ע"א 8564/06 סעיד חסן סולטאני נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל לפינוי ולסילוק ידם של המבקשים מביתם שבטירה, כנגזר מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בת.א. 2675/00 (ס' הנשיא ד' פלפל) לדחות את התביעה שהגישו המבקשים ותובעים נוספים נגד המשיבים 3-1, בכפוף לקיזוזו של סכום מסוים שנקבע בו, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין בבית משפט זה.

1.

על-פי העובדות המשמשות רקע לבקשה זו, כמתואר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בשנת 1996 חתם חסן סולטאני (להלן: המנוח ), אשר נפטר לאחר הגשת התביעה לבית המשפט קמא, על שטרי משכנתא שלפיהם משכן לטובת המשיב 1 את זכויותיו בשתי חלקות מקרקעין (להלן: המקרקעין ). על שטח זה היה מצוי גם ביתו של המנוח (להלן: בית המגורים ), אשר היה הבעלים היחיד של הזכויות בו. המשכון נועד לסייע למשיב 2, בנו של המנוח, שבבעלותו מפעל לייצור שקיות פלסטיק המצוי על המקרקעין. שטרי המשכנתא נחתמו בביתו של המנוח בפני המשיב 4, עורך דין במקצועו, ובנוכחות עדים נוספים. קודם לרישום המשכנתאות האמורות, הייתה רשומה על הנכס הערת אזהרה לטובת בן נוסף של המנוח, אשר הוסרה כדי לאפשר את רישום המשכנתא לטובת המשיב 1. כן היו על המקרקעין הערות על שעבודים בגין חובות מס רכוש. המשכנתא על אחת משתי החלקות סולקה בשנת 1998, לאחר שהמנוח חתם על הסכם מכר למכירתה לצד שלישי. ביום 17.7.00 מונה בן נוסף של המנוח, הוא המבקש 3, כאפוטרופוס לגופו ולרכושו של המנוח, זאת בעקבות מצבו הבריאותי, ובהתבסס על תעודה רפואית מטעמו של ד"ר אנטולי קריינין.

2.

בתביעה שהגישו המבקשים, בני משפחתו של המנוח, המתגוררים, לטענתם, בבית המגורים מזה עשרות בשנים, נגד המשיבים 3-1, נטען, כי למנוח לא הוסברה משמעות חתימתו על שטרות המשכנתא וכי הוא לא היה כשיר להבין הסבר שכזה בעת החתימה. עוד טענו המבקשים בתביעתם כי אף אם חלה המשכנתא, אין היא חלה על חלקה של המבקשת 4, אשת המנוח, לאור חזקת השיתוף בין בני זוג.

בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה באופן חלקי בלבד. בית המשפט קבע כי אמינה עליו גרסתו של המשיב 4 שממנה עולה כי הוא הציג בפני המנוח את משמעות הפעולה המשפטית שהוא עומד לבצע והסביר לו את מהותה ואת סיכוניה ומכאן שיש לדחות את הטענה כי המנוח לא היה מודע לפשר חתימתו על שטרי המשכנתא. באשר לגובה החוב בחשבונות שאותם באו להבטיח שטרי המשכנתא שעליהם חתם המנוח, מצא בית המשפט כי המשיב 1 לא יידע באמצעותו של המשיב 4, את המנוח, אודות קיומו של החוב, נכון למועד חתימת שטר המשכנתא, אף כי אמור היה לעשות כן בהתבסס על חובת הגילוי מכוח חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, ומכוח סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. לאור זאת הורה בית המשפט כי המשיב 1 יערוך חישוב של יתרות החובה המדויקים שהיו בחשבונות שלטובתם נערכו שטרי המשכנתא, וכי אלו לא ייתפסו במסגרתה של המשכנתא ויקוזזו ממנה. באשר למצבו הנפשי של המנוח בעת החתימה על שטרי המשכנתא, דחה בית המשפט את הטענה שהמנוח לא היה כשיר להבין את שהוסבר לו על-ידי המשיב 4, משטענה זו לא הוכחה. את הצגתו של המנוח כמי שלא היה מודע למשמעויות החתימה על שטר המשכנתא בשל מצבו המנטאלי הציג בית המשפט כ"המצאת סיפור חסר ידיים ורגלים"

(עמ' 7 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). לבסוף, דחה בית המשפט את הטענה לקיומה של חזקת השיתוף

בין המנוח למבקשת 4, משזו לא הוכחה.

עם מתן פסק הדין הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצועו לבית המשפט המחוזי, אך זו נדחתה.

3.

