ע"א 8950/08 רון עמרם נ. מי גולן אגודת מים שיתופית למשקי רמת הגולן בע"מ

1.לפניי בקשה לעיכוב

ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא ד' פלפל), במסגרתו נדחתה תביעת המבקש לחייב את המשיבות להמשיך ולספק מים למטעיו.

2.

הרקע לבקשה כפי שעולה מפסק דינו של בית משפט קמא ומטענות הצדדים הינו כדלקמן: המבקש, חבר מושב גבעת יואב אשר ברמת הגולן, מתפרנס מעיבוד שטחיים חקלאיים בהם הוא מגדל מטעי בננות וענבי מאכל. המשיבה 1 (להלן: מי גולן ) הינה אגודת מים שיתופית בבעלות כל המשקים החקלאיים ברמת הגולן, העוסקת בהפקת מים, הובלתם ואספקתם ליישובים חקלאיים ברמת הגולן. המשיבה 2 (להלן: גבעת יואב ) הינה מושב עובדים להתיישבות חקלאית ברמת הגולן, ואילו המשיבה 3 (להלן: מקורות ) הינה חברה ממשלתית לאספקת מים, המוציאה לפועל את מדיניותה והנחיותיה של הרשות הממשלתית למים ולביוב (להלן: רשות המים ), אשר הוקמה ופועלת מכוח חוק המים, תשי"ט-1959 (להלן: חוק המים ).

3.

ביום 12.9.2007 הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי למתן צו מניעה זמני אשר ימנע בעד המשיבות מלנתק את הזרמת המים למטעיו. המבקש טען כי המשיבות מאיימות לנתק את חיבור המים בשל סירובו לשלם למי גולן תשלום עבור מים אלו בתוספת חיוב נוסף בגין חריגה ממכסת המים המוקצבת לו, אולם לדידו דרישה זו נעדרת בסיס חוקי ועל כן מסרב הוא לשלם את החיוב הנוסף שהושת עליו. בית המשפט (כב' השופט ק' ורדי) נעתר לבקשה במעמד צד אחד, והורה למשיבות להגיש את תגובתן לבקשה ולמבקש להגיש תובענה לבית המשפט. ביום 13.4.2008, משהוגשו תגובות המשיבות, קבע בית המשפט (כב' השופט י' זפט) כי חלף הדיון בסעד הזמני יתקיים דיון בתובענה עצמה, תוך שהוא מותיר את צו המניעה הזמני על כנו עד לקיומו של הדיון האמור.

פסק הדין בתובענה ניתן ביום 10.9.2008 (כב' סגנית הנשיא ד' פלפל), ובמסגרתו נדחתה תביעת המבקש ובוטל צו המניעה הזמני אשר היה בתקפו עד מתן פסק הדין. בית המשפט, בסקרו בהרחבה את הרקע העובדתי, את מערכת היחסים המשפטית בין הצדדים ואת מסכת העדויות, קבע כי המבקש היה מודע בתחילת הדרך, בשנת 2003, לכך שגבעת יואב מתנגדת לאספקת מים מתוך מכסת המושב למטעי הבננות שלו, אשר בכלל מצויים בתוך "שטח משבצת" של יישוב אחר – הוא מבוא חמה. בית המשפט לא ראה לנכון להתערב בהחלטת וועד ההנהלה של האגודה השיתופית גבעת יואב שלא להעביר מים ממכסת היישוב לניצול בשטחים שמחוצה לו, ודחה את תביעת המבקש לשנות את אופן חלוקת מכסת המים בין חברי גבעת יואב – כך שזו תיעשה בצורה שוויונית ללא קשר למיקום הגיאוגרפי שבו בחרו לעבד את אדמותיהם. כן נקבע כי לא הוכח שישנם חברי אגודה נוספים אשר מעבדים חלקות בתחומי יישוב אחר המקבלים אספקת מים מתוך מכסת המים של גבעת יואב, ועל כן נדחתה טענת המבקש בדבר פגיעה בעקרון השוויון.

