ע"א 6573/12 בת חן חנה חליווה נ. לריסה בלביץ

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם ) מיום 10.6.2010 שהורה על אכיפת חוזה מכר דירת מגורים.

1.

המשיבים, בני הזוג בלביץ, הגישו לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה נגד המבקשים, בני הזוג חליווה, שבמסגרתה נתבקשה אכיפת חוזה מכר שנכרת בין הצדדים ביום 29.3.2010 למכירת דירה בטבריה (להלן: הדירה ). המבקשים טענו שמאחר שתשלומים מסוימים מצד המשיבים לא שולמו במועד, הם ביטלו את החוזה למכירת הדירה כדין. בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם ) קיבל את התביעה, בקובעו שהתשלומים לא שולמו בשל העובדה שהמבקשים נמנעו מלספק למשיבים אישורים שנדרשו להשלמת העסקה. בין מסמכים אלו, מכתב כוונות מאת הבנק שלזכותו רשומה המשכנתה הנוכחית, המיועד לבנק שהיה אמור להלוות כספים למשיבים לצורך רכישת הדירה (להלן: מכתב הכוונות ). עוד נקבע כי המבקשים ידעו מבעוד מועד על הצורך לספק את מכתב הכוונות, ושבהימנעותם מלעשות כן, הכשילו את המשיבים מלשלם את התשלומים במועדים שנקבעו. על כן חויבו המבקשים לספק למשיבים את מכתב הכוונות, ונקבע שלאחר המצאתו ישלימו הצדדים את העסקה בהתאם להסכם המכר המקורי תוך פרק זמן שנקבע.

2.

המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית משפט זה. במסגרת הערעור טוענים המבקשים שקביעותיו של בית המשפט המחוזי אינן עולות בקנה אחד עם חומר הראיות בתיק; שהמשיבים לא עמדו בנטל ההוכחה להראות שהמבקשים ידעו מבעוד מועד על הצורך להמציא את מכתב הכוונות; ושממילא לא היה מכתב הכוונות הגורם העיקרי שמנע מהמשיבים לקבל את ההלוואה לצורך השלמת רכישת הדירה, ומשכך הודעת ביטול החוזה ששלחו למשיבים תקפה.

3.

בד בבד עם הגשת הערעור, ביקשו המבקשים מבית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע פסק-דינו. ביום 12.9.2012 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בקובעו שנוכח העובדה שמרבית קביעותיו של פסק הדין עובדתיות, סיכויי הערעור נמוכים על פני הדברים, באופן שאינו מצדיק עיכוב ביצוע.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקשים, סיכויי הערעור טובים, במידה המצדיקה את עיכוב ביצוע פסק הדין. אשר לשיקולי מאזן הנוחות, נטען כי דחיית בקשתם לעיכוב ביצוע תגרום להם נזקים בלתי הפיכים: ראשית, הם יידרשו לפנות את דירת מגוריהם; שנית, העברת הדירה על אתר תדרוש סילוק מיידי של המשכנתה של המבקשים, חלף גרירתה לנכס חלופי, מה שיוביל לנזק ממוני משמעותי; שלישית, אם תועברנה הזכויות בדירה למשיבים, לא תהיה כל מניעה למכור אותן לצד שלישי באופן שימנע את השבת המצב לקדמותו.

5.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, סיכויי הערעור נמוכים נוכח העובדה שפסק דינו של בית המשפט קמא מתבסס בעיקרו על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות. בנוסף טוענים המשיבים כי מזה למעלה משנה וחצי הם נדרשים לשכור דירה תחת מגורים בדירה שהובטחה להם בחוזה, ושתמורתה העבירו תשלומים משמעותיים. בנוסף, השיהוי בביצוע הסכם המכר מסב להם נזקים בלתי ממוניים שנובעים מאי-וודאות ביחס למקום מגוריהם.

דיון והכרעה

6.

תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק דין שעליו מערערים. בית המשפט יחרוג מהכלל בהוכחת שני תנאים מצטברים: הראשון, כי סיכויי הערעור הם גבוהים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, כך שאם יבוצע פסק הדין, אך הערעור יתקבל בסופו של דבר, יתעורר קושי להחזיר את המצב לקדמותו (ע"א 1623/10 סולל בונה בע"מ נ' סיעארה , פסקה 6 (לא פורסם, 6.5.2010)). כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שתוצאתו פינוי מדירת מגורים, ככלל יטה בית המשפט להיעתר לבקשות לעיכוב הליכי פינוי מדירת מגורים (ע"א 8764/08 רוט נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ , פסקה 5 (לא פורסם, 1.4.2009); רע"א 764/03 עתמי נ' מעברי (לא פורסם, 27.5.2003)). אף מקום שמדובר בעיכוב ביצועו של פסק דין שתוצאתו פינוי ומכירה של נכס מקרקעין שאיננו משמש למגורים עשוי בית המשפט לעכב את הביצוע אם יתרשם שמדובר במקרקעין בעלי ערך אישי או מיוחד לבעליו, באופן שאם לא יעוכב הביצוע לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 1755/12 שפירא נ' בודה , פסקאות 8-6 (לא פורסם, 29.3.2011)). עם זאת, אין מדובר בכלל בל יעבור, והבקשה לעיכוב ביצוע תוכרע בכל מקרה לפי נסיבותיו הקונקרטיות של העניין ובהתאם למשקלם היחסי של התנאים האמורים לעיל (ע"א 3496/12 סייג נ' איתן , פסקה 4 (לא פורסם, 11.7.2012) (להלן: עניין סייג )). אף מקום שמדובר בפינויה של דירת מגורים, אם נמצא כי סיכויי הערעור קלושים, דינה של בקשה לעיכוב ביצוע להידחות, שכן, כאמור, הכלל הוא שיש להתיר לבעל דין שזכה בפסק דין לממש את פירות זכייתו (ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פסקאות 8-6 (לא פורסם, 11.11.2004); ע"א 10702/05 לוי נ' בנק איגוד לישראל בע"מ , פסקה 5 (לא פורסם, 14.1.2007); ע"א 7326/10 אגמון נ' עו"ד ערן אטלס ועו"ד נפתלי נשר בתפקידם כנאמנים , פסקה 10 (לא פורסם, 16.6.2011); ע"א 5086/11 לוי נ' כובני , פסקה 5 (לא פורסם, 14.8.2011) (להלן: עניין כובני )).

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, באתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. אשר לסיכויי הערעור, עסקינן במחלוקת עובדתית בעיקרה (גם אם המבקשים מכנים קביעות אלה כ"מסקנות המתבססות על הנחות"), ופסק הדין מושתת ברובו על ממצאי עובדה ומהימנות. עיקר טענותיהם של המבקשים בערעור מכוונות לקביעות עובדתיות אלה, שמבוססות על התרשמותו של בית המשפט המחוזי מן העדים שהופיעו לפניו וממהימנותם. הלכה היא שטענות נגד ממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, ככלל, אינן מבססות סיכויים לכאוריים טובים בערעור ואינן מצדיקות מתן סעד זמני לתקופת הערעור (עניין סייג , פסקה 5; עניין לוי , פסקה 8). נוכח האמור, ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, רובץ נטל השכנוע על המבקשים להראות שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם (ע"א 5511/06 אמינוף נ' לוי השקעות ובנין בע"מ , פסקה 5 (לא פורסם, 30.8.2006)). בענייננו, מאזן הנוחות הוא בין משיבים ומבקשים אשר שניהם אנשים פרטיים שהדירה דרושה להם למגורים. מצב זה שונה משקילת מאזן הנוחות מקום שהמשיב הוא גוף מסחרי שזקוק לנכס למטרות כלכליות גרידא (השוו: ע"א 8564/06 סולטאני נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פסקה 6 (לא פורסם, 26.2.2007)). לא נעלם מעיניי שתוצאות פסק דינו של בית המשפט קמא מקשות על המבקשים. עם זאת, בקשתם איננה מלמדת על שיקולים כבדי משקל שיש בהם כדי להטות לטובתם את מאזן הנוחות בהתחשב באפיונים מקבילים שקיימים גם אצל הצד השני.

8.

לבסוף, שקלתי אם להורות על רישום הערת אזהרה שתמנע מהמשיבים להעביר זכויות בנכס או לשעבדו לצדדים שלישיים כפי שהוחלט בעניין כובני . אולם, מנסיבות המקרה דנן עולה כי המשיבים נדרשים לשעבד את הנכס לשם מימון רכישתו. נוכח האמור, אני מורה בזאת כי עד למתן פסק דין בערעור לא יוכלו המשיבים להעביר את זכויותיהם בדירה לצד שלישי; אך הוראה זו לא תחול על שעבוד הנכס לבנק לצורכי מימון רכישתו, ועל כלל הפעולות שעלולות להיגזר מהשעבוד במישור הקנייני. המבקשים יוכלו לרשום הערת אזהרה לעניין זה במרשם המקרקעין.

בכפוף לרישום הערת אזהרה כאמור, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית אפוא. הוצאות הליך זה יילקחו בחשבון בפסיקת הוצאות ההליך העיקרי.