רע"א 27/07 פלוני נ. פלוני

זוהי בקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בבש"א 26903/06 (כב' השופטת ה' גרסטל) מיום 28.12.06, שלפיה הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב למספר ימים,

אך בכפוף לכך שהמבקש יפקיד את מלוא החוב שעליו לשלם על-פי פסק דינו של בית משפט השלום.

1.

המבקש שכר את שירותי המשיבה, עורכת דין במקצועה, על מנת שזו תייצגו ב-5 תיקים משפטיים שונים. בתמורה לשירותיה המשפטיים שילם המבקש למשיבה סך של 2,000 ₪ במזומן ועוד 10,000$ בדרך של המחאות דחויות, אף כי, לטענת המבקש, מעולם לא נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה. לטענת המבקש, בחלוף יום מאז שכר את שירותיה המשפטיים של המשיבה, הופסקה עבודתה בשל מה שהגדיר כ"רשלנות מקצועית" שהפגינה בטיפולה בענייניו. לטענתו, פרק הזמן אשר השקיעה המשיבה בטיפול בענייניו עמד על שעתיים בלבד, ולאור זאת סיכמו הצדדים כי הסך של 2,000 ₪ ששולם במזומן יושאר בידי המשיבה, ואילו את ההמחאות בסך 10,000$ תשיב המשיבה לידי המבקש, דבר שיוביל לסיום ההתקשרות שבין הצדדים.

בימים הבאים, כך טוען המבקש, החלה המשיבה מתחמקת מהחזרת ההמחאות למבקש, שלא הצליח ליצור עמה קשר עד ליום 7/9/05, כשלושה שבועות לאחר ההתקשרות הראשונית בין הצדדים. לטענתו, כשכבר הצליח להשיגה במשרד בתאריך זה, חזרה בה המשיבה מהסכמתה הקודמת להשיב לו את המחאותיו והביאה אותו בכפייה, ותוך ניצול מצוקתו הכלכלית, לחתום על הסכם להפסקת ייצוג משפטי, שבמסגרתו התחייב המבקש לשלם למשיבה

5,000$, בנוסף ל-2000 ש"ח ששולמו זה מכבר, תוך שהוא מודה כי בין הצדדים נחתם, ביום 15/8/05, הסכם שכר טרחה על סך 10,000$. לאחר שחתם על הסכם הפסקת הייצוג, פנה המבקש אל המשיבה ואל בעלה, ולאחר דין ודברים בין הצדדים ניאותה המשיבה להשיב למבקש גם את יתרת ההמחאות שבידה בסך 5000$. בהמשך, טוען המבקש, חזרה בה המשיבה אף מהסכמתה זו, ואף הגישה את השטרות לביצוע במסגרת תיק הוצאה לפועל. המבקש הגיש התנגדות לביצוע שטר בפני בית המשפט קמא. בדיון שנערך בעניין זה ייצג המבקש את עצמו, משבא כוחו ייצג את המבקש בדיון אחר בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, דבר שאפשר למשיבה, כך לטענת המבקש, "להגניב" מסמכים לידי בית המשפט מבלי שהמבקש יוכל להגיב עליהם ומבלי שידע על תוכנם.

בפסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום ביום 3.10.06 (כב' השופט ש' פרידלנדר), דחה בית המשפט את התנגדותו של המבקש הן על הסף, עקב העלמת עובדות חיוניות מצדו באשר לקיומו של הסכם להפסקת ייצוג בין הצדדים, והן לגופו של עניין, עקב קריסתן של טענות ההגנה שהעלה, כך כדברי בית המשפט, מהחל ועד כלה.

לטענת המבקש, לאחר מתן פסק הדין על ידי בית משפט השלום, עיכב בית המשפט את ביצועו של פסק דין זה ואת הליכי ההוצאה לפועל הנובעים ממנו, עד לאחר מועד הדיון בערעור, קרי עד ליום 31.12.06. המבקש לא צירף לבקשתו אסמכתא להחלטת העיכוב האמורה.

