רע"א 1767/07 אפרים שרעבי נ. מדינת ישראל

זוהי בקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בבש"א 1128/07 (כב' השופט י' גרוס) שבה דחה את בית המשפט את בקשת המבקש לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום שהורה על פינוי וסילוק ידו של המבקש מן המקרקעין שבהם הוא מחזיק.

1.

נגד המבקש ניתן פסק דין, המורה לו להתפנות ולסלק את ידו מן המקרקעין שבהם הוא מחזיק המצויים ברחוב ד' מס' 60 בתל-אביב, בגוש 6129 חלקה 1 (להלן: המקרקעין ) ומן הבית שבו הוא מתגורר (להלן: בית המגורים ), לאחר שנקבע כי הוא פלש אל המקרקעין, המצויים בבעלות המשיבה 1, שלא כדין, בשנת 1993. בפסק הדין נקבע כי המבקש לא הוכיח כי עומדת לו זכות לחזקה במקרקעין, הגוברת על זכות הבעלות של המשיבה 1. עוד נקבע, כי לא זו בלבד שהמבקש לא הרים את הנטל להוכיח את טענתו כי הוא מחזיק במקרקעין ובבית המגורים שעליהם מזה כ-30 שנים, אלא שהמשיבה 1 השכילה להוכיח כי מועד תפיסתו של בית המגורים על ידי המבקש היה לכל המוקדם לאחר יולי 1993. לאור ממצא זה, דחה בית המשפט את טענתו של המבקש כי הוא רכש מעמד של בר רשות מכללא במקרקעין, בקובעו כי 8 השנים שחלפו אינן מקנות לפולש מעמד של בר רשות במקרקעין. עוד קבע בית המשפט כי אף לו היה נקבע כי המבקש הצליח לרכוש לאורך השנים מעמד של בר רשות במקרקעין, הרי שאין חולק כי רשות זו- רשות חינם היא, והיא ניתנת לביטול בכל עת על ידי מי שבבעלותו מצויים המקרקעין.

2.

על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. זמן קצר לאחר הגשת הערעור הגיש המבקש לבית המשפט השלום בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית המשפט דחה את הבקשה, בקובעו כי התשתית העובדתית שנקבעה בפסק הדין מעוגנת היטב בחומר הראיות, ומכאן שסיכויי הערעור הינם קלושים. עוד קבע בית המשפט כי גם מאזן הנוחות נוטה לצידן של המשיבה 1 ושל המשיבה 2, שהמקרקעין מצויים בשליטתה ובניהולה, בפוסקו כי אף אם תמצא ערכאת הערעור כי יש להתנות פינויו של המבקש בפיצוי כספי, הרי שלכל היותר, המדובר הוא במחלוקת כספית, וחזקה על המשיבות כי יהיה ביכולתן לפצות את המבקש על נזקיו אם ייגרמו כאלה. בעניין זה, הוסיף בית המשפט, כי האינטרס הציבורי במניעת פלישה בלתי חוקית למקרקעי הציבור גובר בנסיבות המקרה על פני האינטרסים של המבקש, ככל שיימצאו כאלה. חרף דברים אלה החליט בית המשפט לעכב את ביצוע פסק הדין למשך 30 ימים על מנת לאפשר למבקש להוסיף לעתור לבית המשפט המחוזי בבקשה דומה.

3.

בחלוף כשלושה שבועות, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי. בקשה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי שקבע כי לאור סיכויי הערעור ולאור מאזן והנוחות בין הצדדים, אין מקום לעכב את ביצועו של פסק הדין. את החלטתו נימק בית המשפט המחוזי בכך שמדובר בסילוק יד של מי שפלש למקרקעין ובטענה לזכות של בר רשות, ומכאן שלכל היותר אמורים הדברים בסוגיה של פיצוי כספי שלגביו ניתן יהיה להגיש תביעה נפרדת. עוד הוסיף בית המשפט כי גם כששוקלים את מאזן האינטרסים, גובר אינטרס הציבור בדבר מניעת פלישות בלתי חוקיות והצבת מכשולים בפני מי שמבקשים לעכב את פיתוח הקרקע, על פני אינטרס המבקש להחזיק במקרקעין לא לו. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

4.

