רע"ב 2487/22 אלון דמרי נ. שרות בתי הסוהר-מחלקת אסיר - זימונים

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט ג' שני ) בעת"א 37809-08-21 מיום 16.3.2022, בגדרו נמחקה עתירת המבקש להורות על תיקון המרשם הפלילי בעניינו.

1.

המבקש הורשע ביום 3.10.2017, על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן, בשורה של עבירות, ובכלל זה ב"ריבוי עבירות" של הפרת צו פיקוח לפי חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006, וב"ריבוי עבירות" של הטרדה מינית של קטינה מתחת לגיל 15 (ראו: ת"פ 35823-01-17). ביום 12.3.2018 נגזר דינו של המבקש ובו הוטל עליו עונש מאסר בפועל, וכן הופעלו בעניינו שני עונשי מאסר על תנאי, כך שסך הכל הוטלו עליו 70 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים. המבקש החל לרצות את מאסרו ביום 20.12.2016.

2.

המבקש הגיש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי, בגדרה ביקש להורות על תיקון הרישום הפלילי בעניינו כך שישקף במדויק את סעיפי האישום בהם הודה והורשע. לדבריו, הואיל והעבירות של הפרת צו הפיקוח המיוחסות לו הן בבחינת 'מקשה אחת' – קרי, עבירות הנובעות מאותה הפרה או ממספר מצומצם של הפרות, אשר בוצעו לעיתים באותו יום – יהא זה צודק לרשום במרשם הפלילי את הרשעותיו במספר מצומצם של הפרות של צו הפיקוח, תוך ציון כי מדובר ב"ריבוי עבירות", כפי שצוין בכתב האישום ובהכרעת הדין. זאת בשונה מהרישום הפלילי הקיים, שבו כל הפרה של צו הפיקוח מופיעה בנפרד באופן שהרישום מונה עשרות רבות של עבירות. כך נעשה גם בעניינן של עבירות נוספות בהן הורשע המבקש. המבקש טען, כי "הרישום העודף" אינו משקף נכונה את הכרעת הדין, מעצים את תדמיתו השלילית וכן משפיע על התייחסות גורמי השיקום אליו במהלך מאסרו.

3.

לאחר שקיים דיון בעתירה, בו נכחו באי כוח הצדדים, דחה בית המשפט המחוזי את העתירה בקובעו, כי הסעד המבוקש אינו מתאים לדיון בעתירת אסיר ואף אינו מצוי בסמכותו של שירות בתי הסוהר. בית המשפט המחוזי עמד על כך שלפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התש"ב-1971 (להלן: הפקודה ), סמכותו של בית המשפט המחוזי היא לדון ב "עתירה נגד רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידים על-פי דין בכל ענין הנוגע למאסרו או למעצרו" של אסיר. בהקשר זה קבע, כי לא ניתן לסווג את העתירה שלפניו ככזו הבאה בגדרי ההוראה האמורה, שכן אופן רישום הגיליון הפלילי אינו החלטה בעניין מאסרו של המבקש ולא לשם כך נועדה המסגרת הדיונית של עתירת אסיר. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אין בדברים האמורים כדי למנוע מהמבקש לפנות לגורמים המוסמכים בעניין המועלה בעתירה, וככל שיידרש גם לנקוט בהליך מתאים.

4.

בבקשה שלפניי שב המבקש על בקשתו לתיקון הרישום הפלילי בעניינו וכן הוא מבקש לדון בבקשתו במסגרת עתירת אסיר. לדבריו, המרשם השגוי פוגע בו ובבקשותיו לשילובו בסבבי חופשות וכן בבקשותיו לשחרור מוקדם. כן נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע, כי אין בסמכותו לדון בעתירה שהוגשה, שכן אם אלו היו פני הדברים, היה על בית המשפט המחוזי להורות על מחיקת העתירה על אתר, וזאת מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים. העותר מוסיף ומלין על כך שמשטרת ישראל לא התייצבה לדיון בעתירה שהגיש ולא הבהירה את עמדתה בקשר לטענותיו.

5.

להשלמת התמונה יצוין כי בהודעה שהוגשה לבית משפט זה מטעם הסניגוריה הציבורית צוין, כי הסניגוריה הציבורית סייעה למבקש בעניין רישומו הפלילי, ולאחר בירורים מול פרקליטות המחוז הרלוונטית תוקנו חלק מהרישומים הרלוונטיים במרשם הפלילי שלו. עוד צוין בהודעה האמורה, כי לאחר עיון בפסק הדין של בית המשפט המחוזי וכן בבקשה שהגיש המבקש במסגרת ההליך דנן, סבורה הסניגוריה הציבורית כי עניינה של הבקשה והסעד המבוקש בה אינם מתאימים לבירור במסגרת הליך של עתירת אסיר וממילא גורמי שירות בתי הסוהר אינם יכולים לתקן רישומים אלה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשתה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.

עניינה של הבקשה שלפניי היא שאלת סמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בעתירתו של המבקש בגדרי עתירת אסיר. ההסדר הנורמטיבי בעניין עתירות אסירים קבוע בהוראת סעיף 62א לפקודה, הקובעת כי "אסיר רשאי להגיש לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק (להלן בסימן זה – בית המשפט) עתירה נגד רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידים על-פי דין בכל ענין הנוגע למאסרו או למעצרו " (ההדגשה אינה במקור). מהוראה זו עולה, אם כן, כי עתירת אסיר היא עתירה שעניינה נוגע למאסרו או מעצרו של האסיר, על היבטיהם השונים, לרבות תנאי המאסר, תקופת המאסר וכיוצא באלה (ראו: רע"ב 4865/04 מדינת ישראל נ' סויסה , פ"ד ס(2) 57, 61-60 (2006); רע"ב 6445/13 צדוק נ' המרכז לגביית קנסות , פסקה 7 (13.3.2014)). אופן רישומן של הרשעות המבקש במרשם הפלילי אינו נוגע לתנאי מאסרו של המבקש, ואף איננו מצוי בסמכות שירות בתי הסוהר, ומשכך עתירת אסיר אינה המסגרת הדיונית המתאימה לטענות המבקש או לסעד שביקש.

8.

בבחינת למעלה מן הדרוש אוסיף, כי נושא המרשם הפלילי מוסדר בחוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט-2019 (אשר החליף את חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981), ועל פיו משטרת ישראל היא המופקדת על ניהול המרשם הפלילי וכן על תיקון טעות שנפלה "ברישומו של פרט רישום פלילי או של פרט רישום משטרתי" (ראו: סעיפים 2(א) ו-7 לחוק). לפיכך, בעלת דינו של המבקש היא משטרת ישראל. בהתאם לאמור, על המבקש לפנות תחילה למשטרת ישראל בבקשה לתיקון הטעויות שנפלו, לדעתו, במרשם וככל שהחלטתה לא תפיס את דעתו, הוא רשאי להעמיד את ההחלטה לביקורת שיפוטית בדרך של הגשת עתירה נגד הרשות ולא בדרך של עתירת אסיר. אוסיף ואציין כי לא נעלם מעיניי שהמבקש הגיש את עתירתו נגד משטרת ישראל, אולם כאמור זו הוגשה שלא במסגרת הדיונית הנאותה, ומבלי להשיג על החלטה קונקרטית של המשטרה שניתנה בעניינו (וראו: בג"ץ 7427/15 דראושה נ' משטרת ישראל (15.9.2016); בג"ץ 5824/20 בן דוד נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל , 28.10.2020)).

אשר על כן – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.