לצד טענתו זו של המבקש, עיון בחומר שצורף לבקשה ולתגובה על-ידי הצדדים, מעלה קיומם של הליכים נוספים של עיכוב ביצוע שבוצעו בתיק זה. כך, ביום 17.10.06 עיכב בית משפט השלום את הליכי ההוצל"פ הקשורים למקום עבודתו של המשיב. ביום 30.11.06 התנה בית משפט השלום את המשך עיכוב הביצוע האמור, מעבר ליום 7.12.06 בכך שעד מועד זה ישלם המבקש למשיבה 10,000 ₪. אם ישולם הסכום יוארך עיכוב הביצוע בחודש נוסף, ובחלוף חודש ישלם המבקש למשיבה 10,000 ₪ נוספים, דבר שיאריך את עיכוב הביצוע בחודש נוסף, וחוזר חלילה, עד לפירעון החוב על-ידי המבקש. לבקשת המבקש, נדחה מועד התשלום הראשון ליום 28.12.06. חרף החלטה זו, נמנע המבקש מלשלם כל סכום למשיבה עד עצם היום הזה.

בהתקרב מועד תום עיכוב הביצוע הנטען על-ידי המבקש, הגיש המבקש לבית המשפט קמא ביום 26.12.06 בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום. ביום 28.12.06 הורה בית המשפט קמא על עיכוב ביצוע זמני של פסק הדין, למספר ימים, אך התנה אותו בהפקדת מלוא החוב הנטען בתיק, סך של 35,000 ₪, בקופת בית המשפט. מכאן הבקשה שבפניי.

2.

בבקשתו טוען המבקש כי לאור מצבו הכלכלי הקשה, אין באפשרותו לשלם את מלוא החוב הנטען. המבקש מפנה להחלטה בתיק אחר שהתנהל בעניינו, שבו קיבל פטור מתשלום עירבון בשל מצבו הכלכלי, אף כי הסכום שבו דובר היה נמוך מן הסכום נשוא תיק זה. עוד מפנה המבקש להחלטתו של בית משפט זה בבקשה לפטור מאגרה ועירבון שהגיש, שלפיה הוקטן סכום העירבון, לאחר שנקבע כי מצבם הכלכלי של המבקש וזוגתו "רעוע". לטענת המבקש, אי עיכובו של פסק הדין יביא לכך שההליכים שיינקטו כנגדו יושלמו עוד לפני שתינתן ההחלטה בערעור, דבר שייתר את הערעור מראש. עוד טוען המבקש כי הסיכויים לקבלת ערעורו גבוהים ומכאן שאין לנעול את שערי בית המשפט בפניו על-ידי חיובו בתשלום החוב. בנוסף, טוען המבקש, כי אי עיכובו של תיק ההוצאה לפועל יגרום לו לנזק בלתי הפיך לאור רגישותו המיוחדת של מקום עבודתו לפעולות הוצאה לפועל, ולאור הקושי שיהיה כרוך בגביית כספו בחזרה מן המשיבה, במידה ויזכה בערעור, בשל מצבה הכלכלי הקשה. לבסוף טוען המבקש, כי עיכוב הביצוע לא יפגע במשיבה, היות שכספה מובטח באמצעות עיקולים שהוטלו על מקרקעין השייכים למבקש, כמו גם על כספים שבבעלותו.

3.

המשיבה טוענת בתגובה, כי בניגוד לעולה מבקשתו של המבקש, טרם ניתנה החלטה בבקשה לעיכוב הליכים שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי, ביום 26.12.2006,

וההחלטה נשוא בקשה זו הינה החלטה זמנית, המורה על עיכוב ביצוע רק

עד להחלטת בית המשפט בבקשה העיקרית לעיכוב ביצוע. מטעם זה, סבורה המשיבה, יש לדחות את בקשת המבקש על הסף. לצד זה מעלה המשיבה מספר טענות.

לטענת המשיבה, המבקש פועל על פי שיטה, עליה למדה משיחות עם עורכי דין נוספים שלהם חב המבקש כספים, ועל פיה, בכדי להימנע מתשלום חובותיו, מערים המבקש תילי תילים של בקשות, הודעות וערעורים, שאינם מבוססים, לערכאות השונות באופן סימולטאני, על מנת שערכאות אלה, תיעתרנה בתום לב לבקשותיו. לדעת המבקשת, בקשה זו אינה יוצאת דופן במסכת השיטתית שמנהל המבקש ושמטרתה למשוך זמן ולתעתע בערכאות השונות, עד שיזכה להחלטה לשביעות רצונו.

