ע"א 3922/08 שירותי בריאות כללית נ. אברהם וזאנה

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע החלטה המבהירה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ע' חבש), וזאת עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת על ההחלטה.

1.

המשיב הגיש תביעה נגד המבקשת בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מטיפול רפואי שעבר. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ובפסק דינו קבע את שיעור הנזק שנגרם למשיב ואת גובה הפיצויים אותם תשלם המבקשת. בסעיף 4 לפסק דינו קבע בית המשפט כי: "יש לנכות מהסכומים המפורטים לעיל את כל תקבולי המל"ל כאשר הם צמודים למדד".

במסגרת הליכי ההוצאה לפועל בהם פתח המשיב לגביית כספי זכייתו, פנה ראש ההוצאה לפועל לבית המשפט המחוזי בבקשה לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: החוק ), להבהרת ההחלטה. בית המשפט התבקש לקבוע האם יש לנכות את תשלומי המוסד לביטוח לאומי "בהתאם לחוות הדעת האקטוארית בסך של 396,254 ₪ או שמא פסק הדין ניתן ללא כל התייחסות לחוות הדעת האקטוארית". בהחלטת ההבהרה (תכונה להלן: ההחלטה ) קבע בית המשפט המחוזי כי יש לנכות את שיעור הגמלאות אשר שולם למשיב בשל גרימת נזק הגוף הספציפי נשוא התביעה ולא את כלל הגמלאות אותן קיבל מהמוסד לביטוח לאומי בעבור נכויותיו בעבר.

2.

על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, וכן פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערעור. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בקבעו כי במקרה דנן לא נתקיימו התנאים המצדיקים את עיכוב הביצוע. ראשית, קבע בית המשפט כי סיכויי הערעור הם מאוזנים, תוך שציין כי עליו להיזהר בהערכת סיכויי הערעור על החלטתו שלו. שנית, קבע בית המשפט כי הנזק שייגרם כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין, הקובע חיוב כספי, אינו בלתי-הפיך. בהקשר זה עמד בית המשפט על כך שהמשיב קיבל לידיו חלק מהסכום שנפסק לו וכן על העובדה שהוא אינו בעל ממון, אך קבע כי בכך אין די לצורך הקביעה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה עותרת המבקשת לעכב את ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערעור.

לטענת המבקשת, סיכויי הערעור על החלטת ההבהרה הינם טובים. ראשית, טוענת היא כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות, באשר היא מתקנת את פסק הדין, ואינה מתיישבת עם התשתית הראייתית שעמדה בפניי בית המשפט. זאת, בין היתר, בשל העובדה שהמשיב לא הגיש חוות-דעת אקטוארית מטעמו ביחס לניכויים, ואף לא ערער על אופן ניכוי תקבולי המוסד לביטוח לאומי במסגרת ערעור שהגיש הוא על פסק הדין. מכל מקום, טוענת המבקשת כי משקבע בית המשפט המחוזי כי סיכויי הערעור "מאוזנים" היה עליו לעכב את ביצוע ההחלטה. שנית, לטענת המבקשת מטים שיקולי מאזן הנוחות את הכף לטובת קבלת הבקשה. לשיטתה, נוכח מקורות ההכנסה העומדים לרשותו של המשיב, יש מקום לקבוע כי לא יהיה בידו להשיב למבקשת את כספה במידה וערעורה יתקבל ועל כן הנזק שייגרם לה הוא בלתי-הפיך. המבקשת מבהירה עוד כי ביום 17.4.08 הפקידה בגזברות ההוצאה לפועל סך של 490,863 ₪ לזכותו של המשיב, ועל כן לא ייגרם לו נזק משמעותי כתוצאה מעיכוב ביצוע ההחלטה. המבקשת מוסיפה כי בית המשפט קמא עצמו עמד על נתונים אלו, אך החליט שלא לעכב את ביצוע ההחלטה, וזאת בניגוד להלכות הנוהגות בהקשר זה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, כלל הוא כי מי שזכה בהליך שיפוטי זכאי לממש את פירות זכייתו באופן מיידי, ואין בהגשת ערעור על פסק הדין, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצועו. על הטוען לעיכוב ביצוע להראות כי סיכויי הערעור הינם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן שאם לא יעוכב פסק הדין ייגרם לו נזק בלתי-הפיך (ראו למשל: בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב יפו , פ"ד נ(1) 668 (1996); רע"א 7682/05 לוי נ' מנהל מקרקעי ישראל , סע' 5 וההפניות שם (טרם פורסמה, 2.11.2006)). הדברים אמורים בפרט משמדובר בפסק דין הקובע חיוב כספי אשר, ככלל, אין בביצועו כדי לגרום נזק בלתי-הפיך. בהקשר זה, כבר נקבע כי על מנת שיעוכב ביצועו של פסק דין כספי על המבקש להראות כי אם יזכה בערעור לא יוכל לגבות את כספו חזרה (ראו למשל: בש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין , פ"ד מה(5) 499 (1991); בש"א 4097/05 בנק הפועלים בע"מ נ' זיתוני (טרם פורסמה, 2.6.2005)). לא מצאתי כי במקרה דנן מתקיימים השיקולים המצדיקים את עיכוב ביצוע ההחלטה.

