רע"א 7844/15 דוד מלכיאלי נ. חיים מלכיאלי

1.

לפניי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ( כב' השופטת י' שבח ) שלא לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת כ' האפט ). בפסק הדין הורה בית המשפט על פינוי המבקש מנכס בבני ברק (להלן: הנכס ) שאותו שכר מהמשיב – אביו. הנכס הכולל דירת מגורים וחצר אך בפועל שימש את המבקש להפעלת בית דפוס ואחסון ציוד משרדי. עוד הורה בית המשפט על חיוב המבקש בתשלום בסך של 7,980 ש"ח למשיב בגין דמי שכירות עבור הנכס. ברקע פסק הדין סכסוך בין המבקש לבין המשיב בנוגע להפרות נטענות של הסכמי השכירות על ידי המבקש; וביחס לזכאות לתשלום פיצוי מאת עיריית בני ברק שהפקיעה חלק מהנכס בשנת 2011.

2.

המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ובצדו הגיש בקשה לעיכוב ביצוע של ההוראה לפנותו מהנכס. לאחר קבלת תשובת המשיב דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' שבח ) את הבקשה מן הטעם ש"מדובר בשכירות חופשית באשר לנכס ששימש ככל הנראה למטרה מסחרית". עוד ציין בית המשפט כי "נראה שהסכסוך האמיתי אינו בהחזקה בנכס כי אם במחלוקת הנעוצה בשאלה לידיו של מי ישתלם הפיצוי שתשלם העיריה בעבור פינוי הנכס".

3.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו מבלי שהתאפשר לו להגיש תשובה לפי תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). עוד טוען המבקש כי סיכויי הערעור גבוהים בשל טעויות שונות שנפלו בקביעות בית המשפט קמא; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן המשיב לא ייפגע מהשארת המצב על כנו. כך משום שהמבקש ימשיך לשלם דמי שכירות עבור הנכס שמהם ייהנה המשיב, בעוד שהוא עצמו יסבול מ"נזק בלתי הפיך אשר יסכל את תוצאות הערעור" לו יפונה מהנכס עתה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, על המבקש לעכב ביצוע פסק דין להראות כי סיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (רע"א 2746/15 שם טוב נ' דוברובינסקי , פסקה 4 (17.5.2015) ) (להלן: עניין שם טוב ). אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות מטה את הכף לטובת קבלת הבקשה. אכן, עסקינן בבקשה לעיכוב פינוי נכס מקרקעין, ברם עסקינן בנכס המשמש לשימוש מסחרי ולא בנכס המשמש את המבקש כדירת מגורים או בנכס שנטען באופן משכנע לגביו כי הוא בעל ערך "אישי או מיוחד" (ע"א 6573/12 חליווה נ' בלביץ , פסקה 6 (1.11.2012)). לפיכך, לא שוכנעתי כי לו יפונה המבקש מהנכס עוד בטרם יוכרע הערעור ייגרם לו נזק בלתי הפיך שאינו בר פיצוי כספי (ע"א 8764/08 רוט נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ , פסקה 5 (1.4.2009)).

5.

בשולי הדברים אעיר כי אף לא מצאתי ממש בטענת המבקש שלפיה קופחה זכותו הדיונית משלא התאפשר לו להשיב לתגובת המשיב לבקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין שהוגשה לבית המשפט המחוזי. בניגוד לטענת המבקש, לא חלה במקרה דנן תקנה 241(ג1) לתקנות אלא תקנה 465(ד) לתקנות שכן החלטת בית המשפט המחוזי היא החלטת ביניים בערעור. משכך, לא נתונה למבקש זכות דיונית להגיב לתשובת המשיב אלא באישור בית המשפט, שלו מסור שיקול דעת בעניין (ראו עניין שם טוב , פסקה 6; רע"א 3095/12 גולובנציץ נ' אבני דרך חברך חברה לבניה , פסקה 4 (2.9.2012)).

בקשת הרשות לערער נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.