רע"א 1629/13 מאהר גראבלה נ. פואז חסונה

1.

חברת "מרכז שועפאט הרפואי 2007" – היא משיבה 2 - הפעילה מרפאה עבור קופת חולים מכבי בשכונת שועפט בירושלים (להלן: חברת שועפאט ). משיב 1 הוא בעל 70% ממניות החברה ומנהלה בפועל (להלן: המשיב ). לטענת המבקש, בחודש אוקטובר 2012 רכש 30% ממניות חברת שועפאט על פי שטר מכירה ממר סלאם אבו חדיר שרשום כבעלים אצל רשם החברות. המבקש יידע את המשיב כי רכש ממר חדיר את אחזקותיו במניות החברה וביקש לרשום את פעולת ההעברה אצל רשם החברות. עם זאת, המבקש טרם נרשם כבעל מניות אצל רשם החברות בשל מחלוקת עם המשיב בנוגע לתנאי העברת המניות לידי המבקש. עולה מן החומר, שבשלהי שנת 2012 אמר המשיב למבקש שחברת שועפאט מצויה בהפסד וכי חוזה השכירות שלה יפוג בסוף חודש דצמבר 2012. לדברי המבקש, התנהגות המשיב העלתה אצלו חשש כי בכוונתו לסגור את החברה ולהעביר את פעילותה לידי גוף משפטי אחר. על כן, הגיש המבקש לבית

המשפט המחוזי בירושלים תביעה לסעדים על פי חוק החברות, התשנ"ט-1999.

ביום 27.12.12 הגיש המבקש שתי בקשות לסעדים זמניים: האחת, למתן צו מניעה זמני לפיו לא תעשה כל דיספוזיציה בקשר לפעילות חברת שועפאט; השניה, התבקש למנות מנהל מיוחד או כונס נכסים לניהול עסקי החברה מכוח תקנה 387(ב) ו-388 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. המבקש טען כי המשיב מתכוון לחסל את חברת שועפאט בהתאם להצהרותיו, כדי למנוע ממנו לממש את זכויותיו ב-30% ממניות חברת שועפאט. עוד באותו יום ולאחר הגשת הבקשה לסעדים זמניים, שלח המשיב הודעה למבקש

כי חוזי ההתקשרות של החברה מסתיימים בסוף שנת 2012, ולכן היא תחדל לפעול בתחילת חודש ינואר 2013 וכל המכשור שלה יעמוד למכירה, כאשר מתוך התמורה תועבר למבקש חלק של 30% לאחר פירעון חובותיה. בתכוף לאחר מכן, הגיש המבקש בקשה למתן צו ארעי למניעת כל פעולה בחברת שועפאט, שהתקבלה על-ידי בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת בבקשה.

ביום 15.1.13 התקיים לפני בית המשפט המחוזי דיון במעמד הצדדים, במסגרתו הסתבר שהמשיב הקים חברה חדשה בשם "אליאף מדיקל סנטר בע"מ" בבעלותו המלאה – היא המשיבה 3 בבקשה (להלן: החברה החדשה ), שמפעילה את כיום המרפאה. בעקבות זאת תיקן המבקש את כתב תביעתו לכלול את החברה החדשה כמשיבה. בדיון נוסף מיום 20.2.13 טען המשיב כי בעל הבית של הנכס בו מפעילה חברת שועפאט את המרפאה – ועד מסגד שועפט – אינו מסכים לחדש חוזה שכירות עימה כאשר המבקש בעל מניות בה. המשיב הצהיר כי ציוד חברת שועפאט נמכר לחברה החדשה כבר בחודש אוקטובר 2012. אמנם במכתבו למבקש מיום 06.2.13 טען שהדבר בוצע לאחר ה- 15.1.13.

2.

בית המשפט המחוזי נתן את החלטתו בבקשה לסעדים זמניים ביום 21.2.13 (כב' השופט ד' מינץ ). נקבע כי פעילות חברת שועפאט הועברה לחברה החדשה שממשיכה לנהל את המרפאה, ומשכך המדובר ב"מעשה עשוי" שאין מקום לתת בגינו צו מניעה. אשר לבקשה למנות מנהל מיוחד לחברות, נמצא על-ידי בית המשפט המחוזי שמינוי בעל תפקיד עשוי לפגוע בפעילות החברה החדשה באופן משמעותי. זאת בנוסף לכך שזכויות המבקש בחברת שועפאט טרם התבררו עד תום בהליך ראיות. על כן, הגם שנקבע שיש למבקש עילת תביעה טובה לכאורה, היות שמאזן הנוחות אינו נוטה לכיוונו אלא לכיוון המשיבים, נדחתה בקשתו לצו מניעה זמני. החלטה זו לדחות את הבקשה לסעדים זמניים היא מושא הבקשה לרשות ערעור שלפניי. הבקשה הוגשה על-ידי המבקש בליווי בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור כי לא תיעשה כל פעולה בחברת שועפאט עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור. מפאת תוכנה והדמיון בין הסעדים המבוקשים, החלטתי לדון בבקשה העיקרית – בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי.

3.

טענותיו של המבקש בבקשה מופנות בעיקרן כלפי קביעת בית משפט קמא כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו. ראשית, טוען המבקש שטעה בית המשפט המחוזי בקובעו שמינוי בעל תפקיד לניהול החברה החדשה יפגע בפעילותה. בכך התעלם בית המשפט המחוזי מאינטרס חברת שועפאט כאישיות משפטית נפרדת שפעילותה לא הועברה במלואה לחברה החדשה. זאת ועוד, לטענתו מנהל מיוחד שממונה על-ידי בית המשפט הוא איש מקצוע שרק יטיב עם החברה החדשה. לעומת זאת, גורס המבקש שבית המשפט המחוזי התעלם מהתנהלות המשיב שפעל לריקון הפעילות העסקית של חברת שועאפט באופן עברייני. נוכח פעולות אלו, דחיית הבקשה לרשות ערעור תגרום למבקש נזק בלתי הפיך.

שנית, טוען המבקש כי בשגגה קבע בית המשפט המחוזי שמדובר ב"מעשה עשוי" ולכן אין עוד מקום להידרש לצו המניעה. למעשה המבקש מערער על התשתית העובדתית העומדת ביסוד קביעה זו. לטענתו, המשיב טרם העביר את כל פעילות חברת שועפאט לחברה החדשה. המבקש מביא את הצהרת המשיב בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי לתמוך בכך: "אני כפוף להצהרה שלי שאנחנו לא עושים כלום בחב' שועפט ולא משנים שום דבר בחברה." (פרוטוקול מיום 20.02.13). כמו כן, בדיון מיום 15.1.13 הצהיר בא כוח המשיב כי אין עדיין חוזה חדש של החברה החדשה מול קופת חולים מכבי או מול בעל הבית של הנכס. זאת בעוד שלדעת המבקש החוזה עם קופת חולים מכבי הוא נכסה העיקרי של החברה. דברים אלו מחזקים לטענתו את המסקנה שלא מדובר במעשה עשוי. חברת שועאפט מצויה במצב כלכלי טוב ואילו המשיב מעוניין לרוקנה ולהעביר את פעילותה לחברה החדשה. כדי למנוע זאת יש לדעת המבקש להפוך את החלטת בית המשפט המחוזי ולתת צו מניעה זמני עד ההכרעה בתביעתו.

המשיב מתנגד לבקשה לבקשה לרשות ערעור משני טעמים. האחד, מאחר שהמבקש אינו בעל מניות רשום, לא קמה לו כל זכות בחברת שועפאט או בחברה החדשה ולכן אין לו מעמד לבקש צו מניעה או סעדים זמניים אחרים. השני, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, הבקשה לצו מניעה מיותרת מאחר שחברת שועפאט כבר אינה פעילה מחודש דצמבר 2012. נטען כי החברה לא ביטלה את הסכמיה אלא הסכם השכירות בוטל על-ידי הנהלת המסגד כבר בסוף חודש דצמבר 2012, והסכם העבודה עם קופת חולים מכבי פשוט הגיע לסיומו. על כן, החברה החדשה פועלת כיום לחתימת הסכמים חדשים. יתרה על כן לטענת המשיב, המבקש לא הוכיח שאי הנוחות שתגרם לו אם יינתן צו מניעה עולה על זו שתגרם למשיב. נהפוך הוא: מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים שכן מינוי מנהל מיוחד ולבטח מתן צו מניעה ישתקו את פעילותה של החברה החדשה ויביאו לחיסולה הכלכלי.

4.

לאחר שבחנתי בעיון את הבקשה למתן רשות ערעור בליווי הבקשה לסעד זמני, את תגובת המשיב והחלטת בית המשפט המחוזי, לא שוכנעתי כי נפל פגם בקביעותיו המצדיקות את התערבותי. הלכה ידועה היא כי כאשר מדובר בסעדים זמניים, לא נוטה ערכאת הערעור להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית, זולת במקרים חריגים (רע"א 1767/07 שרעבי נ' מדינת ישראל (7.3.07)).

לא מצאתי שהבקשה שלפניי נמנית עימם. התמונה העובדתית שמציג המבקש הייתה מונחת לפני בית המשפט המחוזי עת נתן החלטתו. הוא בחן אותה והגיע למסקנתו - שלא מצאתיה כשגויה - כי מאזן הנוחות אינו נוטה במובהק לטובת המבקש. המבקש מדגיש שבניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, הסכם השכירות אינו הנכס העיקרי של חברת שועפאט כי אם ההתקשרות עם קופת החולים היא המניבה רווחים עבורה – וזו טרם נחתמה מול החברה החדשה. עם זאת, עובדה זו אינה הופכת את התמונה על פניה. על פי תצהירו של המשיב, ההסכמים מול חברת שועפאט בוטלו בסוף חודש דצמבר 2012 וכיום אין לחברת שועפאט פעילות שוטפת.

אכן, ניכר בשלב זה כי יש טעם בטענות המבקש כלפי פעילותו של המשיב בחברה, ומשכך סיכויי תביעתו אינם מבוטלים. אף אם קיימות סתירות בהצהרות המשיב לפיהן לא פעל בחברה במהלך תקופת צו המניעה, ואינני קובע זאת, הדברים היו בהירים לבית המשפט המחוזי ונשקלו על-ידו. בית המשפט המחוזי בחן את טענות

המבקש לגבי חברת שועפאט חרף היעדר רישומו כבעל מניות אצל רשם החברות. מכתבו של המשיב מיום 27.12.12 המודיע למבקש על זכותו לקבלת חלק מן התמורה שתתקבל ממכירת הציוד מעידה כי אף המשיב מכיר במעמד המבקש. אף על פי כן, בית המשפט המחוזי מצא שמלוא פעילותה של חברת שועפאט כבר הועבר לחברה החדשה ושעסקינן במעשה עשוי. על פני הדברים, דחיית הבקשה לסעדים זמניים לא תמנע מהמבקש לקבל פיצוי כספי בגין נזק שיגרם לו. טענות המבקש כלפי המשיב שפעל לנשל אותו מזכויותיו עדיין יוכלו להתברר בתביעתו לפני בית המשפט המחוזי.

5.

הבקשה נדחית. בית המשפט המחוזי שקל את הבקשה למתן סעדים זמניים בצורה עניינית, תוך הפעלת שיקול דעת שיפוטי באופן שאינו מצביע על טעות משפטית. נוכח נימוקיי, אין צו להוצאות.