ע"א 8227/12 י. ד לוי אלברט (2000) חברה לבניין (1997) בע"מ נ. ד"ר מיכאל ש

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ר' לבהר-שרון ) בה"פ 51676-12-11 מיום 25.10.2012, במסגרתו נקבע כי הערבות הבנקאית שהפקידה המבקשת בידי המשיב 1, עו"ד מיכאל שפטלר, תחולט במלואה.

תמצית הרקע העובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

1.

המבקשת הינה חברה קבלנית שעיסוקה בתחום הנדל"ן (להלן: המבקשת ). המשיבים 21-2 (להלן: המשיבים ) הינם בעלי הזכויות במקרקעין בגוש 6884 חלק מחלקה 46, בניין מס' 77 בעיר תל-אביב-יפו במתחם "הגוש הגדול" (להלן: המקרקעין ). בהתאם להסכם שנכרת בין המבקשת לבין המשיבים ביום 20.12.2005 התחייבה המבקשת לבנות בניין מגורים על המקרקעין. להבטחת ביצוע הבנייה הפקידה המבקשת בידי המשיב 1, עו"ד מיכאל שפטלר (להלן: עו"ד שפטלר או הנאמן ), ערבות בנקאית אוטונומית בסך 1,748,250 ש"ח. יובהר כי שפטלר שימש עד לחתימת ההסכם כבא כוחם של המשיבים, ובמסגרת ההסכם הפך לנאמן של שני הצדדים, למצער בכל הנוגע לערבות הבנקאית. יוער כי הערבות הבנקאית המקורית הייתה בתוקף עד ליום 31.3.2008 והוארכה מספר פעמים בהסכמת הצדדים עד ליום 31.12.2012.

2.

בחלוף שנים אחדות, ולנוכח עיכובים בבנייה ובמסירת הדירות, התגלעו בין הצדדים חילוקי דעות. המשיבים טענו כי המבקשת הפרה את ההסכם במספר מישורים: המבקשת לא עמדה במועדים שנקבעו בהסכם לסיום ביצוע הבנייה; המבקשת מסרה את הדירות באיחור ניכר, כשאישור האיכלוס התקבל באיחור של למעלה משלוש שנים מהמועד שנקבע בהסכם; בדירות נתגלו ליקויי בנייה. לטענת המשיבים, האיחור במועד המסירה מהווה הפרה יסודית של ההסכם שמצדיקה את חילוטה המיידי של הערבות הבנקאית, וזאת במיוחד לנוכח קביעת המפקח המוסכם כי אכן הייתה הפרה במועד מסירת הדירות. עוד נטען כי די בסכומי הפיצוי שעל המבקשת לשלם על פי ההסכם בגין שכר דירה עקב האיחור במסירה כדי להצדיק את חילוט הערבות הבנקאית. מנגד, טענה המבקשת כי היא אינה אחראית לאיחור בהשלמת הפרויקט וכי המשיבים הם שגרמו לאיחור במעשיהם ובמחדליהם. עוד נטען כי מעת שנמסרו הדירות למשיבים רוּפא הפגם, וכל שנותר במחלוקת הוא טענותיהם בדבר ליקויי בנייה אשר אינן מצדיקות חילוט הערבות הבנקאית במלואה, ולפיכך יש מקום להפחיתה בהתאם להוראות סעיף 14 להסכם.

3.

לאור הדרישות המנוגדות של הצדדים, פנה עו"ד שפטלר לבית המשפט וביקש לשחררו מתפקידו כנאמן ולמנות נאמן אחר תחתיו. כמו כן, ביקש עו"ד שפטלר לקבל הוראות כיצד לפעול ביחס לערבות הבנקאית שהופקדה בידיו – האם להעבירה לנאמן החדש, האם לחלטה כדרישת המשיבים או שמא להפחיתה.

4.

בפתח פסק הדין דחה בית המשפט המחוזי את בקשת עו"ד שפטלר להשתחרר מתפקידו כנאמן. בית המשפט הדגיש כי אדם שמקבל על עצמו לשמש כנאמן, בהסכמת שני הצדדים, אינו יכול לבקש להשתחרר עת מובאת לפתחו שאלה שיש להכריע בה ושבדיוק לשמה התמנה כנאמן.

5.

