רע"א 8533/10המועצה המקומית קריית טבעון נ. אייל בלומברג

1.

בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' קיסרי ברע"א 9801-09-10) לפיה נדחתה בקשה למתן רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת נ' עדוי בת"א 44980-05-10) לקבל את בקשת המשיבים למתן צו מניעה זמני לפיו תמנע המבקשת – המועצה המקומית קריית טבעון - מביצוע עבודות בנייה להקמת פיר מעלית חיצוני וגשר בין הפיר לבין משרדי המשיבה הממוקמים ברחבה המרכזית בקריית טבעון.

המשיבים הינם בעלי חנויות בקומת הקרקע של בניין, בו ממוקמים בקומה הראשונה משרדי המבקשת. המבקשת תכננה להקים פיר מעלית וגשר מן הפיר אל משרדיה, על מנת להנגיש את משרדיה לבעלי מוגבלויות. המשיבים פנו לבית משפט השלום בחיפה בתובענה לצו מניעה קבוע ובבקשה לצו מניעה זמני לפיו תימנע המבקשת לבצע את פעולות הבנייה שתוכננו. לטענתם עבודות אלו פוגעות ברכוש המשותף, בזכות קניינם ומהווים עוולת מטרד ליחיד והפרעה לאור השמש (סעיף 48 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ( . בית משפט השלום שדן בבקשה למתן צו מניעה זמני קבע כי יש בידי המשיבים ראיה לכאורה לקיומה של עילת תביעה בשל פגיעה בזכות הקניין. נקבע כי מדובר בבית משותף ועל כן יש צורך בהסכמתם של בעלי הזכויות האחרים - הסכמה כזו לא ניתנה. נפסק כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים

ומכאן ניתן צו מניעה זמני. בית משפט המחוזי שדן בבקשה למתן רשות ערעור קבע כי לא נפלה טעות במסקנה אליה הגיע בית משפט השלום. נקבע כי משהוכחה פגיעה בזכויות הקניין של המשיבים מביצוע עבודות הקמת פיר המעלית והגשר, יש ליתן צו מניעה זמני. זאת במיוחד לאור העובדה שאם המשיבים יזכו בתביעתם, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. באשר לטענת המבקשת כי מאז שניתנה החלטת בית משפט השלום, השתנו הנסיבות הואיל והושג הרוב הדרוש של בעלי הזכויות בבנין המאפשר את ביצוע העבודות. נקבע כי המבקשת יכולה לפנות לבית משפט השלום, שחזקה עליו שישקול את הטענה לגופה. מכאן הוגשה בקשת למתן רשות ערעור לבית משפט זה.

2.

לטענת המבקשת בקשתה מעלה שתי שאלות תקדימיות שהפסיקה טרם התייחסה אליהן. האחת : "האם ההתאמה שבסעיף 5 בחלק ב' בתוספת השנייה של חוק המקרקעין, שהגדרתה 'שינוי תוואי של שביל גישה, לרבות סלילת שביל חד' יש לפרשה ככוללת גם יצירת גשר. והאם סעיף חל על גשר גישה לבית משותף". השנייה : האם לבית משפט השלום הסמכות העניינית לדון בנושא התאמת בית משותף לאנשים עם מוגבלויות. לגישת המבקשת, הסמכות בכגון דא נתונה באופן ייחודי למפקח על המקרקעין. המבקשת סבורה, כי הבקשה מתאימה לדיון בגלגול שלישי הואיל והיא עוסקת בטיפול בזכויות חוקתיות בנוגע לזכויות ולחובות על פי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, התשנ"ח 1998. באשר לסמכות העניינית נטען כי סעיף 72 (א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 קובע עניינים שונים המצויים בסמכותו הייחודית של המפקח על המקרקעין ובכללם תביעה בנושא "התאמות לאדם עם מוגבלות", היא הרלוונטית לענייננו. לטענת המבקשת טעה בית משפט המחוזי בקובעו כי גם אם יש ספק באשר לשאלת הסמכות העניינית אין בכך כדי לשלול את סמכותו למתן סעד זמני. לטענת המבקשת הסוגיות העקרוניות המתעוררות בנושא של התאמת הגישה לאנשים עם מוגבלויות מחייבות לעסוק בשאלת הסמכות העניינית כבר בפתח הדיון ולא היה מקום לדחותה מבלי דיון לגופו. עוד נטען כי לא ניתן להתנגד לביצוע התאמות לאנשים עם מוגבלויות בעילה של מטרד. יתרה מזו, המבנה המתוכנן, כך נטען, אף עשוי להועיל בכך שיסתיר את הגשם והעלים במקום. כך או כך, צוין כי הסעד המתאים במקרה זה הינו פיצוי כספי ולא צו מניעה.