ראשית, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, איני סבורה כי סיכויי הערעור על החלטת ההבהרה שנתן בית המשפט המחוזי הם גבוהים. זאת, באופיין הדיוני של טענות המבקשת ובכך שההבהרה שנתן בית המשפט המחוזי נתמכת בהלכות הנוהגות בעניין ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי (ראו למשל: רע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נז(4) 350 (2001)).

בנוסף, אף בחינתם של שיקולי מאזן הנוחות אינה מטה את הכף לטובת קבלת הבקשה. המבקשת אמנם טענה כי קיים חשש שמצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את הכספים שישולמו, אך טענה זו לא נתמכה בתשתית ראייתית כנדרש (ראו למשל: רע"א 2490/05 בן יוסף נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ , סע' 5 (טרם פורסמה, 11.4.2005)). כמו כן, מעיון במסמכים שצורפו לבקשה עולה כי הסכום לגביו מבוקש עיכוב הביצוע - שלא צוין באופן מפורש בבקשה - אינו גבוה באופן שיש להניח שכל אדם יתקשה בהשבתו (השוו לעניין זה: בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , סע' 7 וההפניות שם (טרם פורסמה, 13.11.2006); ע"א 9195/07 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' בן שושן (טרם פורסמה, 12.12.2007)). על כן, איני סבורה כי המבקשת הצליחה לעמוד בנטל ולהראות כי הנזק שייגרם לה כתוצאה מביצוע ההחלטה הינו בלתי-הפיך. מעבר לכך, במסגרת שיקולי מאזן הנוחות יש לבחון גם את הנזק שייגרם למבקשת כתוצאה מתשלום הסכום במועד לעומת הנזק שיגרם למשיב כתוצאה מעיכובו (ראו למשל: ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן , סע' 5 וההפניות שם (טרם פורסמה, 1.12.2005)). בענייננו, המבקשת לא טענה כי ייגרם לה כל נזק כתוצאה מתשלום הסכום במועד. כמו כן, אף אם אניח כי בשל העובדה שהמשיב קיבל חלק מהתשלום הרי שגם הנזק הצפוי לו כתוצאה מהעיכוב אינו כה משמעותי, לא יהיה בכך כדי לשנות את פני הדברים. כבר נקבע, כי כאשר כפות המאזניים הן מעוינות, במובן שלשני הצדדים יגרם נזק דומה כתוצאה מעיכוב הביצוע, גובר משקלו של הכלל הקובע כי יש לבצע את פסק הדין במועד (ראו: בש"א 219/96 ישקר בע"מ נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ , פ"ד מט(5) 284, 290-289 (1996)).

5.

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.