בבקשתם בפניי מציינים המבקשים כי הבית שבו מדובר הינו ביתם מאז נולדו, או מזה 40 שנה, וכי שיקול זה צריך שיילקח במסגרת שיקוליו של בית המשפט בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע פינוים ממנו. עוד טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור שהגישו נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי טובים הם, במיוחד נוכח קביעתו של בית המשפט, כי לא גולו למנוח קיומם ושיעורם של החובות הקיימים שלהם נדרש לערוב באמצעות רכושו. לדידם, השאלה המונחת לפתחו של בית משפט זה עניינה הליכי פינוי וסילוק יד, להבדיל מהליכי גביית כספים גרידא, ומכאן שהנזק שייגרם בגינם למבקשים, לאור גילם ומצבם הרפואי והכללי ויתר נסיבות העניין, יהיה בלתי ניתן לתיקון כספי אם יתקבל הערעור. עוד הוסיפו המבקשים כי אין כל סיכוי כי יעלה בידם לגייס את הסכום המתקרב לחיוב העומד ביסוד המשכנתא, ואף לא לחיוב המופחת שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

4.

המשיב 1 והמשיב 4 שהצטרף לטענותיו, טוענים בתגובה, כי אין לערעור שהגישו המבקשים סיכוי ממשי, זאת משהערעור נסוב על עניינים שבעובדה ועל שאלות של מהימנות,

שבהם נמנעת ערכאת הערעור להתערב כעניין שבשגרה. לדידם, הטענה כי המנוח לא הבין את משמעות מעשיו, ואם כן הבין, המשיב 1 היה צריך לגלות לו את מצבה הקשה של החברה, טומנת בחובה סתירה פנימית. עוד טוענים הם כי משחשבונו של המשיב 3 לא נפתח בעת החתימה על שטרי המשכנתא, יש לדחות את הטענה להטעיה, זאת הואיל והטעיה יכולה להיות רק ביחס לעובדות הקיימות או ידועות בעת ההטעיה ולא ביחס לדברים שבעתיד. טענה נוספת שמעלים שני המשיבים, היא כי לא הוכחה טענת המבקשים באשר למצבו הנפשי והרפואי של המנוח..

עוד טוענים שני המשיבים, כי לא ניתן כל הסבר להימנעותה של המבקשת 4 מלהעיד, אף כי אינה סובלת מכל ליקוי נפשי. לטענתם, עדות זו נושאת חשיבות לשם

הוכחת נסיבות החתימה על שטרי המשכנתא בשנת 1996, ומכאן שהימנעותה של המבקשת 4 מלהעיד צריכה לפעול לרעת המבקשים. באשר לשאלה בדבר קיומה של חזקת השיתוף בין בני זוג, טוענים המשיב 1 והמשיב 4, כי מדובר בשאלה עובדתית שלא הוכחה. לדידם, העובדה כי המבקשת 4 נכחה במעמד חתימת שטרי המשכנתא ולא מחתה למרות שידעה על משמעות הפעולה, מלמדת כי בשתיקתה נתנה הסכמתה למשכון המקרקעין.

לצד הטענות לגופה של בקשה, טוענים שני המשיבים מספר טענות נוספות. אחת מטענות אלה היא כי הבקשה לוקה באי ניקיון כפיים מחמת הוספת פרטים בתצהירים, בכתב יד, לאחר שנחתמו בפניו של עורך הדין, ומחמת פלישה לנכס המקרקעין לאחר שפונה על-פי צו ראש ההוצאה לפועל, עובדה שלטענת שני המשיבים הוסתרה בעת שביקשו צו מניעה בבית המשפט קמא לעיכוב הליכי הוצאה לפועל ביחס למקרקעין. עוד טוענים המשיבים כי המבקשים נמנעו מלהסביר מדוע עיכוב המימוש לא יסב נזק לצד הזוכה, קרי למשיב 1, זאת בניגוד להלכה המחייבת אותם לעשות כן. לבסוף טוענים המשיבים, כי יכולתו הכלכלית של המשיב 1 להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור שהגישו המבקשים אינה מוטלת בספק, וגם בכך יש כדי להביא לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע.

יצוין, כי המשיב 2 הודיע לבית המשפט כי אינו בעל עניין בבקשה ומכאן שהוא מותיר אותה לשיקול דעתו של בית משפט זה. המשיב 3 נמנע מלהגיב לבקשה זו.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, והתחקיתי אחר טענותיהם של המבקשים בערעור שהגישו לבית משפט זה, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

שני שיקולים יעמדו לנגד עיניו של השופט הדן בבקשה לעיכוב ביצוע הליכי פינוי. האחד עניינו סיכויו הלכאוריים של הערעור שעד להכרעה בו מתבקש עיכוב ביצוע ההליכים. השני עניינו מאזן הנוחות בין הצדדים ( ראו למשל: 7688/06 גולדנברג נ' מכבי שירותי בריאות כללית , תק-על 2006(3) 5249; בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ

נ' פלוני , תק-על 2006(4) 1515; רע"א 7682/05 לוי נ' מנהל מקרקעי ישראל , תק-על 2006(4) 1115).