לגופו של עניין בחן בית המשפט את נוסח הערבות הבנקאית ואת הוראות ההסכם, וקבע כי בנסיבות העניין יש מקום להורות על חילוטה המלא של הערבות הבנקאית. נקבע כי מדובר בערבות מוחלטת, צמודה, בלתי מותנית ובלתי חוזרת אשר המבקשת התחייבה לשלמה על פי דרישתם הראשונה של המשיבים, מבלי להעלות כל טענת הגנה. עוד נקבע כי התנאי היחיד שנקבע בהסכם (בסעיף 14 להסכם) הינו מתן התראה, וכי אין ספק שזו ניתנה למבקשת בהסתמך על קביעת המפקח שהייתה הפרה. בנוסף נקבע כי הנאמן לא נדרש להכריע במחלוקת בין הצדדים באשר להפרת ההסכם אלא הוסמך במפורש על ידי הצדדים במסגרת סעיף 14 להסכם לחלט את הערבות במקרים שהוגדרו בהסכם כהפרה יסודית, בכפוף לקביעת המפקח בדבר עצם ההפרה , או להפחיתה בהתאם להתקדמות הבנייה בהתאם למנגנון שנקבע בהסכם. עוד נקבע כי סעיף 14.2 להסכם מקנה למשיבים שיקול דעת מלא לדרוש את חילוט הערבות במקרה שהם סוברים שהמבקשת הפרה התחייבות כלשהי לפי ההסכם, וכי סעיף 14.4 מקנה למשיבים זכות לדרוש את חילוט הערבות ככל שהמפקח קבע שהמבקשת הפרה את ההסכם. לפיכך קבע בית המשפט כי לשונו של סעיף 14 להסכם, על סעיפי המשנה שלו, הינה ברורה וכי המטרה בהפקדת הערבות הבנקאית הייתה למנוע ויכוחים או טענות הגנה מצד המבקשת בשאלה אם הייתה הפרה אם לאו, ולייתר את הצורך בניהול הליך משפטי טרם חילוט הערבות. נקבע כי הדבר נובע גם מנוסח הערבות עצמה שצוין בה במפורש כי חילוטה ייעשה מבלי שהמשיבים יידרשו להוכיח דבר כלשהו תחילה.

6.

בית המשפט המשיך וקבע כי בנסיבות העניין אין חולק שהמפקח, שהינו בעל הסמכות על פי ההסכם לקבוע אם הדירות נמסרו במועד אם לאו, קבע שהדירות נמסרו באיחור של למעלה משלוש שנים ביחס לתאריך שנקבע בהסכם. עוד נקבע כי ההסכם קובע באופן ברור שאיחור משמעותי במסירת הדירות מהווה הפרה יסודית של ההסכם. אשר לטענת המבקשת שאין מקום להורות על חילוט הערבות במלואה, מכיוון שהדירות כבר נמסרו ועל כן אין משמעות להפרה שבינתיים רוּפאה, וכי בלאו הכי יש מקום להפחית את הערבות בהתאם למנגנון שנקבע בהסכם, קבע בית המשפט כי לשון ההסכם ברורה וכי סעיף 30.2 להסכם קובע במפורש שהמשיבים יהיו רשאים לממש את הערבות גם לצורך גביית הפיצוי בגין האיחור במסירת הדירות.

בית המשפט הדגיש כי מטרת הערבות הבנקאית האוטונומית הייתה שלא לאפשר למבקשת להשמיע כל טענת הגנה מרגע שנקבע על ידי המפקח שהייתה הפרה. יחד עם זאת, הודגש כי אין בעצם חילוט הערבות כדי לשלול מהמבקשת את האפשרות לתבוע את המשיבים, במידה שהיא סבורה שלא נגרם להם נזק או שחילוט הערבות בסכום שבו חולטה עולה על הפיצוי המגיע להם. נקבע כי למבקשת שמורות כל זכויותיה וטענותיה ומקומן להתברר בהליכי בוררות, בהתאם להסכם.

7.

לנוכח כל האמור, קבע בית המשפט כי יש להורות על חילוט מיידי של הערבות הבנקאית במלואה. עם זאת, נעתר בית המשפט לבקשת המבקשת והורה על עיכוב ביצוע החלטתו עד ליום 15.11.2012, על מנת לאפשר לה לשקול את צעדיה.

