ע"א 6422/20 הרב אלחנן בן-נון נ. שלמה צוויקלר

1.

בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רון ) בה"פ 25362-04-15 מיום 6.7.2020.

2.

בקשה זו הוגשה על רקע סכסוך רב שנים שהתגלע בין שתי קבוצות חברים בעמותת "ישיבת בית אורות" (להלן: העמותה ). כחלק מהסכסוך התעוררה מחלוקת לגבי זהות חברי העמותה, ולכן הוגשה על ידי המשיבים 13-1 (להלן: קבוצת המשיבים ) המרצת פתיחה במסגרתה ביקשו כי בית המשפט יכריע בכך. בפסק הדין שניתן ביום 6.11.2017 (להלן: פסק הדין העיקרי ) קבע בית המשפט כי המשיבים 9-1 ו-11 הם חברי העמותה, בעוד שהמשיבים 10, 12 ו-13 אינם חברי העמותה. כן קבע בית המשפט כי המערערים 4-1 גם הם חברי עמותה, בעוד שהמערערים 10-5 (להלן: קבוצת המערערים ) והמשיבים הפורמליים 16-14 אינם חברי העמותה.

המערערים והמשיב הפורמלי 14 ערערו לבית משפט זה על פסק הדין העיקרי. ביום 8.9.2019 התקבל ערעורם באופן חלקי, ונקבע כי שאלת חברותם בעמותה של המערערים 10-5 ושל המשיב הפורמלי 14 תוחזר לדיון בפני בית המשפט המחוזי (ע"א 9981/17).

בעקבות הכרעתו של בית משפט זה דן בית משפט קמא בסוגיה מחדש. ביום 6.7.2020 ניתן פסק הדין מושא בקשה זו (להלן: פסק הדין המשלים ), במסגרתו הכיר בית משפט קמא במערערים 9-5 כחברים בעמותה, אך נמנע מלהכיר במערער 10, משה הר מלך (להלן: הר מלך ) ובמשיב הפורמלי 14 כחברים בעמותה. כתוצאה מפסק הדין המשלים קבוצת המשיבים מונה כיום 10 חברי עמותה, בעוד שקבוצת המערערים מונה 9 חברי עמותה.

3.

המערערים הגישו ערעור על פסק הדין המשלים ובמסגרתו הם טוענים כי יש להכיר בחברותו של הר מלך בעמותה. לצדו של הערעור הוגשה הבקשה שלפני, במסגרתה מבקשים המערערים כי יינתן לטובתם סעד זמני שיאסור על מוסדות העמותה לקבל כל החלטה לדיספוזיציה בנכסי העמותה ולשינויים מבניים במצב הקיים בשטח העמותה (להלן: הבקשה לאיסור על דיספוזיציה ). בנוסף, מבקשים המערערים כי יינתן לטובתם סעד זמני שיאסור על קבלת חברים חדשים לעמותה עד להכרעה בערעור (להלן: הבקשה לאיסור על קבלת חברים חדשים ). המערערים טוענים כי סיכויי הערעור הם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם.

לענין מאזן הנוחות בנוגע לבקשה לאיסור על דיספוזיציה טוענים המערערים כי לעמותה חכירה ראשית במספר חלקות, וכי בשנת 2006 התקשרה העמותה בעסקת קומבינציה עם חברת המעיין מפעלי תיירות בע"מ (להלן: חברת המעיין ) להקמת מבני מגורים על החלקות (להלן: עסקת הקומבינציה ). במסגרת העסקה סוכם כי העמותה תהא זכאית לבעלות ב-5 יחידות דיור (להלן: הדירות ) ובזכויות בניה נוספות במקרקעין. על אף שהקמת המבנים הושלמה, הדירות עדין לא נרשמו על שם העמותה. לטענת המערערים אם בקשתם תידחה קיים סיכון ממשי כי המשיבים יפנו לחברת המעיין וימכרו את הדירות. הדבר יסב לעמותה נזק בלתי הפיך, שכן היא תאבד נכסים משמעותיים שהושקעו בהקמתם משאבים אדירים במשך שנים רבות, ומיליוני השקלים אשר יתקבלו בגינם ייעלמו, כאשר ספק אם תהיה דרך להשיבם. כן טוענים המערערים כי קיים חשש ממשי כי המשיבים יבצעו שינויים פיזיים בלתי הפיכים בשטח בו פועלת הישיבה שמפעילה העמותה.

