בג"ץ 5824/20 בן דוד דוד נ. מדינת ישראל - משטרת ישראל

השופט נ' הנדל:

1.

בעתירה שלפנינו, מבקש העותר להורות למשיבה – משטרת ישראל – לנמק "מדוע ההערה כנגד העותר באגף המודיעין של משטרת מחוז ירושלים כנגדו איננה נמחקת לאלתר" (להלן: ההערה ).

לדברי העותר, מקורה של הערה זו בחקירה שנפתחה נגדו בעקבות ביקור שערך בהר הבית בשנת 2012, זמן קצר לאחר שהעתיק מגוריו לישראל. בשנת 2013, נמסר לעותר כי התיק בעניין נסגר בשל העדר ראיות מספיקות להעמדה לדין, ומאוחר יותר הוא התנדב לשירות צבאי "כחייל קרבי ביחידה מובחרת". בשנת 2018 פנה העותר למשיבה בבקשה לשינוי עילת סגירת התיק, ואז נמסר לו "כי עילת שינוי הסגירה לאין אשמה שונתה עוד בתאריך 15.11.13". אף על פי כן, כשביקש העותר "לבדוק את האפשרות לעבוד ישירות מול משרד הביטחון כמאבטח", הובהר לו, לטענתו, שדלתות המשרד סגורות בפניו – ובא כוחו "גילה" כי ההערה היא שעומדת לחובתו. לפיכך, מבקש, כאמור, העותר להורות על מחיקת ההערה, המגבילה את אפשרויות התעסוקה שלו – וטוען כי לאור שינוי עילת סגירת התיק, והתנהלותו מאז שנת 2012, הרי שהותרתה אינה סבירה, ופוגעת שלא כדין בזכויותיו החוקתיות לכבוד ולחופש העיסוק .

מנגד, המשיבה מציינת כי הן בעתירה, והן בבירור שערכה, לא נמצאה כל אינדיקציה לכך שהעותר הגיש מועמדות למשרה במשרד הביטחון – שלא לדבר על החלטה הדוחה מועמדות זו. אף לא ניתן אישור לקיומו של מידע מודיעיני בעניינו של העותר.

אין לפנינו החלטה מינהלית שניתן לעתור נגדה, כך שהעתירה הנוכחית מוקדמת, ודינה להידחות על הסף. בגדר "למעלה מן הצורך", המשיבה מוסיפה כי משטרת ישראל רשאית לנהל מאגרי מידע לצורך מילוי תפקידיה, ומזכירה – "מבלי שיהיה באמור כדי להביע עמדה לעניין שאלת קיומה של 'הערה מודיעינית' כטענת העותר" – כי הלה הועסק בעבר, על ידי חברה פרטית, בתפקידים ביטחוניים עבור משרד הביטחון ומשרד ראש הממשלה.

2.

נוכח הבהרות המשיבה, דין העתירה להידחות בהיותה נעדרת תשתית עובדתית מספקת, ומבלי להידרש לגופם של דברים.

ניתן להוסיף כי "משטרת ישראל רשאית לנהל מאגרי מידע הדרושים לה לצורך מילוי תפקידיה, בהם 'מניעת עבירות וגילוין' והבטחת 'הסדר הציבורי ובטחון הנפש והרכוש" (בג"ץ 7427/15 טלאל נ' משטרת ישראל , פסקה 7 (15.9.2016)). לפיכך –

"טרונייתו של העותר צריכה להתמקד בשימוש שנעשה בפועל במידע המודיעיני, במסגרת החלטה קונקרטית של הרשות. על כן, אף שניתן להבין את רצונו של העותר 'להקדים תרופה למכה' ולהבטיח כי המידעים המצויים בידי המשיבה לא ישובו ויעמדו לו לרועץ, אין בעתירה דנן כדי לסייע בידו" ( שם , פסקה 9).

העותר דנן התמקד אף הוא בעצם קיומה של ההערה במאגרי המידע, ועל כן – ולאור התשתית העובדתית החסרה באשר לקיום החלטה מינהלית שהתקבלה על בסיסה – הרי שהדברים שנאמרו בפרשת טלאל יפים גם בענייננו.

3.

בנסיבות אלה, העתירה נדחית – בלי לפגוע בזכות העותר להשיג על החלטות קונקרטיות. אין צו להוצאות .