פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"ם
3779/16
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות לערער על
החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה י' שנלר) בעמ"ש
19587-03-16 מיום 13.4.2016
בשם המבקש:
עו"ד עובדיה אבוש
החלטה
1.
ביום 27.1.2016 נתן בית משפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא נ' שילה ) תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין המבקש לבין המשיבה, הנשואים זה לזו, שעניינו חלוקת רכוש משותף ופירוק שיתוף בדירה שבבעלות הצדדים, מכירתה, וחלוקת התמורה בין הצדדים (להלן: הסכם הפשרה ;
פסק הדין ). יוער כי ביום 24.2.2016 נדחתה בקשה מטעם המבקש לביטול פסק הדין. המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ובצד הערעור הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. ביום 13.4.2016 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה י' שנלר ) את הבקשה לעיכוב ביצוע. נקבע כי המבקש "ניצב בפני קושי בכל הקשור לסיכויי הערעור" שכן טענות המבקש בערעור מופנות בעיקרן לתוקף הסכם הפשרה שככלל, יש לתוקפו באמצעות הגשת תובענה נפרדת ולא באמצעות הגשת ערעור. עוד הוער כי לא הוצבה תשתית עובדתית מספקת לטענה כי ביצוע פסק הדין יפגע בו באופן בלתי הפיך, וזאת בשים לב לכך שאין מחלוקת בין הצדדים בדבר הצורך בפירוק השיתוף בדירה; ועל כן מדובר בפסק דין כספי שהוא בדרך כלל הפיך.
2.
מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו שעיקר הטענות בערעור נוגעות לתוקף הסכם הפשרה ושלפיכך סיכויי הערעור נמוכים. לטענתו, נפל פגם דיוני בהליך לפני בית המשפט לענייני משפחה בכך שהמותב לא הסביר למבקש עצמו – להבדיל מבא כוחו – את ההסכם ולא וידא שהלה מבין ומאשר את ההסכם. עמדת המבקש היא כי פגם זה מצדיק את קבלת הערעור. אשר למאזן הנוחות נטען כי קיים חשש ממשי שאם יבוצע פסק הדין תבריח המשיבה את כספיה שמהם לא יוכל להיפרע המבקש ככל שיתקבל ערעורו.
3.
לאחר שעיינתי בבקשה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. הבקשה שלפנינו היא בקשת רשות לערער על החלטת ביניים של ערכאת הערעור בבקשה לעיכוב ביצוע מבלי שהוגשה קודם לכן בקשה לעיכוב ביצוע בערכאה הדיונית. התערבות בית משפט זה בהחלטות שכאלו תעשה במשורה במקרים חריגים בלבד (רע"א 2260/16 שמיר נ' עיריית תל אביב-יפו , פסקה 5 (12.4.2016)). כידוע, על המבקש לעכב ביצוע של פסק דין להראות כי סיכויו לזכות בערעור גבוהים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שאלמלא יעוכב ביצוע פסק הדין לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו או שייגרם למבקש נזק בלתי הפיך (ע"א 7696/15 אלדין נ' פקיד שומה חיפה , פסקה 4 (23.12.2015); בע"ם 7935/14
פלוני נ' פלוני , פסקה ז (27.11.2014)). במקרה שלפנינו, מצא בית המשפט המחוזי כי סיכויי הערעור אינם מן הגבוהים, וזאת בשים לב לקושי הקיים למי שמבקש לערער על תוקפו של הסכם בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין. אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, לא מצאתי כי המבקש עמד בנטל להראות כי ביצוע פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך. אמנם, בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה לבית המשפט המחוזי מכוונת עצמה "הן לפירוק השיתוף בדירה [...] הן לרכיבים הכספיים" של פסק הדין. ברם, מהבקשה שלפניי עולה כי המבקש ממקד בקשתו בהשהיית פירוק השיתוף בדירה, אך זאת לא כדי למנוע דיספוזיציה בדירה המסוימת. המבקש לא טען לפנינו כי קיים ערך מיוחד כלשהו בדירה המסוימת המצדיק סטייה מן הכלל שלפיו זכאי הזוכה ליהנות מפירות זכייתו (השוו ע"א 8506/15 ריכטר נ' כהן , פסקה 8 (27.3.2016)), אלא אך כי נדרש עיכוב מכירתה כדי שזו תשמש בטוחה להבטחת יכולת פירעון מהמשיבה; ולחילופין, כי לו תימכר הדירה ישנו חשש כי המשיבה תבריח את הכסף שתקבל תמורת חלקה. טענות אלו נטענו בעלמא ולא מצאתי כי די בהן כדי להטות את כף מאזן הנוחות לטובת המבקש.
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ז
באייר התשע"ו (25.5.2016).
ש
ו פ ט