מכאן הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי בקשת עיכוב הביצוע

8.

במישור סיכויי הערעור טוענת המבקשת כי על אף שבתי המשפט לא נוטים להתערב בחילוטה של ערבות בנקאית אוטונומית ושומרים על עיקרון העצמאות של הערבות וניתוקה מעסקת היסוד, הרי שבמקרה זה מתקיים חריג הנסיבות המיוחדות שנקבע בפסיקה. לטענת המבקשת, התנהגות המשיבים נגועה בנסיבות העניין בחוסר תום לב קיצוני אשר מצדיק להחיל את חריג הנסיבות המיוחדות. לחלופין נטען כי בידי המבקשת ראיות חדשות שבכוונתה להגיש במסגרת הערעור אשר מבססות את טענתה בדבר התקיימות החריג. לחלופי חילופין, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כשקיבל את עמדת המפקח (מבלי שזה התייצב לדיון) והתעלם מעמדת הנאמן כי לא הייתה בנסיבות העניין הפרה של ההסכם וכי יש להפחית את הערבות. עוד נטען כי בית המשפט יישם באופן סלקטיבי את הוראות ההסכם והתעלם מההוראות הנוגעות להפחתת סכום הערבות, כמו גם מקיומו של הסכם פשרה בין הצדדים שהסדיר את מנגנון הפחתת הערבות ואי חילוטה.

9.

במישור מאזן הנוחות טוענת המבקשת כי היות ומדובר בערעור שעוסק כולו בשאלת חילוט הערבות הבנקאית, הרי שבכל מקרה שבו לא יעוכב פסק הדין והערבות תחולט אזי יתרוקן הערעור מתוכן. עוד נטען כי חלוקת הכספים למשיבים הרבים תקשה על המבקשת להשיב את המצב לקדמותו, כאשר מנגד נטען כי לא ייגרם למשיבים שום נזק במידה ויינתן צו עיכוב ביצוע, בהיותם מוגנים על ידי אותה ערבות בנקאית, אשר תוקפה יוארך בהתאם להוראות בית המשפט. לבסוף נטען כי חילוט הערבות במקרה דנן צפוי לגרום ל"תגובת שרשרת" ולחילוט ערבויות בנקאיות נוספות שניתנו ביחס לבניינים נוספים בהם שימשה המבקשת כקבלן ביצוע, וכי הנאמן כבר שלח מכתב ברוח זו למבקשת.

10.

בהחלטתי מיום 25.11.2012 הוריתי על מתן צו עיכוב ביצוע ארעי, בכפוף להארכת תוקף הערבות הבנקאית עד להחלטה אחרת. בהמשך, ביום 22.12.2012, הוריתי למשיבים להגיב לבקשה.

תמצית תגובות המשיבים

11.

הנאמן הודיע כי הוא רואה עצמו במקרה זה כצד פורמאלי בלבד, אשר משתדל להיות מחוץ לויכוחים ולסכסוכים המשפטיים בין הצדדים, ולכן אינו מביע עמדה באשר לבקשה.

12.

המשיבים 3-2 והמשיבים 21-4 הגישו תגובות לבקשה. שתי קבוצות המשיבים מתנגדות לבקשה. נטען כי מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי, אשר בית המשפט ייעתר לה רק במקרים חריגים מאד. נטען כי רציונאל זה נכון, בבחינת קל וחומר, כשמדובר בפסק דין המורה על חילוט ערבות בנקאית אוטונומית בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים.

אשר

ל סיכויי הערעור , נטען כי אלו נמוכים מהטעם שקביעותיו של בית המשפט המחוזי בנוגע להתנהלות המבקשת הינן קביעות עובדתיות אשר ערכאת הערעור לא נוטה להתערב בהן, כמו גם מהטעם שמדובר בפסק דין שמיישם את ההסכם בהתאם ללשונו הברורה ובהתאם לנוסח הערבות הבנקאית, כאשר טענות המבקשת מנוגדות ללשון ההסכם ולנוסח הערבות הבנקאית. אשר לטענת המבקשת כי בכוונתה לצרף ראיות חדשות בשלב הערעור הודיעו המשיבים כי הם מתנגדים לצירוף של ראיות חדשות ולהעלאת טענות חדשות בשלב זה. אשר לטענות המבקשת בדבר פערים בין עמדת המפקח לעמדת הנאמן ובדבר הסכם פשרה שעוסק בהפחתת הערבות, נטען כי מדובר בטענות בלתי מבוססות שאין להן אחיזה בראיות. עוד נטען כי יש לדחות את ניסיונה של המבקשת לדחוק את המקרה דנן לקטגוריה הנדירה של מקרים בהם נמנע חילוט ערבות בנקאית אוטונומית מטעמים של תרמית, חוסר תום לב קיצוני וכיו"ב, בהיעדר ראיות כלשהן להתנהלות בלתי תקינה מצד המשיבים.