במישור היחסים בין המבקש לבין מי גולן נקבע כי לא הוכח שזו האחרונה התחייבה כלפי המבקש, בשום שלב, לאספקת מים קבועה למטעיו במבוא חמה. בית המשפט הבהיר שמי גולן יכולה היתה לספק מים אך ורק מתוך מכסה של יישוב מסוים, והיא פעלה על סמך הנחיות שקיבלה מגבעת יואב כאשר סיפקה מים למבקש במבוא חמה בשנים בהן נוצרה תוספת למכסה הבסיסית של גבעת יואב. עוד הדגיש בית המשפט כי אף שנעשו נסיונות על ידי מי גולן לסייע למבקש במציאת מקורות מים חלופיים, אין לראות בכך התחייבות מצידה להשיג עבורו תוספת מכסה דרך קבע.

יצוין כי משמצא בית המשפט שיש לדחות את תביעתו של המבקש נגד גבעת יואב ונגד מי גולן, ממילא נדחתה תביעת המבקש נגד מקורות. בסוף דבריו ציין בית המשפט כי ייתכן שהמחלוקת המשפטית נשוא הדיון לא היתה באה לעולם, אילו גבעת יואב היתה קובעת מכסות מים ברורות וידועות לכל אחד מהחקלאים בשנים "טובות", ומנגנון להפחתתן בשנים "רעות", במקום לבצע

פעולות "אקס גראציה", והורה לגבעת יואב לעשות כן תוך 45 יום. יצוין כי בכך נתקבלה תביעת המבקש בחלקה.

4.

מספר ימים לאחר מתן פסק הדין האמור הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע פסק דינו למשך 45 יום. לחילופין עתר המבקש כי תימשך אספקת המים למטעיו למשך תקופה של 45 יום במידה המינימאלית הדרושה לשמירה על העצים ועל הפרי עד לקטיפתו, תוך שהוא מביע נכונות לכך שמי גולן היא שתקבע את היקף הצריכה, ותוך התחייבות לשאת בכל העלויות הדרושות. בית המשפט (כב' סגנית הנשיא ד' פלפל) קבע כי במידה ולא יגיע המבקש להסדר עם הנוגעים בדבר בקשר לתשלום בגין המים, תנותק אספקת המים בתוך 10 ימים, והורה למשיבות להגיש תגובתן לבקשה בתוך 5 ימים (להלן: ההחלטה הראשונה ).

לאחר החלטה זו הגיע המבקש להסדר עם מי גולן, וזו הביעה את הסכמתה לספק מים למטעיו עד לתום העונה הנוכחית (כחודש חודשיים) ואף פנתה למקורות בבקשה לחדש לו את אספקת המים על מנת שלא לגרום לו נזקים בלתי הפיכים. עם זאת, מי גולן הדגישה כי אין בכך משום התחייבות לספק למבקש מים בשנת 2009, וכי עד אז על המבקש לדאוג לעצמו למכסת מים כדין ולהסדיר את כל יתר העניינים הכרוכים בכך, לרבות חיבור המים. עוד הבהירה מי גולן כי היא מתנגדת למתן צו מניעה זמני כפי שתבע המבקש.

על רקע האמור בתגובתה של מי גולן, ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי החלטה ביום 22.9.2008, לפיה הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע מתייתר, ועל כן הוראות פסק הדין נכנסות לתוקף מיידי (להלן: ההחלטה השניה ).

למחרת מתן החלטתה זו פנה המבקש לבית המשפט פעם נוספת בבקשה דחופה לבטל את החלטתו זו וליתן החלטה לגופה של בקשת עיכוב הביצוע. לטענת המבקש, באותו יום בו ניתנה החלטתו השניה של בית המשפט הוא קיבל מכתב מידי מקורות ובו נאמר כי מקורות "תפעל לניתוק החיבור לאלתר". בתגובה לבקשתו זו של המבקש הגישה מקורות תגובה, במסגרתה הבהירה כי המבקש כלל לא פנה אליה "להסדיר את ענייניו" עמה (כפי שנדרש ממנו בהחלטתו הראשונה של בית המשפט), אף שתביעתו נגדה נדחתה ונקבע כי מקורות אינה חייבת לשאת בעלויות אספקת המים לחיבור הזמני של המבקש. בית המשפט, בהפנותו לדברים אלו בתגובתה של מקורות, לא ראה לשנות מההחלטה שניתנה, והוראות פסק הדין נותרו, אפוא, על כנן (להלן: ההחלטה השלישית ).