3.

בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין היא מהווה ערעור בזכות. על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהדין אינו מחייב זאת. המשוכה גבוהה יותר עת עסקינן בגלגול שלישי. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים המעוררים סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא זו אף זו. עסקינן בבקשה שעניינה סעד זמני. התערבות בית משפט בגלגול שלישי בכגון דא הינה מצומצמת ביותר. כפי שנפסק, לא אחת (רע"א 678/08 פרוספריטי פי. די. אם. איי.שרותי מזון (1977) בע"מ ואח' נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ, תק-על 2008(1), 772 ,עמ' 774) :

"כאשר מדובר בסעדים זמניים כדוגמת הסעד המבוקש במקרה דנן, לא נוטה ערכאת הערעור להתערב בהחלטתו של בית המשפט שלדיון, זולת במקרים חריגים (ראו למשל: רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסמה, 15.11.98); רע"א 1767/07 שרעבי נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 7.3.07). הדברים מקבלים משנה תוקף בענייננו כאשר הבקשה מוגשת ב"גלגול שלישי" לאחר שנדחתה זה מכבר על-ידי שתי ערכאות" (בנוסף ראו רע"א 7954/07 - אייל שויקה ואח' נ' אלון בולדו ואח' . תק-על 2007(4), 1511 ,עמ' 1513).

די באמור כדי לדחות את הבקשה. יתרה מזו, שתי הערכאות שדנו בסוגיה

קבעו כי ישנן ראיות לכאורה לקיומה של עילת התביעה וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת בקשת המשיבים. לא מצאתי טעות משפטית במסקנה זו. המבקשת מעלה שלל טענות הנוגעות לסיכויי ההליך. גם אם יש ממש בחלק מהטענות, ואינני מביע כל עמדה בעניין, הרי שאין בכוחן להשפיע על התוצאה, במיוחד לנוכח העובדה שמאזן הנוחות במקרה זה נוטה לטובת המשיבים. שאיפת המבקשת להתאים את המקום לאנשים בעלי מוגבלויות, מעלה סוגיה בעלת משקל. ברם, שאלה נפרדת היא, הכיצד יש לאזן,

במסגרת הליך של סעד זמני, בין הצורך הראוי להתאים את המקום לאנשים בעלי מוגבלויות, לבין הפגיעה הנטענת בזכויות הקניין של המשיבים. בל נשכח כי המחלוקת העיקרית שנסובה סביב התביעה למתן צו מניעה קבוע תיבדק, תלובן ותוכרע על ידי הערכאה הדיונית ואין צורך בשלב זה לקבוע מסמרות בעניין במסגרת בקשה זו שעניינה הסעד הזמני.

באשר לטענת המבקשת בנושא הסמכות העניינית. אף כאן, לא מצאתי שמדובר

בסוגיה הדורשת דיון בגלגול שלישי. בית משפט המחוזי הציג תשתית משפטית לכך שקיימת סמכות להעניק סעד זמני, גם כאשר שאלת הסמכות העניינית מוטלת בספק. המבקשת מצידה טענה כי שאלת הסמכות העניינית ראויה לדיון כבר בפתח הדיון ואין מקום לדחוקה לקרן זווית. עם זוהי גישתה, ניתן היה לצפות שתונח בקשה לדחיית התביעה בשל חוסר סמכות עניינית ולאחר שתינתן החלטה שתדון בעניין באופן עקרוני, רק אז ניתן יהיה לשקול את העניין. אין זה ראוי שהעניין ידון בצורה ישירה לראשונה על ידי בית משפט זה - וודאי שלא במסגרת גלגול שלישי בבקשה שנושאה סעד זמני.

4.

לאור האמור הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.