אשר ל מאזן הנוחות , נטען כי טענות המבקשת בדבר הקושי להשיב את המצב לקדמותו נטענו בעלמא. נטען כי נקודת המוצא לגבי ערבות בנקאית אוטונומית הינה כי היא "מונחת בכיס הבעלים", כאשר כל תכליתה הינה להעניק לצד להסכם בטוחה מיידית שאינה דורשת התדיינות משפטית, וכי על המבקשת מוטל נטל הבאת הראיות להוכחת קיומו של חריג כלשהו שיגרום לעיכוב חילוט הערבות. נטען כי המבקשת לא עמדה בנטל זה. עוד נטען כי מתן עיכוב ביצוע יסכל וירוקן מתוכן את מוסד הערבות הבנקאית האוטונומית. בנוסף נטען כי המבקשת זלזלה בכספם ובזמנם של המשיבים במשך זמן רב, והיא ממשיכה בכך גם עתה כשהיא טוענת שלא ייגרם להם שום נזק מהארכת הערבות עד למתן פסק הדין בערעור. אשר לטענת המבקשת כי בהיעדר עיכוב ביצוע יתרוקן הערעור מתוכן, נטען כי הערעור ריק מתוכן מיסודו, באשר מדובר בפסק דין המורה על חילוט ערבות בנקאית אוטונומית תוך שמירת זכויותיה של המבקשת לתבוע את המשיבים בהליך נפרד.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הערעור, בהודעת הערעור, בבקשת עיכוב הביצוע ובתגובות שלפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

14.

תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) קובעת כי אין בהגשת הערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. במילים אחרות, הדין קובע כי זכותו של הזוכה ליהנות מפסק הדין בסמוך למועד נתינתו והוא אינו נדרש להמתין להכרעה בערעור. מכך נובע שאם יתקבל הערעור בסופו של יום, אז (ורק אז) יהיה על הזוכה להשיב את שקיבל לידי המערער. תקנה 467 לתקנות מסמיכה את בית המשפט לעכב ביצועו של פסק דין, כחריג לכלל. בית המשפט יורה על כך רק במקרים בהם יוכיח המערער קיומם של שני תנאים מצטברים – כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. במסגרת התנאי השני בדבר מאזן הנוחות, לא די להוכיח כי לזוכה (המשיב) לא ייגרם נזק מעיכוב נוסף בביצוע פסק הדין, אלא על המערער להוכיח כי ככל שפסק הדין יבוצע ללא דיחוי הרי שהמבקש ייתקל בקשיים בהשבת המצב לקדמותו. זהו הכלל הבסיסי שלאורו יש לבחון בקשות עיכוב ביצוע, והוא חל בראש ובראשונה על פסקי דין שקובעים חיוב כספי. הנחת המוצא בנוגע לפסקי דין שמטילים חיובים כספיים הינה כי התשלום הכספי לזוכה אינו יוצר מצב בלתי הפיך וכספים ששולמו ניתנים להשבה בסופו של יום אם יתקבל הערעור [ראו, למשל: ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178 (2002) (להלן: עניין י.ג. רובינשטיין ); ע"א 4757/05

בנק הפועלים בע"מ – אגף משכן נ' זיתוני

(2.6.2005);

ע"א 5811/09

גאון נ' מעגלות הפקות בע"מ

(30.8.2009) ] . לפיכך, מוטל על המערער להוכיח שהמקרה הספציפי הינו חריג ושקיים חשש מבוסס כי לא ניתן יהיה לגבות בחזרה מהזוכה את הכספים שישולמו לו [ראו, למשל: רע"א 7361/12 Lehman Brothers Alternative Investment Management LLC