מספר ימים לאחר שניתנה החלטתו השלישית של בית המשפט, שב המבקש ופנה לבית המשפט המחוזי, הפעם בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו ולהותרת צו המניעה הזמני בתוקף עד לקבלת פסק דין בערעור אותו התעתד המבקש להגיש לבית משפט זה. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו זו של המבקש, בציינו כי לא מצא לנכון לשנות מהחלטתו הקודמת מאחר ומאומה לא השתנה (להלן: ההחלטה הרביעית ).

מכאן הבקשה שלפניי, אשר הוגשה בד בבד עם הגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

5.

לטענת המבקש, סיכוייו לזכות בערעור ראויים. המבקש טוען, בין היתר, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מעניק הכשר לפעולות שנעשו על ידי המשיבות, אף שהתנהלותה של גבעת יואב היתה רשלנית. המבקש טוען כי הוא עלה על הקרקע באופן גלוי בשנת 2003, לאחר שהגיע להסכם עם מי גולן על דבר אספקת המים, וכי ההחלטה בוועד המושב שלא להוציא את מכסת המים לשדות זרים נפלה בשנת 2004. כן מצביע המבקש על כך שבמשך שלוש שנים סופקו לו מים ללא עוררין, וכעת – אף שפרע הוא את חובו למי גולן, מקורות עדיין מבקשת לנתק את המים. המבקש מפנה לעובדה כי בית המשפט המחוזי דחה את טענות השיהוי והעדר ניקיון הכפיים אשר יוחסו לו על ידי המשיבות, אך מוסיף וטוען כי בית המשפט התעלם ממספר עדויות המחזקות את טענותיו. עוד טוען המבקש כי פסק הדין אינו מעניק לו את פרק הזמן ההכרחי לצורך הכשרת קרקע חלופית, וכי תוצאת פסק הדין מסבה למטעיו נזק בלתי הפיך אשר יגרום לו לנזק כלכלי כבד ביותר – ועל כן מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

6.

המשיבות מתנגדות כולן לבקשתו של המבקש. לטענתן, סיכויי הערעור נמוכים הם ומאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. כן מציינות המשיבות, כל אחת בתגובתה שלה, כי המבקש נמנע מלשלם להן את הוצאות המשפט אשר נפסקו לחובתו בבית משפט קמא, וכי הדבר מעיד על מידת ניקיון כפיו של המבקש. למען שלמות התמונה, להלן יובאו עיקרי תגובותיהן של המשיבות:

מי גולן, המשיבה 1, מבהירה כי לפנים משורת הדין היא הסכימה להמשיך ולספק למשיב מים באמצעות מקורות עד לתום עונת ההשקיה הנוכחית אשר הסתיימה לא מכבר, בכפוף לתשלום מלוא חובותיו. מי גולן מדגישה כי לא ניתן יהיה לספק למבקש מים בשנת 2009 משני טעמים: ראשית, לנוכח המצוקה בה נתון משק המים, רשות המים אינה מאפשרת חריגה מהמכסה ותשלום קנס בגינה, ומי שיחרוג ממכסתו תנותק אספקת המים שלו לאלתר. שנית, על מנת לזכות באספקת מים על המבקש לקבל הקצבת מים מתוך מכסת מים של יישוב מסוים, אשר מבלעדיה אין למי גולן הרשאה חוקית לספק לו מים. מי גולן מציינת כי בעבר המים סופקו למבקש על חשבון מכסת גבעת יואב, ובשנת 2008 מכח צו המניעה הזמני שניתן בבית משפט קמא (ועל חשבון מכסת המים של מבוא חמה – בהתאם לסידור אשר נמצא במהלך הדיון בבית המשפט). ואולם, מבלי שהמבקש ימצא יישוב אשר יהיה נכון להקציב לו מים על פי מכסתו – לא תוכל מי גולן לספק לו מים על פי דין. מי גולן מדגישה שהמבקש היה מודע לבעיה זו עוד מיום נטיעת מטעיו, כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומזכירה כי לנוכח מצוקת המים החריפה השוררת כיום, היענות לבקשת המבקש תביא לתוצאה בלתי צודקת, לפיה יסופקו מים למבקש על חשבון חקלאים אחרים.