את בקשתו משתית המבקש על הטענה כי שגה בית המשפט בזיהוי המקרקעין שבהם מחזיק המבקש, כשקבע כי המבקש מחזיק בבית המגורים המצוי במקרקעין שבבעלות המשיבה 1 ובשליטתה ובניהולה של המשיבה 2. לדידו, המשיבות לא הוכיחו את זיהוי המקרקעין שבהן הוא מחזיק, ומכאן שהן לא הוכיחו את עילת תביעתן. עוד מוסיף המבקש כי בית המשפט שגה בכך שביסס את החלטתו אך על עדותו היחידה של המודד מטעם המשיבות, וזאת מבלי שהמודד, כך על-פי המבקש, הציג מסמך חיצוני כלשהו שיתמוך בממצאו בדבר פרטי המקרקעין האמורים. עוד הוסיף המבקש כי מן התרשימים שערך המודד נעדרים נקודות ציון, זיהוי של גבולות או כל ראיה אובייקטיבית אחרת שתתמוך בממצאים שביקש המודד להסיק. לטענת המבקש, עובדות אלה כמו גם הסתירות שנתגלו בתצהירו ובעדותו של המודד, הופכות את סיכויי הערעור במקרה דנן לגבוהים עד מאוד ומצדיקות מתן עיכוב ביצוע.

המבקש מוסיף וטוען, כי גם מאזן הנוחות תומך בבירור בעיכוב הביצוע. לדבריו, הוא מתגורר בבית המגורים מזה עשרות בשנים כשעמו מתגוררים בבית, לסירוגין, ארבעת ילדיו. לטענת המבקש, אחד הילדים, אשר נולד משותק, מתנייד עד היום בכסא גלגלים ואינו מסוגל לדבר. לאור כל זאת, טוען המבקש, סילוק ידו מן המקרקעין בטרם שמיעת הערעור, משמעותו למעשה סילוקו מן הבית והותרתו עם ילדיו מחוסרי קורת גג וללא כל פתרון מגורים חלופי. לעומת נזק נטען זה, טוען המבקש, לא ייגרם למשיבות כל נזק אם יעוכב ביצוע פסק הדין. בהקשר זה מציין המבקש, כי המשיבות ידעו על אחזקת המבקש במקרקעין, לכל המאוחר בשנת 1993, אולם מאז, ועד להגשת התביעה בשנת 2001, לא פנו אליו בתביעה כי יפנה את המקרקעין, דבר המלמד על חוסר הדחיפות שבפינויו מן המקום. עוד מציין המבקש כי בית המגורים מצוי במתחם צפוף שבו מתגוררים תושבים רבים וכי לפי מיטב ידיעתו, המשיבות טרם פנו לשכניו, דבר המלמד אף הוא על חוסר הדחיפות שבפינוי ועל כך שמאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת עיכוב הביצוע. לבסוף, טוען המבקש, כי אין מדובר בענייננו במחלוקת כספית כי אם במחלוקת שעניינה פינוי אדם מבית מגוריו, הטומנת בחובה משמעויות מרחיקות לכת בכל הקשור לזכותו של המבקש לכבוד ולזכותו הבסיסית לקורת גג.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה תוך בחינת ההחלטות שנתקבלו בערכאות הקודמות והתחקות אחר טענות המבקש בערעור, מצאתי כי אין מנוס מדחיית הבקשה. נדמה כי אין חולק שהבקשה שבפנינו עניינה בצדדים לדיון זה, ובהם בלבד, ואין היא מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ ,

פ"ד לו(3) 123 (1982)). יוסף בעניין זה, כי כשמדובר בסעדים זמניים כדוגמת הסעד המבוקש במקרה דנן, לא נוטה ערכאת הערעור להתערב בהחלטתו של בית המשפט שלדיון, זולת במקרים חריגים (ראו למשל: רע"א 3954/98 קנית השלום בע"מ השקעות נ' מ.ס.י.פ בע"מ , תק-על 98(3), 73 (1998); רע"א 7850/06 חב' חלקה 32 בגוש 6400 בע"מ נ' פלסידו בע"מ , תק-על 2006(4) 866 (2006)). בעניינו, הבקשה מוגשת ב"גלגול שלישי" לאחר שנדחתה זה מכבר על-ידי שתי ערכאות, ומכאן שהדברים הם בבחינת "קל וחומר".

אף כי בכך היה די כדי לדחות את הבקשה, בהתחשב ברגישות המיוחדת של

המקרה, רואה אני לנכון לבחון טענות המבקש גם לגופו של עניין. אכן, כשם שטען המבקש, פינוי אדם מביתו עשוי במקרים רבים לשאת עמו תוצאות בלתי הפיכות, וכאלה החורגות מן ההיבט הכספי הניתן לפיצוי. בהחלטות שונות שניתנו על-ידי בית משפט זה נקבע, כי לא בנקל ידחה בית המשפט בקשה לעיכוב ביצוע שעניינה פינוי וסילוק ידו של אדם מבית מגוריו (ראו למשל: ע"א 8564/06 סולטאני נ' בנק לאומי

