פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
3186/16
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשת:
נוה שוסטר בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
בהרי - פלוטקין רמת גן בע"מ
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 56088-02-13 שניתן ביום
29.02.2016 על ידי כבוד השופט י' פרגו
בשם המבקשת: עו"ד
סביר גור אריה
בשם המשיבה: עו"ד
דוד חמו
החלטה
1.המבקשת כרתה עם המשיבה הסכם שבו התחייבה לרכוש ממנה זכויות במספר חלקות מקרקעין. ההסכם הותנה בתנאי מתלה – אישור פרסום תכנית בניין עיר שנדונה בין הצדדים. התכנית שאושרה ופורסמה בסופו של דבר הייתה שונה בפרטים מסוימים מהתכנית שנדונה בין הצדדים, ומכאן המחלוקת שהתגלעה ביניהם: האם התקיים התנאי המתלה ויש להשלים את מכר המקרקעין; או שלנוכח השוני בין התכניות התנאי לא התקיים, ולא ניתן להורות על אכיפת החוזה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הכריע כי התנאי התקיים, וכי יש לאכוף את ההסכם (ת"א 56088-02-13, כב' השופט הבכיר י' פרגו ). עוד לפני מתן פסק הדין שילמה המבקשת למשיבה סך של כ-40,000,000 ש"ח. הסכום המדויק שנותר לה לשלם עודנו נתון, ככל הנראה, לבירור בבית המשפט המחוזי, אך מדובר על כ-60,000,000 ש"ח. המבקשת הגישה ערעור על הכרעה זו, ולצידה הוגשה הבקשה דנן, לעיכוב ביצוע פסק הדין או חלקו.
לטענת המבקשת, סיכויים הערעור גבוהים, שכן גם לפי מרבית הקביעות העובדתיות שנקבעו – יש לפרש את החוזה כך שהתנאי המתלה לא התקיים. באשר למאזן הנוחות נטען כי יציבותה הפיננסית מובטחת, ולעומת זאת המשיבה היא חברת פרויקט נעדרת נכסים ופעילות עסקית החורגת מתחומי המקרקעין שבמחלוקת. על כן, כך נטען, תשלום מלוא הסכום החוזי יוביל ל"זליגת" הכספים מהמשיבה, באופן שלא ניתן יהיה לזכות בהם בחזרה אם יתקבל הערעור. עוד גורסת היא כי לא הוצגו בטוחות מספיקות להחזר התשלום. מנגד טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור נמוכים, כי על המקרקעין מושא המחלוקת רובצת משכנתא לטובת המבקשת שדי בה להבטיח את החזר התשלומים במידת הצורך, וכי המבקשת הגישה את הבקשה בשיהוי ולא התנהלה בניקיון כפיים, לנוכח הסתרתם של נתונים רלוונטיים שונים.
2.כידוע, הכלל המתבטא בסעיף 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הוא כי הזוכה על פי החלטה שיפוטית רשאי ליהנות מפרי זכייתו, ואף כאשר הוגש ערעור על ההחלטה. זאת בכפוף לבחינתם של שני נתונים החולשים על סוגיה זו – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. אשר לנתון הראשון, לא ניתן לומר כי הסיכויים לקבלת הערעור גבוהים במיוחד. עסקינן בשאלה של פרשנות חוזה. חלק מהנתונים אכן עולים בקנה אחד עם עמדתה של המבקשת, אולם נתונים אחרים – והם אלה שהכריעו לגישת בית המשפט המחוזי – תומכים דווקא בעמדת המשיבה. עוד נזכיר כי המבקשת מתבססת, בין היתר, על טענות עובדתיות שהוכרעו גם על פי קביעות מהימנות, שבהן תמעט ערכאת הערעור להתערב. עוד נציין שגם בהנחה שיתקבלו חלק מטענות המבקשת – ואין בכך כל הבעת דעה בעניין זה – אין כל בטחון בכך שהסעד שיעמוד לה יהיה ביטול החוזה, להבדיל מתוצאות חוזיות אחרות.
מאזן הנוחות מעלה תמונה מורכבת יותר. הנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו מוטל על מבקש עיכוב הביצוע (ראו למשל ע"א 918/15 פישמן רשתות בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים
(17.6.2015)). המבקשת טענה כי אין די במקרקעין המשועבדים לזכותה כדי לערוב להחזר התשלומים, אם יתקבל הערעור. טענה זו נטענה בעלמא, וללא תימוכין. מנגד הגישה המשיבה, בתשובתה, חוות דעת שמאית שממנה עולה כי שווי המקרקעין הוא, לכאורה, קרוב לסכום שעל המבקשת לשלם במסגרת החוזה – למעלה מ-90,000,000 ש"ח. עוד עולה כי גם חוות דעת שמאית שהוגשה בהליך קמא מטעם המבקשת נוקבת בסכומים דומים. בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי הורם נטל השכנוע בדבר מאזן הנוחות, וזאת גם אם אניח כי הטענה בדבר "זליגת" הכספים מן המשיבה היא אפשרית. לכאורה די בכך כדי לדחות את הבקשה, אולם יש נתון נוסף שבו יש להתחשב בבחינת מאזן הנוחות, והוא העובדה שעסקינן בסכומי כסף גבוהים ביותר. כפי שנקבע לא פעם, גובה הסכום הוא שיקול שיש להתחשב בו, לנוכח החשש שבקושי להשיב סכומים גבוהים במיוחד, והנזק הצפוי לצד שכנגד במקרה כזה (ראו למשל ע"א 8777/07 עזבון המנוח דורון רווה ז"ל נ' אלעד רווה
(29.04.2008); בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקה 7 (טרם פורסם, 13.11.2006)).
בנסיבות אלה, מצאתי לנכון לקבוע מתווה הדומה לזה שהוצע בבקשה חלופית שהגישה המבקשת. על פי מתווה זה, ישולם למשיבה סכום הדרוש לה לשם פירעון הלוואות או חובות אחרים הקשורים למקרקעין מושא המחלוקת, ואילו סכום אחר יופקד בחשבון נאמנות. על פי טענת המבקשת, הסכום הדרוש למשיבה עומד על כ-20,000,000 ש"ח – טענה שהמשיבה לא חלקה עליה בתגובתה. על כן, בשים לב להצעות חלופיות שהציעה המבקשת מחד גיסא ולמשכנתא הרשומה לזכותה מאידך גיסא – לא יעוכב ביצוע תשלומים למשיבה עד סך של 20,000,000 ש"ח, בנוסף לתשלומים שכבר שולמו לה במועד מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי. ביצוע תשלום יתר הסכומים, שעל המבקשת לשלם על פי החלטתו של בית המשפט המחוזי, יעוכב כך שהם לא יועברו לידי המשיבה, אלא יופקדו בחשבון נאמנות שיפתחו באי כוח הצדדים, עד להכרעה בערעור.
3.הבקשה מתקבלת באופן חלקי כמפורט לעיל. בנסיבות העניין ולנוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ב' בסיון
התשע"ו (8.6.2016).
ש
ו פ ט