המשיבה 2, גבעת יואב, מפנה אף היא להוראות רשות המים האוסרת כיום על כל חריגה ממכסות המים, וטוענת כי היענות לבקשתו של המבקש תביא למצב אבסורד בו צריכתו של המבקש תבוא על חשבון שאר חברי גבעת יואב, באופן אשר יביא לסגירת ברזיהם על לא עוול בכפם. גבעת יואב מציינת כי המבקש מעבד חלקות רבות בתוך שטחה (להן מסופקים מים כמו לכל חברי גבעת יואב), ועל כן אין לומר שהנזק הכלכלי אשר ייגרם למבקש כתוצאה מדחיית בקשתו יביאו לפת לחם. כן מציינת היא כי נזקיו של המבקש – כפי שהוא עצמו מעלה בבקשתו – הם נזקים הניתנים לפיצוי כספי, ועל כן אל לו לבית המשפט להיעתר לבקשה על נקלה. עוד טוענת גבעת יואב כי בקשתו של המבקש לוקה בשיהוי, שכן הוא המתין 48 יום מיום קבלת פסק הדין ועד להגשת הערעור עליו, עובדה המצביעה על כך שבניגוד לטענת המבקש – לא כל יום שעובר גורם לו לנזק בלי הפיך.

מקורות, היא המשיבה 3, פותחת את תגובתה בהבהרה כי על פי הוראות רשות המים, מקורות רשאית לספק מים אך ורק לצרכנים הזוכים להקצבת מים מאת רשות המים, וכי בהעדר הקצבה כאמור, אין מקורות רשאית לספק מים למאן דהו, בכלל זה למבקש. משכך, לטענת מקורות, הסעד לו עותר המבקש כלפי מקורות אינו חוקי, וכי מלכתחילה עתירתו צריכה היתה להיות מופנית נגד רשות המים ולהידון בבית הדין למים. בנוסף, מקורות מתארת בהרחבה את האופן בו סופקו למבקש מים עד למועד מתן פסק הדין. בתמצית, מים אלו סופקו תחילה על חשבון המכסה של מבוא חמה. החיבור הפיזי, אף שאינו מיועד לאספקת מים לצרכנים הפזורים לאורכו, נעשה לבקשתם של המבקש ושל יתר המשיבות, בעוד המבקש מאשר בכתב כי ידוע לו שהחיבור ייעשה לתקופה של שנה בלבד, וכי הוא יפעל לאישור תשתית ספציפית. מקורות מבהירה כי היא אינה מוכנה להמשיך ולספק מים באמצעות חיבור זה גם אם יושג הסדר פנימי בין הצדדים לבעיית ההקצבה, שכן העלויות הכרוכות באספקה זו גורמות לה לחסרון כיס, ואף שהיא עשתה בעבר חסד עם המבקש לפנים משורת הדין, היא אינה מחוייבת לקחת עלויות אלה על עצמה שעה שלמבקש אין הקצבה מרשות המים על שמו ואין עליה לשאת בסיכון העסקי אשר הוא נטל על עצמו. כן מדגישה מקורות כי עד היום המבקש לא הגיע עמה לכל הסדר בדבר נשיאה בנטל עלויות חיבור המים.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות המשיבות, כמו גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהחלטותיו, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. ראשית יש להבהיר כי במישור הפורמאלי אין ענייננו כאן בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, משתביעת המבקש בבית המשפט המחוזי נדחתה. המדובר הוא, אפוא, בבקשה למתן סעד

זמני

בערעור אשר האכסניה החקיקתית המתאימה לה הינה תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ע"א 683/04 בן אריה נ' מינהל מקרקעי ישראל

