ע"א 6754/10 עמרי גיא בע"מ נ. שמואל יהודה

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הנשיא, השופט י' אלון ).

2.

המשיב 1 הגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תביעה בנזיקין, שעניינה, בין היתר, בנזקי גוף שנגרמו לו בתאונה במחצבת חול שהפעילה המבקשת 1 ללא היתר חוקי במקרקעין שחכרה מן המשיבה 3. המשיב 1 נקבר תחת מפולת חול במחצבה עת הגיע למקום על מנת לכרות חול ולהובילו. כתוצאה מן התאונה סובל המשיב 1 כיום מנכות תפקודית בשיעור של 80% (כקביעת בית המשפט המחוזי, שהמבקשות אינן חולקות עליה עוד). בית המשפט קבע כי המבקשת 1 (שהמבקשת 2 היא המבטחת שלה), מפעילה מחצבה בלתי-חוקית והיא אחראית לנזקי המשיב 1 יחד עם המשיבה 3, שהחכירה את המקרקעין למבקשת 1 – בידיעה מה ייעשה בהם. בית המשפט הנכבד

דחה את טענת המבקשות והמשיבה 3 כי המשיב 1 נושא באשם תורם לתאונה, משידע כיצד פועלת המחצבה. כן דחה בית המשפט הודעה לצד שלישי שהגישו המבקשות והמשיבה 3 נגד המשיבה 2, מעסיקתו הנטענת של המשיב 1, בקובעו כי אין כל ראייה לכך שלמשיבה 2 הייתה שליטה ופיקוח על המחצבה. נוכח האמור, ומשנקבע היקף נזקיו של המשיב 1, חויבו המבקשות והמשיבה 3 לפצות את המשיב 1 בסכום של כ-2.6 מיליון ש"ח (לאחר ניכוי תגמולי המל"ל) וכן בשכר טרחת עורכי דינו, בחלוקת אחריות פנימית של 80% למבקשות ו-20% למשיבה 3.

3.

המבקשות הגישו ערעור על פסק הדין. בכתב הערעור הן טוענות כי היה מקום לקבוע אשם תורם של המשיב 1, בשיעור של 50% וכי היה מקום לקבוע אחריות של המשיבה 2 לנזק וכן ואחריות בשיעור כפול של המשיבה 3 לנזק.

4.

במקביל להגשת הערעור, ולאחר שבקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין נדחתה על-ידי בית המשפט הנכבד קמא, הגישו המבקשות לבית משפט זה בקשה לעכב בידן סכום של 750,000 ש"ח מתוך סכום הפיצוי, ולחלופין להפקידו בידי בא-כוחו של המשיב 1. זאת, בשל חששן לגבי יכולתו של המשיב 1, שלידיעתן איננו עובד והוא נעדר אמצעים כלכליים, להחזיר את הכספים במקרה של קבלת הערעור. המבקשות מוסיפות כי הסכום שהן מבקשות לעכב את תשלומו נמוך משמעותית אפילו מן הסכום שנפסק למשיב 1 בגין ראשי הנזק הצופים פני עתיד. המשיב 1 גורס מצידו כי אין מתקיימים כאן החריגים לכלל המימוש המיידי של פסק דין, בעיקר לחיוב כספי, כי סיכויי הערעור נמוכים, וכי אף אם יתקבל הערעור בכל הנוגע לחלוקת האחריות שבין יתר בעלי הדין, לא יהיה בכך כדי להשליך על הפיצוי שהמבקשות ייאלצו לשאת בו לבסוף.

5.

דין הבקשה , שמלכתחילה צומצמה על-ידי המבקשת לסכום קטן יחסית מתוך סכום הפיצוי שהושת עליה – להתקבל באופן חלקי , מן הטעמים המפורטים להלן.

6.

כידוע, לאחר שהמחלוקת בין הצדדים התבררה בידי ערכאה שיפוטית מוסמכת והוכרעה, ראוי לאפשר לזוכה ליהנות מפירות זכייתו, אף בטרם נבחנה ההכרעה השיפוטית בידי ערכאת ערעור. במיוחד כך כאשר מדובר בביצועו של פסק דין כספי, אשר ככלל ניתן להניח שאין במימושו המיידי כדי למנוע את השבת המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור (ראו: ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178, 181 (2002); ע"א 8777/08 מריסאת נ' מריסאת (לא פורסם, 8.2.2009)). ברם כנגד אינטרס זה יכולים לעמוד אינטרסים נוגדים, הנעוצים בסיכויי הערעור ובשיקולים של מאזן הנוחות, שיש בהם, באיזון הדברים, כדי להביא במקרים החריגים לעיכוב ביצועו של פסק הדין, באופן מלא או חלקי (ראו: ע"א 4623/06 פז גז 1993 בע"מ נ' חודדה (לא פורסם, 7.8.2006) (להלן: עניין פז גז ) בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח נ' פלוני בפיסקה 7 (לא פורסם, 13.11.2006) (להלן: עניין כלל )) . כך הוא הדבר בענייננו.

