ע"פ 238/08 פלוני נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע תשלום פיצוי כספי שהושת על המבקש במסגרת גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים ר' אבידע, ח' סלוטקי וא' יעקב) עד להכרעה בערעור שהגיש לבית משפט זה.

1.

המבקש הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של אינוס ומעשה סדום. בית המשפט קמא גזר עליו 7 שנות מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירת מין שהיא פשע; ופיצוי למתלוננת בסך 50,000 ₪. כמו כן, הופעל נגד המבקש עונש מאסר מותנה של שלושה חודשים, אשר ירוצה בחופף לעונש המאסר בפועל.

2.

המבקש הגיש ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין ובד בבד הגיש בקשה לעיכוב ביצוע רכיב הפיצויים בגזר הדין עד להכרעה בערעור. המבקש, בחור בן 24, טוען כי מצבו הכלכלי הקשה אינו מאפשר לו לעמוד בתשלום סכום הפיצויים שנפסק למתלוננת, בפרט מאחר ושהה במעצר במשך המשפט כולו וכעת נמצא במאסר. לטענתו, אם יידרש לשלם את הסכום כעת, ייגרם לו נזק בלתי הפיך, אשר יפגע בזכותו לערער על העונש שנגזר עליו. המבקש מוסיף עוד כי מאחר ומדובר בפיצויים אותם יש לשלם למתלוננת, להבדיל מקנס המשולם לקופת המדינה, יש לבחון את מצבה הפיננסי של המתלוננת ואת יכולתה להחזיר את הפיצויים במידה ותידרש לכך. בהקשר זה, מוסיף המבקש כי מאחר ויכולתה הכלכלית של המתלוננת לא עמדה לבחינת בית המשפט קמא, אין צורך להידרש לסיכויי הערעור.

3.

מנגד, טוענת המדינה כי אין מקום להיענות לבקשה. לטענתה, המתלוננת לא צורפה כמשיבה לבקשה, כנדרש על פי הפסיקה, ועל כן אין להיעתר לה. המדינה מוסיפה כי המשיב לא הציג בבקשתו נימוקים מיוחדים בעטיים לא יוכל לגבות את הסכום שישולם חזרה מן המתלוננת, בפרט לאור ההנחה כי ביצוע פסק דין כספי אינו גורם לנזק בלתי-הפיך. כמו כן, מדגישה המדינה כי דין פיצוי כספי שנפסק בהליך פלילי כדין פסק דין אזרחי, כך שביצועו אינו תלוי במצבו הכלכלי של המבקש. לבסוף, טוענת המדינה כי משטרם הוגשו נימוקי הערעור, לא ניתן לבחון את סיכויי הערעור של המבקש לאשורם.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המדינה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. בפתח הדברים אציין כי די בכך שהמבקש לא צירף את המתלוננת כמשיבה לבקשה זו כדי להביא לדחייתה (ראו למשל: ע"פ 8002/03 סמוילוב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 23.8.2004)). מעבר לכך, לא מצאתי כי גם לגופם של דברים יש הצדקה להיענות לבקשה. כלל נקוט הוא כי בקשה לעיכוב ביצוע תשלום פיצוי כחלק מגזר דין במשפט פלילי נבחנת על פי אותם שיקולים לעיכוב ביצועו של פסק דין אזרחי - האם סיכויי הערעור הינם גבוהים והאם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש באופן שביצוע פסק הדין יגרום לו לנזק בלתי הפיך (ראו למשל: ע"פ 6863/07 בנאי

נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 17.9.2007) וההפניות שם). במקרה דנן, המבקש מבסס את הבקשה על טענה לקושי כלכלי בתשלום הפיצויים ועל כך שלא נבחנה יכולתה הכלכלית של המתלוננת להשיב את הפיצוי. ואולם, כלל הוא כי מצבו הכלכלי של המבקש, כשלעצמו, אינו מהווה שיקול בשאלת עיכובו של פסק דין כספי (ע"פ 2589/05 מקייבסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.11.2005)). זאת, בפרט כאשר המבקש טען טענות אלו בעלמא, ללא שתמך אותן במסמכים. כמו כן, על מנת לבסס את הטענה כי קיים חשש כי המבקש לא יוכל לגבות כספו חזרה, היה עליו להציג נימוקים מיוחדים או נתונים לפיהם קיים חשש כזה ביחס למתלוננת (ע"פ 10221/06 ג'ורן נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 11.6.2007)). זאת לא עשה. משאלו הם פני הדברים באשר למאזן הנוחות, אין אני רואה להידרש לסיכויי הערעור, מה גם שהמבקש טרם הגיש את נימוקי הערעור.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המשיב ישלם את הפיצויים בתשלום אחד, כפי שנקבע בגזר דינו של בית המשפט המחוזי מיום 12.12.07.