נ' לאוקורד השקעות אלטרנטיביות בע"מ (14.1.2013); רע"א 7673/12 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' גבעולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (24.1.2013) (להלן: עניין תנובה ); עניין י.ג. רובינשטיין ]. נטל ההוכחה בנקודה זו רובץ, מטבע הדברים, על המערער ועליו להציג תשתית ראייתית ועובדתית לתמיכה בטענתו בדבר הקושי שיעמוד בפניו בהמשך הדרך בבואו להיפרע מהמשיב, והוא אינו יכול לצאת ידי חובה על ידי העלאת טענות כלליות ולא מפורטות [ראו, למשל: בש"א 1045/12 דלק נדל"ן בע"מ נ' וינמן (22.2.2012); רע"א 4308/12 בית חולים מקאסד נ' ת' ש' (5.6.2012); ע"א 9750/05 אליהו נ' אלנר (14.2.2006);

בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403 (1997)].

15.

בכל הנוגע ל סיכויי הערעור , סבורני – מבלי לקבוע מסמרות – כי אלו אינם גבוהים. המדובר בפסק דין המורה על חילוט ערבות בנקאית אוטונומית, בהתאם ללשון ההסכם ולנוסח הערבות הבנקאית עצמה. לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהכרעת הערכאה הדיונית להורות על חילוט ערבות בנקאית אוטונומית, וזאת מכיוון שהתערבות תכופה בתחום זה תרוקן את הערבות הבנקאית האוטונומית מתכונתה החשובה ביותר – היותה בטוחה זמינה ומהירה למימוש, אשר אינה דורשת התדיינות ממושכת (ולמעשה, במהותה, אינה דורשת התדיינות כלל) ואשר מנותקת מעסקת היסוד [להרחבה ראו: אברהם וינרוט ערבות בנקאית 83-94 (מהדורה שניה מורחבת, 2010) (להלן: וינרוט )].

כאמור, אין מחלוקת כי הדירות נמסרו באיחור ניכר; כי המפקח, שהוא הגורם המוסמך על פי ההסכם, קבע כך; וכי ההסכם מאפשר למשיבים לדרוש חילוט הערבות בנסיבות כאלה. למרות זאת, טוענת המבקשת כי לא היה מקום בנסיבות העניין לחלט את הערבות הבנקאית וכי מתקיים כאן חריג הנסיבות המיוחדות, כאשר לטענתה המשיבים התנהלו בחוסר תום לב קיצוני. קבוצה נוספת של טענות נוגעת לראיות חדשות שהמבקשת מתעתדת להגיש ולטענות עובדתיות שונות בדבר אחריות המשיבים לאיחור במסירה ובדבר הסכם פשרה שנכרת לכאורה בין הצדדים ומייתר את המחלוקת. אין בכוונתי במסגרת ההחלטה דנן להכריע בטענות אלה, אשר מקומן להתברר בערעור עצמו, ואסתפק בשתי הערות קצרות: ראשית, בכל הנוגע לטענת חריג הנסיבות המיוחדות, ראוי להבהיר כי נטל ההוכחה הרובץ על כתפי הטוען לקיומו של אחד מהחריגים לחילוט ערבות בנקאית אוטונומית הינו נטל מוגבר, ובוודאי שלא די בטענה כללית בדבר חוסר תום לב. הפסיקה צמצמה את החריגים לערבות הבנקאית האוטונומית למקרים חריגים שבחריגים, מתוך שאיפה לשמור על מוסד הערבות הבנקאית האוטונומית מפני כרסום, ולפיכך מדובר במשוכה גבוהה מאד, הן משפטית והן עובדתית [להרחבה בנוגע לחריג הנסיבות המיוחדות ראו: רוי בר-קהן "הערבות הבנקאית: החריגים לעקרון העצמאות" הפרקליט נ 403 (תש"ע); וינרוט 280-245]. שנית, בכל הנוגע לטענות העובדתיות בדבר היעדר איחור במסירה, הרי שערכאת הערעור לא נוטה להתערב בקביעות עובדתיות, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקביעות המפקח שהוסכם על שני הצדדים כגורם מכריע. אשר לראיות החדשות ולהסכם הפשרה הנטען, נראה שמדובר בטענות חדשות שלא נטענו בזמן אמת, ומכאן חולשתן האינהרנטית. הנה כי כן, סיכויי הערעור אינם נוטים לטובת המבקשת.