7.

ככל שהדברים נוגעים לשאלת סיכויי הערעור, הרי שכפי שציין חברי השופט א' גרוניס

בהחלטתו ב-ע"א 6261/10 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אלרן (ד.ד.) השקעות בע"מ

(לא פורסם, 28.9.2010) , שאלה זו היא בעלת משקל משמעותי במקרים שבהם ניתן לקבוע, כבר בשלב המקדמי שבו נידונה הבקשה לעיכוב ביצוע, כי הערעור נחזה כבעל סיכויים נמוכים במיוחד להתקבל, או מאידך גיסא – סיכויים טובים להתקבל. בענייננו, כאשר בפניי מונח רק כתב הערעור, פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, וטענותיהם הכלליות של בעלי הדין, הרי שבנסיבות המכלול – אין באלה בלבד כדי אפשרות לקבוע סיכויים נמוכים או גבוהים במיוחד של הערעור. בפרט כך בשאלת האשם התורם, שם אין די נתונים בשלב זה כדי להבין את מהות תפקידו של המשיב 1 במערך כריית החול הבלתי חוקית ואת היקף ידיעותיו והשפעתו על הנעשה במחצבה, גם כאשר ברור שאין הוא בבחינת אורח תמים שנקלע דרך מקרה למקום התאונה.

8.

לפיכך נתמקד בשיקולים הקשורים במאזן הנוחות. כאן מצויים מספר שיקולים המצדיקים, בהצטברם, את עיכוב ביצוע החלקי של פסק הדין, כמפורט להלן:

(א)

אמנם, בהיעדר ראיות קונקרטיות לגבי היעדר יכולת של המשיב להחזרת כספי הפיצוי במקרה של קבלת הערעור, ודאי שאין מקום לעכב את ביצועו של פסק הדין הכספי במלואו, ואפילו לא בעיקרו. ברם כאן עסקינן בזוכה שאיננו עובד ואיננו בעל אמצעים – כעולה מטענת המבקשות, שאמנם לא נתמכה בתצהיר, אך אשר המשיב, בתשובתו המתחמקת, לא שלל אותה ולמעשה אישרה (השוו: עניין פז גז , בפיסקה 9). נתון זה מצטרף לכך שהתשלום שבו חויבו המבקשות הוא בסכום גבוה מאד, וקיים חשש מובנה – כי הזוכה יתקשה בהשבת התשלום במקרה הצורך (ראו: עניין כלל ,

שם בפיסקה 7).

(ב)

עיקר סכום הפיצוי, שבית המשפט המחוזי חייב את המבקשות ואת המשיבה 3 בתשלומו, נפסק בגין ראשי הנזק הצופים פני עתיד – אובדן השתכרות, הוצאות רפואיות, ניידות, עזרה וסיוע. אף שאין מדובר בתשלום עיתי, הרי שברור כי הפיצוי שנפסק נועד לספק את המשיב 1, בן ה-42, לשארית חייו. קשה איפוא לומר כי מלוא סכום הפיצוי נחוץ למשיב כדי לספק את צרכיו המיידיים, או כי יש לו צורך דוחק ליהנות מ"פירות זכייתו" באופן מיידי. סכום החיוב, שהמבקשות עותרות לעיכובו לעת הזו, נופל משמעותית מאותו חלק שנועד לספק את צרכיו העתידיים של המבקש (השוו: עניין פז גז ; עניין כלל ). ברי גם כי ככל שיתברר שעקב שינוי נסיבות, המשיב 1 יזדקק בפועל ליתרת הפיצוי עוד בטרם שתתקבל הכרעה בערעור, הוא יהיה רשאי לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט.

9.

בקשתן החלופית – והראויה – של המבקשות היא כי סכום הפיצוי החלקי, אשר הבקשה לעיכוב ביצוע מתייחסת אליה, יופקד בנאמנות אצל בא-כוח המשיב 1. בנסיבות אלה ­– ואף שבמקרה דנן אין כל חשש לחוסנה הכלכלי של המבקשת 2 – הרי שבמקרה של ביטול (מלא או חלקי) של הצו לעיכוב ביצוע, לא ייאלץ המשיב 1 להטריח עצמו אל המבקשות בניסיון להביא להשלמת מימושו של פסק הדין, אלא יוכל לקבל את הסכום שעוכב ישירות מבא-כוחו.

10.

איזון כל הגורמים שנסקרו לעיל מצדיק איפוא לטעמי את עיכוב ביצועו החלקי של פסק הדין, במובן זה שהמבקשות תעברנה את הסכום של 750,000 ש"ח (מתוך כלל החיוב שעליהן לשאת בו) לידי בא-כוחו של המשיב 1, והלה יחזיק בכספים ובפירותיהם בנאמנות ויפעל בהם בהתאם לתוצאות הערעור. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.