בר"מ 380/16יואב סקעת נ. עיריית רעננה

1.

בין המבקש לבין עיריית רעננה – היא המשיבה לפנינו – נערך חוזה שחודש מעת לעת שמכוחו ניתנה למבקש רשות להפעיל קיוסק בחטיבת ביניים בעיר רעננה. ביום 20.7.2015 הודיעה המשיבה למבקש על ביטול החוזה משנמצא כי המבקש אינו עומד בתנאי החוזה, ובמיוחד כך בכל הנוגע לענייני תברואה והיגיינה הקשורים בממכר המזון. לפיכך הודיעה המשיבה למבקש כי עליו לפנות את הקיוסק בתוך 14 ימים. המבקש הגיש עתירה מינהלית נגד החלטה זו שנדחתה ביום 27.12.2015. בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט א' שוורץ ) קיבל את טענת המשיבה כי המבקש הפר את תנאי החוזה ואת רישיון העסק ולא הקפיד על תנאי התברואה וההיגיינה המתחייבים; וכי נוכח זאת, קמה למשיבה הזכות לבטל את החוזה. אף על פי כן, וכדי שיוותר למבקש זמן התארגנות נקבע כי פינוי הקיוסק יידחה עד ליום 20.1.2016. בנוסף, המבקש חויב בתשלום הוצאות המשפט של המשיבה.

2.

ביום 5.1.2016 הגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מינהליים בקשה לעיכוב תשלום ההוצאות שנקבעו בפסק הדין; לסעד זמני נוסף של דחיית מועד פינוי הקיוסק; ולעיכוב חילוט עירבון שהופקד במסגרת צו זמני שניתן במסגרת ההליך. ביום 13.1.2016 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט א' שוורץ ) את בקשת המבקש שהוגשה אליו הן בשל סיכויי ערעור נמוכים, הן משמצא כי מאזן הנוחות אינו מטה את הכף בבירור לטובת המבקש. בעניין אחרון זה נקבע כי לא הוכח שהימנעות ממתן סעד זמני תסב למבקש נזק בלתי הפיך; כי טענות בדבר מצבו הבריאותי הרעוע של המבקש והיות בית העסק מקור פרנסתו נטענו בעלמא והיו ידועים לבית המשפט טרם מתן פסק הדין – עניין שלא שינה מהכרעתו; וכי אל מול אלה ניצבים האינטרסים הציבוריים בדבר הקפדה על איכות המזון המוגשת בבית הספר; ובדבר הצורך בקיום מכרז פומבי להפעלת הקיוסק. לבסוף הודגש בקשר לעיכוב תשלום הוצאות המשפט כי המבקש לא עמד בנטל המוגבר לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהמשיבה, שהיא רשות ציבורית. באשר לעירבון נקבע כי חילוטו מותנה באי קיום הוראות בית המשפט בעניין פינוי הקיוסק ולכן, בהנחה שהמבקש ימלא את הוראות בית המשפט, לא יידרש החילוט.

3.

לאחר הגשת הבקשה האמורה לבית המשפט לעניינים מינהליים ובטרם ניתנה החלטתו בה, הגיש המבקש ערעור על פסק הדין לבית משפט זה ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ולמתן סעד זמני. כאמור לעיל, ביום 13.1.2016 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את הבקשה לסעדים זמניים. עקב כך, עוד באותו היום דחה בית משפט זה (כב' השופט נ' סולברג ) את הבקשה לעיכוב ביצוע ולמתן סעד זמני בערעור שהוגשה בינתיים לבית משפט זה מן הטעם שבהתאם להלכה שנקבעה בע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח נ' מסארוה (16.7.2015) (להלן: עניין הראל ), משעה שניתנה החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בבקשה לעיכוב ביצוע, הדרך המתאימה להשיג על ההחלטה לפני בית משפט זה היא על ידי הגשת בקשת רשות לערער ולא על ידי בקשת סעד זמני בערעור (עע"ם 343/16 סקעת נ' עיריית רעננה (13.1.2016)).

4.

