ע"א 8777/07 עזבון המנוח דורון רווה ז"ל נ. אלעד רווה

1.

בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דין בו התקבלה תביעת המשיבים לפיצויים בגין תאונת דרכים בה נהרגו הוריהם. תאונת הדרכים הייתה ביום 20.4.1998. באותה עת היו המשיבים 3-4 קטינים. כיום כל המשיבים בגירים.

2.

המבקשים טוענים כי המשיבים כבר קיבלו תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי בסך של כ- 2 מיליון ש"ח ועל פי פסק הדין כבר שולמו למשיבים כ- 1.5 מיליון ש"ח ועל המבקשים לשלם להם כ- 1.3 מיליון ש"ח נוספים. בקשתם היא לעכב את הסכומים שטרם שולמו. באשר לסיכויי הערעור פירטו המבקשים באריכות את טענותיהם השונות בדבר טעויות שנפלו בפסק דינו של בית משפט קמא וטענו כי סיכויי הערעור גבוהים. באשר למאזן הנוחות נטען כי קיים חשש שאם הסכום הנוסף ישולם והערעור יתקבל לא יוכלו המבקשים להיפרע מן המשיבים. כמו כן נטען כי נוכח הסכומים שכבר שולמו לא ייגרם למשיבים כל נזק באם יעוכב חלקית פסק הדין מה גם שסכומי הפיצויים הם לגבי הפסדי השתכרות שהיו מגיעים למשיבים על פי הקביעות שבפסק הדין רק בעוד שנים רבות.

3.

המשיבים הגישו תשובה לאקונית לבקשה. לטענתם "אין בפסק הדין טעויות" והבקשה אינה נתמכת בתצהיר כדין. כמו כן נטען כי המבקשים לא ביססו כל חשש לפיו יקשה להיפרע מהמשיבים אם בסופו של יום יתקבל הערעור. בתגובה לתשובה התייחסו המבקשים לעניין התצהיר ואין צורך להאריך.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה לתשובה הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי כך שיעוכבו מחצית מהכספים שטרם שולמו. כידוע הכלל הוא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. עיכוב ביצוע מותנה בשני תנאים מצטברים סיכויים טובים לערעור והיעדר אפשרות להשבת המצב לקדמותו אם לא יינתן עיכוב ביצוע או גרימת נזק בלתי הפיך. כאשר מ דובר

בפסק דין כספי "אין נטייה לעכב ביצועו של פסק הדין, באשר לרוב אין המ דובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, לבד ממקרים בהם יש בידי החייב לשכנע, כי לא יוכל להיפרע מהזוכה, אם יצליח בערעור" (בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פ"ד מג (2) 172, 174 (1989)). בענייננו טענת המבקשים היא כי מבחינת מאזן הנוחות למשיבים לא יגרם כל נזק אם פסק הדין יעוכב וכי גובה הסכומים כשלעצמו מלמד על הקושי בהשבתו. אכן, בעניין זה כבר נקבע כי "גובה הסכום שנפסק לטובת המשיב הינו שיקול בהערכת הקושי בהשבתו במקרה שפסק הדין יהפך בערעור" (ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' ידידיה גורן, עו"ד , פסקה 7 (לא פורסם, 1.12.2005)) ועוד נקבע כי "החשש מפני אי השבתו של סכום כה גבוה אינו קושי פרטני הנוגע לאדם זה או אחר, וניתן להניח כי כל אדם ממוצע יתקשה בהשבת סכום מעין זה" (בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקה 7 (טרם פורסם, 13.11.2006)). בענייננו, מחד גיסא, הסכומים שנפסקו אינם בסדר הגודל של הסכומים שנפסקו בעניין כלל אך מאידך גיסא, במבט כולל, מ דובר

וודאי בסכומים לא מבוטלים. בנוסף, מבחינת השיקול של סיכויי הערעור המבקשים סקרו את נימוקי הערעור בפירוט רב אך המשיבים לא התייחסו כלל לטענות המפורטות בעניין. על כן באיזון בין השיקולים השונים החלטתי כי נכון להורות על עיכוב מחצית מהסכומים שטרם שולמו.

5.

הבקשה מתקבלת אפוא כאמור לעיל. אין צו להוצאות.