(לא פורסמה, 6.5.2004); בש"א 9640/08 פלוני נ' פלונית (לא פורסמה, 24.11.2008)). על כל פנים, בבוא בית המשפט לבחון בקשה כגון דא, נקודת המוצא הינה כי בעל דין שזכה בהליך משפטי זכאי ליהנות מפירות זכייתו, וכי לא בנקל יזכה בעל דין שתביעתו נדחתה בסעד

זמני

בערעור , שהרי דחיית התביעה מצביעה לכאורה כי זו אינה מבוססת כדבעי (בש"א 243/88 בסיליוס נ' עדילה , פ"ד מב(3) 208 (1988); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 865 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)). על מבקש הסעד הזמני להראות, אפוא, כי סיכוייו להצליח בערעור הינם טובים, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו וכי קיים צידוק להגן על התביעה הדחויה בטרם יתברר הערעור (בש"א 951/96 גולן נ' גולן , פ"ד מט(4) 877 (1996); עע"מ 6881/07 ברגר נ' המועצה האזורית עמק חפר (לא פורסמה, 24.9.2007)).

8.

במקרה דנן, מבלי לקבוע מסמרות, עיון בטענות המבקש על רקע פסק דינו של בית משפט קמא מעלה כי סיכוייו של הערעור להתקבל אינם מן הגבוהים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי הינו פסק דין מקיף ביותר. בית המשפט סקר בהרחבה את מערכת היחסים בין המבקש לבין המשיבות ובין המשיבות לבין עצמן, ביסס את הכרעתו היטב על חומר הראיות ועל עדויות הצדדים, וקבע ממצאים שבעובדה אשר, על פניו, יקשה על המבקש לסתור אותן. כך, בין היתר, בית המשפט קבע פוזיטיבית כי המבקש ידע כבר בשנת 2003 על עמדתה של גבעת יואב – לפיה היא מתנגדת לניצול מכסת המים שלה במבוא חמה, ובכל זאת נטע את מטעיו בחלקות הללו; כי המבקש לא פעל לשנות את המדיניות האמורה; כי לא הוצג למבקש כל מצג לפיו תובטח לו אספקת מים על חשבון מכסתה של גבעת יואב – נהפוך הוא – אף הובהר לו שעליו לדואג למציאת פתרון קבוע למקרה שיחול קיצוץ במכסת המים, והוא ידע כי במקרה של קיצוץ במכסות מי גולן לא תוכל לספק מים למטעיו; כי לא הוכח שמי גולן התחייבה כלפיו, בשום שלב, לאספקת מים קבועה למטעיו, וכי זו פעלה על סמך הנחיות שקיבלה מגבעת יואב; וכי המבקש ידע כבר בשנת 2004 שהחיבור אותו תבצע מקורות לשטחי מטעיו הינו חיבור זמני לשנה אחת בלבד.

אמנם, טענתו של המבקש אותה הוא מעלה כעת, ולפיה הוא "עלה על הקרקע" בטרם הוחלט בוועד המושב של גבעת יואב שלא להוציא את מכסת המים לשדות זרים, כמו גם טענותיו לגבי התעלמותו של בית המשפט מאי אלו עדויות המחזקות את עמדתו – מובנות הן. ברם, לנוכח קביעותיו הברורות של בית משפט קמא, אשר בוססו, כאמור, על ניתוח מדוקדק של חומר הראיות, דעתי היא כי אין בטענות אלה כדי לתמוך בטענת המבקש בדבר סיכויים גבוהים לקבלת ערעורו. הוא הדין לגבי טענת המבקש – לפיה בית משפט קמא דחה את הטענות אשר הועלו נגדו על ידי המשיבות בדבר שיהוי והעדר ניקיון כפיים – אשר לא ברור כיצד תורמת היא לבחינת סיכוייו להצליח בערעורו.

לנוכח האמור, מסקנתי היא כי המבקש לא הצביע על סיכויים גבוהים לקבלת ערעורו. אפנה כעת לבחינת התנאי השני הנדרש לשם מתן סעד זמני בערעור – הוא מאזן הנוחות בין הצדדים.

9.