מכאן הבקשה שלפניי שבמסגרתה טוען המבקש כי שגה בית המשפט לעניינים מינהליים שדחה את בקשתו לסעדים הזמניים השונים כמפורט לעיל, תוך שחוזר ומדגיש את מצבו הכלכלי והבריאותי הרעוע – נימוקים שעמדו גם בבסיס בקשתו לבית המשפט לעניינים מינהליים – המצדיקים לדידו את מתן הסעד המבוקש. בצד הבקשה הגיש המבקש בקשה לצירוף ראיות המצביעות על מצבו הכלכלי ותומכות לכאורה בטענתו כי דחיית בקשתו תגרום לו נזק כלכלי ממשי.

5.

משעיינתי בבקשה, מצאתי כי דינה להידחות. עסקינן בבקשת רשות לערער על החלטה בדבר סעדים זמניים בתקופת הערעור שנבחנה כבר על ידי הערכאה הדיונית. בהתאם להלכה שנפסקה בעניין הראל , בשלב זה תתמקד הבחינה בשאלה אם נפלו פגמים בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים (רע"א 5770/15 דיין נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ , פסקה 5 (24.9.2015)). זאת, בהמשך לכלל הנוהג שלפיו התערבות ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית בעניין סעדים זמניים תעשה במשורה (רע"א 9045/15 בן עמי נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (7.1.2016); רע"א 8819/15 בירן נ' רותם , פסקה 4 (29.12.2015)). בענייננו, לא ראיתי עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים. כידוע, על המבקש סעד זמני בתקופת הערעור להראות כי מתקיימים בעניינו שני תנאים המקיימים ביניהם יחס של מעין "מקבילית כוחות": כי סיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ע"א 4521/14 מרסיאנו נ' יאשי , פסקה 4 (14.12.2014)). סבורני כי אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור ניתן לקבוע כי פינוי הקיוסק עוד בטרם יוכרע הערעור לא יגרום למבקש נזק בלתי הפיך שאינו בר פיצוי כספי במידה המטה את הכף לטובת קבלת הבקשה (רע"א 7844/15 מלכיאלי נ' מלכיאלי , פסקה 4 (23.12.2015)). הדבר נכון גם ביחס לתשלום ההוצאות שהושתו על המבקש. נזכיר כי המשיבה היא רשות ציבורית וההנחה היא כי אם יזכה המבקש בערעורו תוכל האחרונה להשיב לו סכום ההוצאות. אשר לעירבון, כאמור לעיל, חילוטו מותנה בהפרת הוראות בית המשפט ובמובן הזה אין מה לעכב בשלב הנוכחי.

6.

זאת ועוד, ראיתי לדחות גם את בקשת המבקש לצירוף ראיות. עיקרן של הראיות שצירופן התבקש עמדו לרשותו טרם הגיש את הבקשה לסעדים זמניים לבית המשפט לעניינים מינהליים והסבריו לאי הגשתן לערכאה הדיונית אינם מצדיקים היעתרות לבקשתו בהליך זה. גם המסמכים החדשים מלמדים על מצב שהיה קיים טרם עריכתם ואין בהם כדי לחדש על אודות מצבו הכלכלי של המשיב. זאת מבלי שאביע כל עמדה אשר לבקשת המבקש לצרף את אותם המסמכים ממש לערעור עצמו.

7.

לבסוף, והגם שהעניין לא נטען לפנינו, ראיתי להעיר כי שאלה היא אם היה מקום לנהל את ההליך בין המבקש לבין המשיבה – שבעיקרו הוא סכסוך חוזי בין אזרח לרשות מקומית – בגדריה של עתירה מינהלית. על פניו, ומבלי לקבוע מסמרות, דומה כי גם אם נניח שמדובר בהחלטה של רשות מקומית לפי סעיף 8(א) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 ובמובן זה בית המשפט לעניינים מינהליים היה מוסמך לדון בעתירה, ברור למצער כי למבקש עמד סעד חלופי בבית המשפט האזרחי. עם זאת, אין באמור כדי להשפיע על ההכרעה בבקשה לפנינו שעניינה סעד זמני בתקופת הערעור.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.