לישראל (טרם פורסם, 26.2.07); רע"א 7682/05 לוי נ' מינהל מקרקעי ישראל , תק-על 2006(4) 1115). עם זאת, הנזק שייגרם למבקש במקרה שבו ביצוע פסק הדין לא יעוכב אינו השיקול היחידי שבית המשפט שוקל בהחליטו אם לעכב ביצועו של פסק דין ולצד שיקול זה יש לתת את הדעת גם לנזקים שייגרמו לצד השני למחלוקת במקרה שבו יעוכב ביצוע פסק הדין. אף אם מאזן הנוחות מלמד כי הנזק למשיבות עקב עיכוב הביצוע נמוך במידת מה מזה שייגרם למבקש עם הביצוע לא יעוכב, אין לקבל את טענתו של המבקש כי למשיבות לא ייגרם כל נזק אם יידחה עיכוב ביצוע פסק הדין. בית משפט השלום פסק עובדתית, ובית המשפט הסתמך על פסיקה זו בהחלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע, כי המבקש פלש למקרקעין האמורים. יש אם-כן, לתת את הדעת גם לנזק הכרוך בפגיעה באינטרס הציבור במניעת פלישות בלתי חוקיות למקרקעי המדינה, ולחשיבות שבהעברת מסר ברור כי מי שמבצע מעשים כאלה לא יצא נשכר, על-ידי אכיפה של פסק הדין ללא שיהוי ודיחוי חסרי הצדקה.

6.

לצד בחינת מאזן הנוחות יש לברר האם קיים סיכוי לכאורי כי הערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום יתקבל, שאחרת יש לדבוק בכלל שלפיו פסק הדין יבוצע עם הינתנו (ראו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). מבלי לקבוע מסמרות בשלב זה של הדיון, סבורה אני כי סיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים על פניהם. האדן המרכזי שעל בסיסו מושתת הערעור עניינו בשאלת זיהוי המקרקעין שבהם מצוי בית המגורים כמקרקעין המצויים בבעלות המשיבה 1. שאלה זו הינה שאלה עובדתית באופן מובהק והיא נטענה וזכתה להתייחסות ישירה בהחלטתו של בית משפט השלום. בית המשפט דחה על הסף את טענת המבקש כי מיקום המקרקעין לא זוהה כדבעי, תוך שהוא סוקר בפירוט את הראיות שהובאו ומסביר באריכות את הטעמים אשר הביאו למסקנתו, שאליה הגיע, על-פי החלטתו, "בלא ספק כלל". את החלטתו ביסס בית המשפט לא רק על ראיות כתובות, כי אם אף על בסיס שמיעת העדים, ובכלל זה חקירתו הנגדית של המודד, באופן בלתי אמצעי. ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים שבעובדה, אלא במקרים נדירים, שבהם מוצאת ערכאת הערעור כי הגרסה העובדתית שנקבעה על-ידי הערכאה קמא אינה מתקבלת על הדעת, לאור חומר הראיות (ראו למשל: ע"פ 1258/03 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(6) 625 (2004); ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(2) 918 (2001)). היותו של הערעור נסוב סביב טענה עובדתית מעוררת ספק ממשי באשר לסיכויו של הערעור להתקבל, ומקשה על ההחלטה על עיכוב הביצוע.

7.

השיקולים בדבר מאזן הנוחות וסיכויי הערעור העומדים בבסיס ההחלטה בעניין עיכוב ביצוע מקיימים יחסי גומלין ביניהם והם תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה (ראו למשל: ע"א 7688/06 גולדנברג נ' מכבי שירותי בריאות כללית , תק-על 2006(3) 5249 (2006)). בשקלול השיקולים מצאתי כי חרף מאזן הנוחות הנוטה במידת מה לטובת המבקש, לאור סיכוייו הלכאוריים הנמוכים של הערעור, אין מקום להיעתר לבקשה.

8.

לפני סיום יצוין, כי ערה אני לפסיקותיו הקודמות של בית משפט זה, ובכלל זה פסיקה שאותה צירף המבקש, שבהם עוכב ביצועו של פינוי מבית עד להכרעה בערעור, לאור הנזק הרב שהיה עלול להיגרם למבקש, לו לא עוכב הביצוע. החלטה זו אינה חורגת מהחלטות קודמות אלה. גם עתה בחנתי בדקדקנות ובקפדנות את מאזן הנוחות, ואת הנזק שייגרם למבקש אם יבוצע הפינוי בטרם יישמע הערעור. עם זאת, אין לקבל מצב שבו הנזק שייגרם למבקש לבדו, ישמש הצדקה למתן עיכוב ביצוע בהתעלם מסיכוייו של המבקש לזכות בערעור. כשם שצוין, במקרה הרגיל לא תעכב הגשת ערעור את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. עיכוב ביצוע יינתן אך במקרה שבו הדבר מוצדק לאור שקלול שני השיקולים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (ראו למשל: ע"א 7688/06 גולדנברג נ' מכבי שירותי בריאות כללית , תק-על 2006(3) 5249). במקרה דנן מצאתי, כי סיכויי הערעור אינם מאפשרים קבלת הבקשה.

הבקשה נדחית איפוא.