לצורך ביסוס דבריה, מפנה המשיבה להחלטות שונות של בית משפט השלום, ובכלל זה להחלטתו מיום 11.01.07, שבה קבע בית המשפט, בהתייחס לבקשה שהוגשה אליו, כי "בקשה זו מהווה המשך לסדרה של בקשות סרק, אשר רק מכבידות טרחה רבה ומיותרת על המשיבה ועל בית המשפט, שבמסגרתן המבקש מעלה האשמות וטוען לנזקים מבלי לבסס את טענותיו, ובעקבות ההחלטות בבקשותיו אין הוא מקיים את התנאים לסעדים המוענקים לו ואין הוא פורע את החיובים הנפסקים נגדו".

לצד זה, דוחה המשיבה את טענת המבקש, שלפיה מצבה הכלכלי קשה, דבר שיש בו כדי להצדיק את עיכוב ביצוע העברת הכספים שנפסקו לטובתה, מחשש שלא יוכל לגבותם בחזרה. לטענת המשיבה, מצבה הכלכלי איתן ומכל מקום הדבר אינו מעלה ואינו מוריד, היות שהחלטת בית המשפט קמא הורתה על הפקדת סכום החוב בקופת בית המשפט, ומכאן שאף אם המבקש יזכה בערעור, יוחזר לו כספו בלא כל קשר למצבה הכלכלי של המשיבה. במקביל טוענת המשיבה כי טענותיו של המבקש בנוגע למצבו הכלכלי- שקריות הן, וכי למעשה מדובר באדם אמיד המשתכר משכורת גבוהה ואף הצהיר בעבר כי קיים לזכותו תיק הוצל"פ הנושא עמו סכום גבוה לטובתו.

4.

מעיון בבקשה ובצרופותיה, עולה כי בתיק זה הוגשו הליכים שונים לעיכוב ביצוע בפני ערכאות שונות. מבקשת המבקש ומתגובת המשיבה, לא הוברר לחלוטין מי מהבקשות האמורות עודן בתוקף, ומהי אופייה המדויק של כל בקשה. כך, מנוסח ההחלטה לעיכוב ביצוע שעליה מתבקשת רשות לערער בבקשה זו, נראה אמנם כי עיכוב הביצוע שנקבע בה הינו זמני באופיו, ונועד עד להחלטה בבקשה העיקרית לעיכוב ביצוע, על ידי בית המשפט המחוזי. עם זאת בקשת העיכוב העיקרית שעל פי טענת המבקש, הוגשה ביום 26.12.06, לא צורפה לבקשה זו, כמו גם הבקשה לעיכוב זמני שהוגשה, לטענת המשיבה, ביום 28.12.06 ועל בסיסה ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי,

ועל כן מתעורר קושי לבחון מהו אופייה המדויק של ההחלטה נשוא בקשה זו. על כל-פנים, דין הבקשה, ככל שהיא מתייחסת להחלטה מיום 28.12.06, להידחות.

הבקשה מתייחסת להפקדת חיוב כספי על-ידי המבקש כתנאי לעיכוב הביצוע. ככלל, בקשות מעין אלה אינן מקיימות עילה לעיכוב ביצוע, אלא במקרים מיוחדים שבהם מוכח כי לא יתאפשר למבקש לגבות את כספו בחזרה, אם יזכה (ראו למשל: בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ , תק-על 2006(4)1515; רע"א 7682/05 לוי נ' מנהל מקרקעי ישראל , תק-על 2006(4) 1115). במקרה דנן, הוחלט כי סכום הכסף הנדרש יופקד בקופת בית המשפט, ומכאן שמתאיין החשש כי המבקש יתקשה לגבותו בחזרה אם יזכה בערעור. לאור זאת, אין מקום לקבל את בקשתו כי הביצוע יעוכב אף בלא הפקדת הכספים.

לעניין זה יוסף, כי משלא עמד המבקש בתנאים שהוצבו לו על ידי בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 30.11.06, שלפיהם יוכל לשלם את סכום הכסף במנות חודשיות של 10,000 ₪ בכל פעם, אין מקום עוד לאפשר למבקש את פריסת החוב ועליו לשלם את סכום הכסף במלואו, על מנת שעיכוב הביצוע מיום 28.12.06 יאושר.

הבקשה נדחית איפוא. המבקש ישא בשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ ובהוצאות משפט.