לענין מאזן הנוחות בנוגע לבקשה לאיסור על קבלת חברים חדשים, טוענים המערערים כי אם בקשתם תידחה קיים סיכון ממשי כי המשיבים ינסו לצרף לעמותה חברים חדשים, במטרה לשנות את מערך הכוחות בה למקרה שהערעור יתקבל והר מלך יוכר כחבר העמותה. היות שקבלת הערעור והכרה בהר מלך כחבר העמותה תביא למצב של שוויון בין הקבוצות אשר יחייב את הצדדים לפעול ביחד מתוך הסכמה, שינוי מערך הכוחות בעמותה לפני ההכרעה בערעור עשוי לייתר את הערעור ולאפשר לקבוצת המשיבים לייצר לעצמם רוב מובטח באופן בלתי הפיך.

4.

המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי מאזן הנוחות במקרה הנדון מצדיק את דחייתה. לטענתם התמשכות ההליכים המשפטיים בין הקבוצות כבר הביאה לשורה של נזקים וביניהם אובדן האישור לניהולה התקין של העמותה; צבירת חובות כספיים משמעותיים; אובדן כספי תרומות; עזיבת רבנים ואנשי צוות נוכח היעדר יכולות לשלם משכורות; וסגירת הישיבה התיכונית שהפעילה העמותה במתכונתה ההיסטורית. יתר על כן, נטען כי קבלת הבקשה עלולה לגרום לנזקים נוספים וביניהם סגירת הכולל הפועל בחסות העמותה; אובדן אישור מיוחד לקיום מסלול הסדר שניתן לעמותה מטעם משרד הביטחון; ואובדן כספי תרומות נוספים.

לענין מאזן הנוחות בנוגע לבקשה לאיסור על דיספוזיציה טוענים המשיבים כי זכויות הבניה שהוקנו לעמותה במסגרת עסקת הקומבינציה כוללות אפשרות לבניית שלוש קומות נוספות בכל בנין, בארבעה בניינים שונים. לטענתם העמותה מבקשת לממש את זכויות הבניה הללו ולהשכיר את עשרות הדירות החדשות שייבנו מכוחן על מנת לייצר לעצמה הכנסה חיונית. על מנת לעשות זאת וכדי לשלם את חובותיה התופחים, על העמותה למכור או למשכן את הדירות. לכן נטען כי הוראה על איסור דיספוזיציה תביא לעיכוב נוסף בפיתוח הקומות הנוספות, אשר יגרום לנזק בלתי הפיך בדמות הפסד הכנסות פוטנציאליות. זאת כאשר מנגד, טענת המערערים כי מכירת הדירות תגרום לנזק בלתי הפיך לעמותה נטענה בעלמא, והמערערים אף לא הציגו כל תכנית אחרת בנוגע לדירות. מעבר לכך, גם אם יגרמו נזקים כלשהם לעמותה, הרי שמדובר בנזקים כספיים בלבד, אשר אינם מקימים כשלעצמם עילה למתן סעד מהסוג המבוקש. לכך מוסיפים המשיבים כי ההכנסות שיופקו ממכירת הדירות יתועדו ויבוקרו, וכי הכספים מיועדים לתפעול העמותה, לצמיחתה ולתשלום חובותיה, אשר אותם בין כה וכה יש לשלם במוקדם או במאוחר. כן נטען כי למעט הר מלך, המערערים הם חברי העמותה וככאלה ביכולתם לפקח על התנהלותה באופן פעיל ושוטף, וכי אם יגלו פגם כלשהו בהתנהלותה קיימים אינספור סעדים שביכולתם לבקש מהעמותה עצמה, מהמשטרה, מרשם העמותות או מבתי המשפט.

לענין מאזן הנוחות בנוגע לבקשה לאיסור על קבלת חברים חדשים טוענים המשיבים כי אין בקבלת חברי עמותה חדשים כדי לפגוע ביישום פסק הדין בערעור, אם יתקבל, שכן במצב כזה הר מלך יוכר כחבר עמותה, בין אם יתקבלו חברים חדשים לעמותה ובין אם לא. כן נטען כי בתחילת ההליך שבמסגרתו הוגשה התביעה להמרצת הפתיחה בקבוצת המשיבים נכללו שני חברים נוספים שנפטרו תוך כדי ההליך, ועל כן כדי לשמר את המצב הקיים יש לצרף שני חברי עמותה נוספים מקבוצת המשיבים.

