ע"א 3001/21ערוץ הספורט בע"מ נ. מזמור הפקות בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ת' אברהמי ) מיום 1.4.2021 בת"א 17795-11-15, בגדרו נפסקו לזכות המשיבה פיצויים בסך 5,308,050 ₪.

רקע ותמצית העובדות הצריכות לעניין

1.

המבקשת (להלן: ערוץ הספורט ) מפיקה ערוצי ספורט בכבלים ובלוויין; והמשיבה (להלן: מזמור ) היא חברה העוסקת בהפקת שידורי ספורט, ובבעלותה ניידות ואולפני שידור. בשנת 2009 התקשרו הצדדים בחוזה לתקופה של 3 שנים (להלן: הסכם 2009 ), במסגרתו ערוץ הספורט הזמין ממזמור שירותי שידור שונים. בהמשך, בין השנים 2011-2010, חתמו הצדדים על מספר תוספות להסכם 2009. ביום 1.7.2012 חתמו הצדדים על חוזה חדש (להלן: הסכם 2012 ), שתוקפו גם ל-3 שנים, ושעיקרו התקשרות לאספקת ניידות שידור לצורך הפקה ושידור של אירועי ספורט המשודרים בערוץ הספורט.

2.

המחלוקת שבין הצדדים נסבה על פירוש סעיף 3 להסכם 2012 הקובע כי "המחירים המופיעים בהסכם זה הינם לכמות של לפחות 300 שידורים בשנה". בעוד שמזמור טענה כי יש לפרש את הסעיף כך שהוא קובע מכסת מינימום של שידורים – 300 שידורים לשנה – שעל ערוץ הספורט להזמין ממנה, ערוץ הספורט טען כי הסעיף קובע אך "הנחת כמות" להזמנה של 300 שידורים או יותר לשנה, שעל בסיסה ניתן לו מחיר מופחת לכלל השידורים שהוזמנו.

3.

בפועל, ערוץ הספורט הזמין פחות מ-300 שידורים בשנה. מזמור טענה כי על ערוץ הספורט לפצותה בגין אובדן הרווח של השידורים שלא הוזמנו. מנגד, ערוץ הספורט טען כי לכל היותר עליו להשיב למזמור את ההנחה שקיבל עבור השידורים שהוזמנו.

4.

בפסק דינו מיום 1.4.2021, בית משפט קמא קיבל את טענתה של מזמור ופסק לזכותה פיצויים בסך 5,308,050 ₪. נקבע, בין היתר, כי אף שיש בהסכם כדי להצביע על כך שהייתה תמורה חוזית מינימלית צפויה (בדמות מקדמה לזכות מזמור ללא מנגנון החזר בסך של 1.8 מיליון ₪ לשנה), בפועל "ההסכם נחתם ללא הסכמה בסוגיה זו [(מכסת מינימום של שידורים)] ועל יסוד הערכתם של הצדדים כי הסיטואציה לגביה הם חלוקים אינה צפויה להתרחש" (בפסקה 56 לפסק דינו של בית משפט קמא). עוד נקבע כי ערוץ הספורט ידע שההסכם לא ייחתם במחיר הרצוי אם יובהר למזמור שמבחינתו אין מחויבות למכסת מינימום של הזמנות; כי בהעדר ההסכמה לעניין מכסת המינימום, יש להשלים את החסר בהסכם 2012 על פי הנוהג, בהתאם לסעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; וכי "בוסס נוהג של התחייבות לכמות [של הזמנות] ולתקופה" (בפסקה 67 לפסק דינו של בית משפט קמא).

5.

ערוץ הספורט הגיש ערעור על פסק הדין ולצידו את הבקשה שבפניי.

טענות הצדדים

6.

ערוץ הספורט טען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו וכי סיכויי הערעור טובים כך שיש לעכב את ביצוע פסק הדין. באשר למאזן הנוחות, נטען כי אם לא יעוכב פסק הדין קיים סיכון ממשי שערוץ הספורט לא יקבל את כספו בחזרה. זאת מכיוון שמצבה הכלכלי של מזמור אינו מן המשופרים – על זכויותיה רשומים תשעה שעבודים לכל הפחות, כאשר האחרונים שבהם נרשמו במהלך שנת 2020; כי שעבוד מס' 23, שנרשם ביום 31.10.2012 לטובת בנק, עניינו "שעבוד קבוע והמחאה על דרך השעבוד על כל הכספים והזכויות המגיעים ו/או שיגיעו לממשכן מאת ערוץ הספורט עפ"י הסכם מיום 1.7.12" (להלן: שעבוד מס' 23 ); וכי כל נכסיה של מזמור משועבדים באופן מלא לנושיה. באשר לסיכויי הערעור, נטען, בין היתר, כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי קיים חסר בהסכם 2012 שנדרש להשלימו – בדבר קיומה של מכסת מינימום של שידורים. הצדדים אמנם חלוקים ביחס לפירוש סעיף 3 להסכם 2012 אך הם אינם טוענים כי נמנעו מלהסדיר את הסוגיה. משכך, נטען כי היה על בית משפט קמא להסיר את חוסר הוודאות באמצעות אמצעים פרשניים "רגילים" – אשר מובילים למסקנה כי מדובר ב"הנחת כמות" – ולא להיזקק למנגנון ההשלמה. עוד נטען כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי קיים נוהג המסדיר את סוגיית ההתחייבות בסעיף 3 – וכי אף מזמור לא טענה כי קיים נוהג שכזה; וכי שגה בית משפט קמא עת העמיד את הפיצוי לזכות מזמור בסך של כ-5.3 מיליון ₪, שכן אובדן הרווח של מזמור בגין השידורים שלא הוזמנו נע בין 244,125 ₪ (רווח של 5%) ל-1,220,625 ₪ (רווח של 25%) לכל היותר. על כן, ערוץ הספורט ביקש להפקיד את מלוא הסכום שנפסק לזכותה של מזמור בקופת בית המשפט ולחלופין בנאמנות אצל בא כוחה של מזמור, וזאת עד להכרעה בערעור.