אשר למאזן הנוחות, העמדת האינטרסים השונים על כפות המאזניים מעוררת, להשקפתי, קושי לקבוע נזקו של מי עולה על של חברו. מחד גיסא, ניתוק זרם המים ממטעיו של המבקש עלול, לדבריו, להסב לו נזק כלכלי משמעותי. (יצוין, עם זאת, כי לדברי המשיבה 1, עונת ההשקיה כבר נסתיימה. דומה שטענתה זו אף עולה בקנה אחד עם האמור בבקשתו הראשונה של המבקש אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 15.9.2008, במסגרתה ביקש הוא כי יתאפשר לו להמשיך ולהשקות את מטעיו למשך 45 יום, קרי עד לסוף חודש נובמבר. לא למותר לציין כי דברים אלו מטילים צל מסוים על טענות המבקש בדבר גובה הנזק הצפוי לו). מאידך גיסא, המשך אספקת המים למבקש עלול, אליבא דמשיבות, לפגוע בהקצבות המים להם זכאים חקלאים אחרים, ולחייב את מקורות לספק למבקש מים באמצעות חיבור הגורם לה לחסרון כיס. למכלול שיקולי מאזן הנוחות יש להוסיף את העובדה כי אין אנו עוסקים בניתוק זרם המים מביתו הפרטי של המבקש, כי אם בצריכת מים למטרות חקלאות, הנעשית באמצעות חיבור אשר המבקש יודע לגביו מזה מספר שנים כי הוא זמני למשך שנה בלבד, ואשר לדברי בית המשפט היה מבחינתו של המבקש סיכון "שחקלאי חרוץ בעל מעוף ונוטל סיכונים נטל על עצמו" (עמוד 21 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). ממילא, ככל שערעורו של המבקש יתקבל בסופו של יום – וכאמור, דעתי היא כי הסיכויים לכך אינם מן הגבוהים – נזקו של המבקש הינו נזק כלכלי בר פיצוי. אף בכך יש כדי להטות את הכף לחובתו (וראו והשוו: רע"א 5290/08 הורוביץ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסמה, 1.7.2008); ע"א 5511/06 אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ (לא פורסמה, 30.8.06); רע"א 8553/07 כתאני נ' שכטר (לא פורסמה, 27.2.2008)).

בנסיבות אלו, הלכה היא כי כאשר כפות המאזניים מעוינות וקשה לקבוע נזקו של מי יהא רב יותר, ידו של הצד המבקש את הסעד הזמני על התחתונה, שהרי נקודת המוצא הינה, כאמור, כי בעל דין שזכה בהליך משפטי זכאי ליהנות מפירות זכייתו, וכי לא בנקל יזכה בעל דין שתביעתו נדחתה בסעד זמני בערעור. על כך אוסיף כי אף אם היה מקום לסבור כי מאזן הנוחות נוטה במידת מה לטובת המבקש, הרי שיש לזכור כי השיקולים בדבר מאזן הנוחות וסיכויי הערעור מקיימים יחסי גומלין ביניהם והם תלויים זה בזה ומקרינים אהדדי (ע"א 1922/08 ראש מרקט בע"מ נ' מנור (לא פורסמה, 28.7.2008); רע"א 1767/07 שרעבי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 7.3.2007)). בענייננו, משבאתי, כאמור, לכלל מסקנה כי סיכויי הערעור אינם מן הגבוהים, נחה דעתי כי אין בשקילת מאזן הנוחות במקרה דנן כדי להכריע את הכף לטובת המבקש.

11.

בשולי הדברים אציין כי לאחר שהוגשו תגובות המשיבות, עתר המבקש בבקשה להתיר לו להשיב להן, אולם משמצאתי כי האמור בה אינו תורם לליבון השאלות העומדות לדיון, לא ראיתי להיענות לה. אשר לטענות המשיבות כי המבקש נמנע מלשלם להן את ההוצאות אשר נפסקו לחובתו בגין ההליך בבית משפט קמא, פתוחה בפניהן הדרך לנקוט בהליכים המתאימים.

הבקשה, אפוא, נדחית. משנתבקשה תגובה, ישא המבקש בשכר טרחת עורכי-דינן של המשיבות בסך של 2,500 ₪ כל אחת ובהוצאות משפט.