רע"א 17/16 רע"א 17/16

1.מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (רע"א 62799-12-15, הנשיא ד"ר א' אברהם ), אשר הותיר על כנה את החלטת בית משפט השלום בטבריה (ה"פ 7996-04-15, השופטת ב' לכמן ), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה לחלט ערבויות בנקאיות שהעמידה לזכותה.

2.המבקשת זכתה במכרז פומבי שערכה המשיבה, ובין הצדדים נכרת הסכם לביצוע עבודות תשתית בנצרת עילית. במסגרת ההסכם, נדרשה המבקשת להעמיד לזכות המשיבה ערבויות בנקאיות בסך כולל של כ-550,000 ₪ (להלן: הערבויות ), והובהר כי היא לא תוכל להתנגד לחילוטן. בשלבי הסיום של העבודות התגלע סכסוך בין הצדדים: המשיבה טענה כי נפלו בביצוען ליקויים שונים, סירבה להעביר למבקשת את התשלום הסופי, וזימנה אותה לשימוע. ברם, המבקשת לא התייצבה במועד שנקבע, ומשכך החליטה המשיבה להפסיק את ההתקשרות עמה ולפעול לחילוט הערבויות.

בעקבות זאת, הגישה המבקשת לבית משפט השלום המרצת פתיחה שבה ביקשה לאסור על המשיבה לחלט את הערבויות. לטענתה, התנהלות המשיבה כלפיה שרירותית, חסרת תום לב ומונעת מן הרצון "לחסוך" את כספי התשלום הסופי – למרות שהעבודות בוצעו על הצד הטוב ביותר, והתשלום אושר על ידי הגורמים המתאימים. משכך, קיימות "נסיבות מיוחדות" שיש בהן כדי לתמוך במתן צו המניעה, על אף מעמדן האוטונומי של הערבויות. מנגד, המשיבה טענה כי לא נפל כל פגם בפעולותיה: משהתגלו הליקויים בביצוע העבודות – לרבות שימוש בחומרים בלתי מתאימים – זימנה את המבקשת לפגישה, ואף העניקה לה הזדמנות להשיב לחוות הדעת שהצביעו על הכשלים. משזו בחרה שלא להתייצב לשימוע אין לה להלין אלא על עצמה. יצוין כי חוות דעת מומחה שהוגשה במהלך הדיון בפני בית משפט השלום מצאה כי אכן קיים כשל בביצוע העבודות. בקשה למתן צו מניעה זמני עד להכרעה בהמרצת הפתיחה נדחתה על ידי בית משפט השלום, אשר קבע כי לא מתקיימות בענייננו נסיבות מיוחדות המצדיקות פגיעה בעצמאותן של הערבויות.

3.המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטה זו, וביום 30.12.2015 הורה השופט ע' טאהא למשיבה להגיב לבקשה בתוך 20 יום, ואף נתן צו ארעי האוסר על חילוט הערבויות (להלן: ההחלטה הראשונה ). ברם, למחרת היום ניתנה על ידי הנשיא ד"ר א' אברהם

ההחלטה מושא ענייננו, בה נקבע כי לא הוכח קיומן של נסיבות מיוחדות, ועל כן דין בקשת רשות הערעור להידחות. בהחלטה זו אין כל אזכור להחלטה הראשונה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

לטענת המבקשת, התנהלות המשיבה מעידה כי חילוט הערבויות אינו ענייני ונעשה ממניעים זרים. כך, המשיבה לא טרחה להציג את רשימת הליקויים שנמצאו, לא העניקה למבקשת זמן סביר לביצוע התיקונים הנחוצים, ואף מעכבת את העברת התשלום הסופי בניגוד להוראות ההסכם. המבקשת מוסיפה שאין לזקוף לחובתה את ההיעדרות מן השימוע, שכן הודיעה מראש שאין טעם לקיימו בטרם תושלם הכנת דו"ח מקצועי מטעמה. מנגד, המשיבה סומכת ידיה על הכרעת הערכאות הקודמות.

4.דין בקשת רשות הערעור להידחות. אכן, ההליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי מעורר קושי, שכן פסק הדין מושא הבקשה ניתן לאחר שכבר התקבלה בעניין החלטה על ידי שופט אחר. ככל שניתן להתרשם, ההחלטה הראשונה לא עמדה לנגד עיני בית המשפט המחוזי בעת מתן פסק הדין, ובכך יש טעם לפגם. עם זאת, אין בדבר כדי להושיע את המבקשת. יש לזכור כי מבחינה דיונית לא כל פגם מביא לקבלת הערעור או הבקשה למתן רשות ערעור. לגופו של עניין –

"הפסיקה צמצמה את החריגים לערבות הבנקאית האוטונומית למקרים חריגים שבחריגים, מתוך שאיפה לשמור על מוסד הערבות הבנקאית האוטונומית מפני כרסום, ולפיכך מדובר במשוכה גבוהה מאד, הן משפטית והן עובדתית" (ע"א 8227/12 י.ד. לוי אלברט (2000) חברה לבניין (1997) בע"מ נ' שפטלר , פס' 15 (3.2.2013)).

כפי שקבעו הערכאות הקודמות, התשתית העובדתית הקיימת – לרבות חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט – מצביעה על כך שטענות המשיבה בדבר כשלים בביצוע העבודות אינן מופרכות לחלוטין. יתר על כן, המשיבה החלה לפעול לחילוט הערבויות רק לאחר שהמבקשת עשתה דין לעצמה ובחרה שלא להתייצב לשימוע אליו זומנה. בנסיבות אלה, ומבלי להביע עמדה לגופן של המחלוקות בין הצדדים, ברי כי לא עלה בידי המבקשת לדלג מעל למשוכה שבפניה. אדרבה, חילוט הערבויות – ששווין זעום בהשוואה לנזקים שהמשיבה טוענת כי נגרמו לה – מצטייר כצעד סביר ולגיטימי. בהעדר "נסיבות מיוחדות" המצדיקות פגיעה במעמדן האוטונומי של הערבויות, סיכויי המרצת הפתיחה אינם גבוהים דיים כדי להביא למתן סעד זמני.

5.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית – והצו הארעי שניתן ביום 3.1.2016 בטל. בהתחשב בעיכוב המסוים בהגשת תגובת המשיבה, ועל רקע ההחלטות הסותרות בבית המשפט קמא, תישא המבקשת בהוצאות המשיבה בשיעור מתון של 2,000 ₪.