רע"א 2260/16 שמיר מנחם נ. עיריית תל אביב יפו

1.

לפניי בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח ) שלא לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' הימן ) מיום 23.11.2015. בפסק הדין הורה בית המשפט על פינוי המבקש וסילוק ידו ממקרקעין המצויים במתחם ב"פארק דרום" בתל אביב-יפו שייעודם צרכי ציבור והרשומים על שמה של עיריית תל אביב-יפו, היא המשיבה שלפנינו (להלן: המקרקעין ). בפסק הדין נקבע כי לא ניתנה למבקש רשות להשתמש במקרקעין; כי המבקש התגורר במקרקעין משנת 2011 בלבד – היא שנה שבה היה ידוע כי המתחם שבו מצויים המקרקעין מיועד לפינוי – וכי פרק הזמן שבו התגורר המבקש במקרקעין אינו יכול להצמיח הסתמכות או רשות להחזקה. מועד הפינוי הועמד על יום 1.1.2016. עוד נקבע כי אין לכרוך מתן פיצוי למבקש בגין סילוק ידו מהמקרקעין כתנאי לביצוע הפינוי.

2.

המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ובצדו הגיש, ביום 10.1.2016, היינו כמה ימים לאחר המועד לביצוע פסק הדין, בקשה במעמד צד אחד לעכב את פינויו מהמקרקעין. בשל מועד הגשת הבקשה דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת

י' שבח ) את הבקשה למתן צו במעמד צד אחד. ביום 18.1.2016, לאחר קבלת תשובת המשיבה, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע מהטעם ש"משקלו של רכיב סיכויי הערעור מכריע את גורל הבקשה לשבט". עוד הוטעם כי לא נמצא שנסיבות העניין מצדיקות לעכב את פינוי המבקש עד להגשת תביעת פיצויים ולפסיקה בה. עם זאת, נתן בית המשפט המחוזי ארכה בת 45 ימים לביצוע פסק הדין לצרכי התארגנות.

3.

מכאן הבקשה שלפניי שבצידה הוגשה גם בקשה למתן צו ארעי. לטענת המבקש, ביצוע פסק הדין נושא הבקשה יפגע בו ובמשפחתו באופן בלתי הפיך ויהפוך את הערעור לתיאורטי. עוד נטען כי בפסק הדין נפלו פגמים וטעויות מהותיות – בעיקר בכך שבית המשפט סירב לכרוך בין ההוראה בדבר פינוי המבקש מן המקרקעין לבין פיצויו בגין כך – וכי משכך סיכויי הערעור גבוהים.

4.

ביום 20.3.2016 התבקשה תשובה וניתן צו ארעי. לטענת המשיבה דין הבקשה להידחות שכן סיכויי הערעור קלושים נוכח פסק הדין המנומק של בית משפט השלום המבוסס על קביעות עובדתיות שבהן ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב. עוד נטען כי מאזן הנוחות אינו מטה את הכף לטובת המבקש משום שבכל מקרה – תהיה תוצאת הערעור אשר תהיה – יפונה המבקש מן המקרקעין; וכי ממילא גם כעת המחלוקת האמיתית בין הצדדים נוגעת לזכאותו של המבקש לפיצוי מהמשיבה. לפיכך טוענת המשיבה כי אין חשש כי פינויו של המבקש מן המקרקעין עוד בטרם ההכרעה בערעור תגרום לו לנזק בלתי הפיך. בנוסף טענה המשיבה

כי יש לדחות את הבקשה על הסף שכן זו הוגשה באיחור

ניכר של כחודש ימים ואף לא הומצאה כדין לידי המשיבה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. עסקינן בבקשת רשות לערער על החלטה בעניין עיכוב ביצוע והתערבות ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה תעשה במשורה במקרים חריגים בלבד (רע"א 9045/15 בן עמי נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (7.1.2016)). המקרה דנן אינו בא בגדר מקרים חריגים אלה. כידוע, על המבקש לעכב ביצוע פסק דין להראות כי סיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (רע"א 7844/15 מלכיאלי נ' מלכיאלי , פסקה 4 (23.12.2015)). ככלל, אמת מידה זו תיושם בזהירות יתרה שעה שמדובר בפינויו של אדם מנכס המשמש למגוריו, הגם שמקום שבו סיכויי הערעור נמוכים במיוחד – תידחה הבקשה (ע"א 2526/10 זילברמן נ' המנהל המיוחד , פסקה 32 (12.4.2010)). בענייננו קבע בית המשפט המחוזי, על בסיס עדותו של המבקש עצמו ושאר ממצאי העובדה שקבע בית משפט השלום בפסק דינו המפורט – שמהם עולה, בין היתר, כי המבקש החל להתגורר במקרקעין לכל המוקדם בשנת 2011 לאחר שכבר היה ידוע כי המקרקעין מיועדים לפינוי – כי סיכויי הערעור אינם מן הגבוהים. בקביעה זו לא ראיתי להתערב בנסיבות העניין, וזאת כמובן מבלי לקבוע מסמרות. אף לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות מטה את הכף לטובת קבלת הבקשה. דומה כי עיקר טענותיו של המבקש בשלב זה מופנות לשאלת כריכת הפיצוי ולסכום הפיצוי המגיע לו בגין הפינוי – ולא לעצם פינויו – שיקול השוקל אף הוא לדחיית הבקשה שכן לא תהיה מניעה מפסיקת פיצוי כספי אם תמצא ערכאת ערעור כי קיימת עילה לכך גם בלא שיינתן הסעד הזמני המבוקש. לבסוף אעיר כי בקשתו של המבקש הוגשה לבית המשפט המחוזי כמה ימים לאחר המועד לביצוע פסק הדין וזאת על אף זמן רב שניתן לו לכלכל את צעדיו. יש בהתנהלות זו טעם נוסף לדחיית הבקשה.

בקשת הרשות לערער נדחית אפוא. הצו הארעי שהוצא ביום 20.3.2016 מבוטל בזאת. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 3,000 ש"ח.