7.

מנגד, מזמור טענה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה וכי סיכויי הערעור נמוכים. נטען, בין היתר, כי השעבודים שאליהם הפנה ערוץ הספורט היו רשומים אך בשל טעות, וכי עם קבלת הבקשה דנן, מזמור פעלה לתקן טעות זו כך שלמעט שני שעבודים שאינם משמעותיים (שאחד מהם עתיד להימחק בימים הקרובים), כלל השעבודים שהיו רשומים על נכסיה נמחקו. עוד נטען כי מצבה הכלכלי של מזמור הוא מצוין, ולתימוכין לכך מזמור צירפה מספר אסמכתאות, ובין היתר, תדפיס יתרת הזכות של חשבון הבנק שלה. על כן, נטען כי אין כל חשש שלא תוכל להחזיר את הסכום שישולם במידה ויתקבל הערעור. באשר לסיכויי הערעור, מזמור דחתה את טענותיו של ערוץ הספורט וסמכה את ידיה על התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא.

דיון והכרעה

8.

ההלכות הנוגעות ל"מקבילית הכוחות" הנוהגת בבקשות לעיכוב ביצוע ידועות ומוכרות, ועל כן לא ארחיב עליהן כאן (ראו, למשל:

ע"א 1333/14

מיטרי נ' דוברונסקי , בפסקה 16 (13.4.2014); ע"א 6633/18

כהן מורדוב נ' זקס , בפסקה 8 ) 14.11.2018)). באשר לבקשת עיכוב ביצוע פסק דין כספי, הלכה ידועה היא כי לבעל דין עומדת הזכות ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין לטובתו, ואין בעצם הגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב את ביצועו ( ע"א 8059/18

רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך - פורום נשים דתיות , בפסקה 3 (23.12.2018) (להלן: עניין קול ברמה ); ע"א 5906/16 שירותי בריאות כללית נ' מועצת הקהילה האורתודוכסית הלאומית בחיפה , בפסקה 16 (2.3.2017)). על המבקש לסטות מכלל זה לשכנע את בית המשפט כי בעניינו מתקיים אחד החריגים לכלל. החריג העיקרי לכלל הוא מקום בו קיים חשש כי הזוכה לא יוכל להחזיר את כספי הזכייה במקרה שיתקבל הערעור, נוכח מצבו הכלכלי (עניין קול ברמה , בפסקה 3; ע"א 5811/09

גאון נ' מעגלות הפקות בע"מ , בפסקה 6 (30.8.2009) ; ע"א 5097/11

טלראן תקשורת (1986) בע"מ נ' צ'רלטון בע"מ , בפסקה 5 (14.8.2011)).

9.

איני רואה להידרש לסיכויי הערעור, באשר את עיקר המשקל יש ליתן לשיקול של מאזן הנוחות. במישור זה, בהינתן שרישום שעבודים מקובל במהלך העסקים הרגיל של חברות מסוגה של מזמור; ובהינתן שערוץ הספורט לא ביסס חשש קונקרטי למימושם של השעבודים בעתיד הנראה לעין; ובהינתן שמזמור הראתה כי אין במצבה הכלכלי כשלעצמו כדי לעורר חשש שלא תוכל להשיב את כספי פסק הדין במידה וערוץ הספורט יזכה בערעור ; ובהינתן שרוב רובם של השעבודים שהיו רשומים על נכסי מזמור נמחקו בסמוך לאחר הגשת הבקשה דנן – איני סבור כי עלה בידי ערוץ הספורט להראות כי קיים חשש של ממש כי ככל שהערעור יתקבל, מזמור תתקשה להשיב את כספי הזכייה. משכך, חוזר למקומו הכלל לפיו אין בעצם הגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב את ביצועו , במיוחד כשמדובר בפסק דין כספי.

10.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. צו הארעי שניתן ביום 2.5.2021 – בטל. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪.