רע"א 3446/09 א.ד.מ ניהול ואחזקת מבנים בע"מ נ. אלון בראוני

1.

בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ר' לבהר-שרון) אשר דחתה את עתירת המבקשות לעיכוב ביצועו של פסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד' אבניאלי). בד בבד הגישו המבקשות בקשה לעיכוב ארעי של פסק הדין, עד למתן החלטה בבקשה זו.

2.

הרקע לבקשה הוא, בקצרה, כדלקמן. מבקשת 1 היא חברת ניהול, ומבקשת 2 היא תאגיד המחזיק בנכסי המבקשת 3 (להלן יחדיו: קרן תל-חי ). קרן תל חי היא בעלת זכויות בבנין הידוע כבית ז'בוטינסקי (מצודת זאב) (להלן: הבנין ), הנמצא תחת ניהולה של מבקשת 1. המשיב נקשר

בהסכם שכירות עם מבקשת 1 בשנת 1999, במסגרתו שכר המשיב שטח מזנון בבנין. המשיב הגיש נגד המבקשות ונתבעים נוספים תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בעקבות הפרת הסכם השכרת המזנון וסילוקו ממנו.

בית משפט השלום קיבל את התביעה וחייב את המבקשת 1 לשלם למשיב סכום של 363,708 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין. במסגרת פסק הדין, קיבל בית המשפט את הערכת חוות הדעת השמאית שהגיש המשיב לפיה שווי עבודות השיפוץ והציוד במזנון עמד על סך של 211,328 ₪, וקבע כי המשיבות חייבות סכום זה למשיב בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. עוד נקבע כי התובע זכאי לתשלום סך של 41,931 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, עבור מזון שנרכש על ידו וסופק למבקשת 3 ולאנשיה. בנוסף, חייב בית המשפט את המבקשות לשלם למשיב פיצויים בגין עגמת הנפש שנגרמה לו עקב פינויו הכפוי מהמזנון, בסך של 50,000 ₪. כמו כן הוטל על המבקשות תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לטובת המשיב.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהגישה המבקשת התקבלה באופן חלקי על ידי בית משפט השלום, אשר הורה למבקשות לשלם למשיב סך של 225,000 ₪ ונתן צו עיכוב ביצוע תשלום יתרת הסכום עד למתן החלטה אחרת של ערכאת הערעור. המבקשת 1 ערערה על ההחלטה בפני בית המשפט המחוזי בטענה כי יש להורות על עיכוב ביצוע מלוא הסכום הנקוב בפסק הדין, בשל היותו של המשיב חסר אמצעים. ערעורה נדחה, ובית המשפט המחוזי ביטל את עיכוב הביצוע החלקי שניתן על ידי בית משפט השלום. בהחלטתו, עמד בית המשפט על כך שככלל, אין מעכבים ביצוע פסקי דין כספיים. נקבע כי אמנם המשיב הינו חסר אמצעים אולם מצב זה קשור, בין היתר, להפרת ההסכם על ידי המבקשות. בנוסף, נקבע כי הוכח קיומו של חוב של המשיב לאם ילדיו בסך 140,000 ₪ בגין מזונות. בית המשפט התרשם שסיכויי הערעור אינם גבוהים מפני שעיקרו של ערעור המבקשות נסב על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות של בית המשפט קמא.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

5.

לטענת המבקשות, בית המשפט המחוזי ביטל את עיכוב הביצוע שניתן על ידי בית משפט השלום מבלי שנדרש לכך על ידי המשיב. לדבריהן, בעשותו כן פעל בית המשפט המחוזי בחוסר סמכות והחלטתו בטלה. בנוסף, טוענות המבקשות כי בית המשפט התעלם בהחלטתו מקיומו של צו עיקול על סך של כ- 520,000 ₪ המוטל על כספי המשיב לטובת אם ילדיו, אשר יאיין את יכולתן של המבקשות לקבל את סכום פסק הדין אם יזכו בערעורן.

6.

לאחר שעיינתי בהחלטות הערכאות דלמטה ובטיעוניי המבקשות, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להדחות. כלל הוא כי לא תינתן זכות לערעור בגלגול שלישי, אלא כאשר מתעוררת שאלה משפטית החורגת מגדרי המחלוקת בין הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). יתר על כן, הלכה היא כי אין ערכאת ערעור מתערבת במתן סעד זמני למעט במקרים חריגים, וזאת מקל וחומר כשעסקינן בגלגול שלישי (ראו: רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסמה, 15.11.98 ); רע"א 1767/07 שרעבי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 7.3.2009)).

במקרה דנן, טענותיהן של המבקשות אינן מגלות כל סוגיה החורגת מגדרי הסכסוך שבינן לבין המשיב, מפני שעיקר בקשת רשות הערעור מתבססת על טענת המבקשות כי המשיב לא יוכל להשיב את סכום פסק הדין באם יזכו בערעורן ואילו אין אלה מצדיקות דיון בגלגול שלישי. אף שבכך היה די כדי לדחות את הבקשה, אעיר גם לגופו של עניין כי בית המשפט אינו מוסמך אך לאשר או לבטל את ההחלטה לגביה הוגש הערעור, אלא אף ליתן החלטה נוספת ככל שיחייב העניין, כמעוגן בתקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 הקובעת כדלקמן:

בית המשפט שלערעור מוסמך ליתן כל החלטה שצריך היה לתיתה, או לאשר או לבטל את ההחלטה שניתנה ולהורות על דיון חדש, או ליתן החלטה נוספת או אחרת ככל שיחייב הענין; בית המשפט רשאי להשתמש בסמכותו זו אף אם הערעור מתייחס רק לחלק מן ההחלטה, ורשאי להשתמש בה לטובת המשיבים או בעלי הדין האחרים, כולם או מקצתם, אף אם לא הגישו ערעור או ערעור שכנגד.

אי לכך, אין בסיס לטענת המבקשות כי החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה בחוסר סמכות (וראו גם: רע"א 10487/08 שטרום נ' קיבוץ גבעת ברנר (לא פורסמה, 24.12.2008); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית 815 (1995)).

בשל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.