16.

בכל הנוגע ל מאזן הנוחות , לא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה (אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור). אין חולק כי הנזק שלטענת המבקשת ייגרם לה מחילוט ערבות בנקאית אוטונומית הינו נזק כספי, וככזה הינו מטבעו נזק הפיך אשר ניתן לפיצוי בעתיד. טענת המבקשת כי בנסיבות העניין ייווצר קושי להשיב את הכספים מכיוון שמדובר במשיבים רבים נטענה בעלמא, ודינה להידחות. אכן, מקום שבו הזוכים בתביעה הינם רבים וכספי הזכייה צפויים להתחלק ביניהם עשוי, מטבע הדברים, להיווצר קושי בהשבת הכספים ככל שהערעור יתקבל. המערער עשוי למצוא עצמו במצב דברים זה ב"מרדף" אחר המשיבים השונים ככל שיזכה בערעורו. יחד עם זאת, לא די בעובדה כי הזוכים (המשיבים בערעור) הינם רבים וכי כספי הזכייה צפויים להתחלק ביניהם כשלעצמה כדי להצדיק עיכוב ביצוע. יש להציג תשתית עובדתית ברורה בדבר מספרם וזהותם של המשיבים ולבסס חשש קונקרטי במקרה הספציפי לקיומו של קושי להשיב [ראו והשוו: רע"א 6952/12 ביו נ' עו"ד קלמנסון (7.1.2013) בפסקה 15 והאסמכתאות המופיעות שם; עניין תנובה בפסקה 18 ]. ודוק, לעיתים קרובות נשמעת הטענה כי דווקא קיומו של זוכה בודד יוצר חשש בדבר קושי בהשבה בסופו של יום, ככל שמדובר בסכום כספי משמעותי [ראו והשוו: בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (13.11.2006)]. כך או כך, הטענה צריכה להיתמך בתשתית עובדתית ראויה, והדבר לא נעשה במקרה זה.

זאת ועוד, טענתה החלופית של המבקשת בהקשר זה, כי בהיעדר עיכוב ביצוע יתרוקן הערעור מתוכן, דינה להידחות גם כן. קבלת טענה זו פירושה היפוך היוצרות בין הכלל הקבוע בתקנה 466 לתקנות לבין החריגים שנקבעו לכלל זה בפסיקה. ודוק, בכל הליך אזרחי שבו יוצא צד אחד כשידיו על ראשו ומחויב מכוח פסק דין לשלם כספים לצד השני או לממש בטוחה שנתן לצד השני במסגרת ההסכם ביניהם (בין אם מדובר בערבות בנקאית, בין אם מדובר בשעבוד, ובין אם מדובר בבטוחה "חלשה" יותר כגון תניה חוזית בדבר פיצויים מוסכמים) ניתן לטעון כי בהיעדר עיכוב ביצוע מתרוקן הערעור מתוכן. יחד עם זאת, וכאמור לעיל, מדובר בסופו של דבר בנזק כספי שניתן לפיצוי, ולנוכח הכלל הקבוע בתקנה 466 לתקנות אין מקום לקבל טענה זו. במילים אחרות, לא שוכנעתי כי בהיעדר עיכוב ביצוע בנסיבות העניין יתרוקן הערעור מתוכן. בפני המבקשת פתוחה הדרך להוכיח כי לא היה מקום בנסיבות העניין לחלט את הערבות הבנקאית (והדרך כוללת משוכות לא פשוטות, כפי שציינתי קודם לכן). ככל שתצליח המבקשת להוכיח טענותיה, אזי יידרשו המשיבים להשיב את כספי הערבות ולפצות את המבקשת על נזקיה (ככל שיוכחו נזקים כאלו). זהו "המסלול" הרגיל של ההליך האזרחי, ואיני רואה מה ייחודו של ההליך הנוכחי שמצדיק חריגה מ"מסלול" זה.

17.

סוף דבר; הבקשה נדחית. כפועל יוצא, הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 25.11.2012 מבוטל. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים 3-2 בסך 10,000 ש"ח ובהוצאות המשיבים 21-4 בסך 10,000 ש"ח.