5.

לאחר הגשת תשובת המשיבים, ביקשו המערערים רשות להשיב לה והרשות ניתנה. בתשובתם חזרו המערערים על הטענה כי אם המשיבים יוכלו למכור את הדירות ואת זכויות הבניה הנוספות, הדבר יסב לעמותה נזק בלתי הפיך היות שלא ניתן יהיה להשיב את הנכסים או את הכספים שיתקבלו ממכירתם, שיועברו לצדדים שלישיים. כן נטען כי בנוגע לחלק מהחובות להם טענו המשיבים יש לעמותה "טענות" כלפי בעלי החוב, כי המערערים "כופרים" בטענות המשיבים ביחס לחובות אלה וכי לא נשקפת כל סכנה לקיומה של העמותה. עוד נטען כי המשיבים לא תמכו טענותיהם בתצהיר כנדרש וכי די בכך כדי להביא לדחיית טענותיהם העובדתיות.

6.

לאחר עיון הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

7.

בכל הנוגע לבקשה לאיסור על דיספוזיציה, דין הבקשה להידחות. כידוע, הכלל הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הוא שלבעל דין עומדת הזכות ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין לטובתו (וכן ראו למשל, ע"א 5906/16 שירותי בריאות כללית נ' מועצת הקהילה האורתודוכסית הלאומית בחיפה פסקה 16 (2.3.2017)). הנטל להוכיח כי צפוי להיגרם נזק בלתי הפיך אם לא תתקבל הבקשה לעיכוב ביצוע מוטל על המערערים, אשר לא הוכיחו כי ייגרם להם או לעמותה כל נזק מביצוע דיספוזיציה בנכסי העמותה, לא כל שכן נזק בלתי הפיך. בין היתר, המערערים לא הסבירו מה מקור החשש לכך שהכספים שמכירת הדירות תניב "ייעלמו" ומה התועלת שתצמח מכך לחברי העמותה הנמנים על קבוצת המשיבים. לכך יש להוסיף כי כפי שטענו המשיבים, לקבוצת המערערים עומדים כלים רבים במסגרת חברותם בעמותה, אשר באמצעותם הם יכולים להשתתף ולפקח על תהליכי קבלת ההחלטות בעניינים הללו, ובמידת הצורך לנקוט בצעדים ובהליכים המתאימים. על כן דין הבקשה לסעד זה להידחות.

נוכח האמור, אין בכוחן של הטענות שהעלו המערערים בתשובתם כדי לשנות ממסקנתי, אשר לא התבססה על טענות עובדתיות שנויות במחלוקת מצד המשיבים. למעלה מן הצורך יוער כי המשיבים אכן נמנעו מלצרף תצהיר לתשובתם, אך גיבו את טענותיהם באסמכתאות המצביעות על כך שהעמותה חבה בחובות בלתי מבוטלים. מנגד, טענות המערערים כנגד קיומם של חובות העמותה נטענו ללא פירוט מספק, מבלי לצרף אסמכתאות התומכות בהן ומבלי שגובו בתצהיר בעצמן.

8.

לצד זאת, בכל הנוגע לבקשה לאיסור על קבלת חברים חדשים לעמותה, דין הבקשה להתקבל. אמנם צודקים המשיבים כי הערעור עוסק רק בשאלת חברותו של הר מלך בעמותה וכי שאלה זו אינה מושפעת מצירופם של חברים חדשים לעמותה, אך לא ניתן להתעלם מן הרקע לפתיחת ההליך ולהגשת הערעור, ומהקשרם. במצב העניינים הנוכחי קבלת הערעור בעניינו של הר מלך תביא לשוויון בין המחנות בכל הנוגע למספר החברים בעמותה, אשר מטבע הדברים יש בכוחו כדי להשפיע באופן ניכר על קבלת ההחלטות במסגרתה. דחיית הבקשה תאפשר לקבוצת המשיבים לקבל חברים חדשים לעמותה, וליצור מצב בלתי הפיך בכל הנוגע למאזן הכוחות בין שני המחנות, שהוא לב המחלוקת בהליך הנדון, ובכך גם לסכל למעשה את תכלית הערעור.

9.

נוכח האמור, הבקשה מתקבלת באופן חלקי וניתן בזאת צו זמני האוסר על קבלת חברים חדשים לעמותה עד להכרעה בערעור.

אין צו להוצאות.