6.

קשה לאמוד את סיכויי הערעור בשלב זה, ועם זאת ניתן לומר בכל זאת, כי בכתב הערעור שהגישו המבקשים נכללו, לצד טענות עובדתיות, גם טענות בעלות אופי משפטי, ובכלל זה שאלות הנוגעות ליישומו הנכון של דין, כדוגמת השאלה בדבר תוצאותיו המשפטיות של אי גילוי המידע אודות קיומם של חובות בחשבונות הנערבים, על תקפות החתימה על שטרי המשכנתא. במצב זה, לא ניתן לקבוע אפריורית כי סיכויי הערעור בטלים הם, באופן שעיכוב הביצוע יהווה באופן הכרחי אך משום דחיית הקץ עבור המבקשים.

באשר למאזן הנוחות בין הצדדים, הרי שזה נוטה לטובת קבלת הבקשה. מתצהיריהם של המבקשים עולה כי המבקשים מתגוררים בבית המגורים נשוא הבקשה מזה עשרות בשנים, וכי אין בבעלותם בית נוסף שבו יוכלו להשתכן במקרה שבו יפונו מן הבית האמור. על פי תצהיריהם, עומדים נגד המבקשים 1 ו-3 חובות לנושים שונים, שבגינם נפתח נגדם מספר גדול של תיקי הוצאה לפועל. המבקשים 2-1 הינם מובטלים ופרנסת משפחתם נעשית בדרך של עבודות מזדמנות (המבקש 1) או בדרך של הסתמכות על כספי הביטוח הלאומי (המבקש 2).

מתצהירה של המבקשת 4, אישה בת 83, עולה כי המדובר הוא באישה פשוטה, שאינה יודעת קרוא וכתוב, ששימשה כל חייה כעקרת בית ושסובלת ממחלות שונות. חלק מדברי המבקשים השונים גובו במסמכים שונים המאששים את טענותיהם.

במצב דברים זה, וחרף העובדה כי כשם שטענו המשיב 1 והמשיב 4, בדברי המבקשים לא הייתה ההתייחסות הנדרשת לנזק שייגרם למשיב 1 עקב עיכוב הביצוע (ע"א 1363/04 צאלים החזקות בע"מ נ' "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ , תק-על 2005(4) 3898) סבורה אני כי יש מקום להורות על עיכוב ביצועו של פינוי המבקשים מביתם ולאפשר להם להישאר בו עד להחלטה בערעור שהגישו. בהקשר זה יש לדחות את טענת הבנק כי הבנק יכול להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור, זאת משמדובר בעניינו בדירת מגורים שודאי תמומש במקרה שבו לא יעוכבו הליכי פינוי המבקשים מביתם. פינוי מדירת מגורים טומן בחובו, מטבע הדברים, משמעויות רחבות יותר מאלו הכספיות. כשם שכבר ציינתי במקרה אחר-

"בפינוי אדם מהבית בו הוא מתגורר מילדות יש לתת את הדעת למרכיבים בתחום הרגש, שאינם בהכרח עולים בקנה אחד עם קריטריונים בעלי אופי עסקי, ומכאן שאינם ברי פיצוי כספי. במקרה כזה יש לנהוג בדחילו ורחימו קודם שבימ"ש נותן אור ירוק למהלך שאין ממנו חזרה והמתבצע עובר להחלטה הסופית של בימ"ש שלערעור" (רע"א 7682/05 לוי נ' מדינת ישראל , תק-על 2006(4) 1115).

אינני מתעלמת מן הנזק שעלול להיגרם למשיב 1 עקב עיכוב הפינוי. אף כי מי מן הצדדים לא הצביע על הנזק שעלול להיגרם, ניתן להניח כי דחיית מימושו של הבית עלולה להסב נזק כלכלי למשיב 1. עם זאת, באיזון שבין נזק זה לבין הנזק שייגרם למבקשים לו יפונו מביתם, הגעתי למסקנה, גם אם לאחר התלבטות, כי יש מקום לעכב את ביצוע הפינוי. במידה ויידחה הערעור, יוכל המשיב 1 להוסיף לחובו גם את הנזק שייגרם לו עקב חלוף הזמן כתוצאה מעיכוב ביצוע זה.

דין הבקשה להתקבל איפוא.