסעיף 1 ל חוק קובעת כך:

(6)

פיצוי כמשמעותו

(תיקון מס' 1)

תשנ"ו-1996

(תיקון מס' 2)

תשס"ג-2003

(א)

בסעיף 77 לחוק העונשין ובסעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים);

(ב)

בסעיף 26(8) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971;

(ג)

בסעיף 11(1) ו-(3) לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט-1969;

מכאן נובע כי פיצוי איננו בגדר "חוב" לפי פיסקאות (1)-(5) להגדרת חוב לצורף סעיף 5ג לחוק ולפיכך אין למנהל המרכז לגביית קנסות סמכות לדון בבקשתו של המבקש לפטור אותו מתשלום תוספת הפיגורים על הפיצוי.

11.

על ההבחנה הנ"ל בין פריסת פיצוי לבין תוספת הפיגורים בהקשרים אלו עמד גם חברי, השופט י' עמית ב-רע"א 8994/11 חליל נ' מדינת ישראל (29.04.2012) (להלן:

עניין חליל ), שם הוא פסק כך (ההדגשות במקור – ח"מ ):

"...שונה דינה של בקשה ל ביטול תוספת פיגורים מבקשה ל פריסת תשלום החוב או דחייתו . בעוד שהראשונה מסורה בידי בית המשפט שגזר את דינו של המבקש, כאשר החלטתו ניתנת לערעור כהחלטה אחרת של אותו בית משפט בענין אזרחי , הרי שהאחרונה מסורה בידי המרכז לגביית קנסות (סעיף 5ב ל חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 ), כאשר הדרך היחידה להשיג עליה, לעת הזו, היא באמצעות הגשת עתירה לבג"ץ (וראו: בג"ץ 5087/11 שומינוב נ' המרכז לגביית קנסות

(01.02.2012) (להלן: עניין שומינוב ))."

12.

עולה מהאמור כי טענותיו של המבקש באשר לביטול תוספת הפיגורים שהצטברה עד למועד זה נמצאת בסמכותו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שגזר את דינו של המבקש. על החלטתו של בית המשפט ניתן לערער כעל החלטה אחרת של בית המשפט בהליך אזרחי (ראו: עניין חליל ). טענותיו של המבקש ביחס לפריסת הפיצוי שהושת עליו לתשלומים נמצאת בסמכותו של מנהל המרכז לגביית קנסות , כשעל החלטה זו כאמור, ניתן להשיג רק באמצעות עתירה לבג"ץ.

הנה כי כן, על המבקש לפנות לבית המשפט שגזר את דינו – לביטול תוספת הפיגורים ולמנהל המרכז לגביית קנסות – לפריסת הפיצוי שהושת עליו .

13.

מבקשתו של המבקש עולה כי הוא פנה אל המרכז לגביית קנסות . עם זאת, לא ברור מבקשתו של המבקש, שאיננו מיוצג, כיצד נעשתה הפניה, בנוגע לאיזה מטענותיו, ומהו המענה שקיבל, אם בכלל. המשיבה בתגובתה לא התייחסה לטענותיו של המבקש בהקשר זה.

נוכח כל האמור לעיל – ניתנת למבקש האפשרות להגיש את בקשותיו מחדש על פי המתווה המשפטי הנכון, שתואר בפיסקאות 12-9 בהחלטתי זו. לצורך זה הוא יוכל להסתייע בפניה ללשכות הסיוע המשפטי בהתאם לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב -1972 והתקנות שהותקנו לפיו.

14.

בכפוף לאמור לעיל – הבקשה נדחית . בהתחשב בכך כי המבקש איננו מיוצג – החלטה זו תובא לידיעתו באמצעות שירות בתי הסוהר.