ע"א 6988/16 גל מייליק נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו מיום 24.7.2016 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"א 8801-12-15 (כב' השופטת ג' לוין ), בגדרו נקבע, בין היתר, כי הנכס ברח' מדברון 5 בלהבים (להלן: הנכס ) שייך למבקש 1 (להלן: גל ) ולא למבקשת 2 (להלן: לאה ), וכי יש לרשום עיקול על הנכס לטובת המשיב 1 (להלן: בנק לאומי או הבנק ).

רקע עובדתי בתמצית

1.ביום 3.2.2016 ניתן בבית משפט השלום באשדוד פסק דין המחייב את גל וחברה בבעלותו בתשלום חוב של כ-2,200,000 ש"ח לבנק לאומי. בהמשך, פתח בנק לאומי בתיקי הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין האמור. במסגרת כך פעל הבנק למימוש משכנתא המוגבלת בסכום של מיליון ש"ח עליה חתמה לאה, אמו של גל, להבטחת חובותיו של האחרון לבנק, בגדרה שעבדה את זכויותיה בבית מגוריה שברח' גומא 10 בלהבים. לאה מצדה, הגישה תביעה נגד הבנק בגדרה ביקשה שיוצהר כי שטר המשכנתא עליו חתמה בטל (להלן: התביעה ההצהרתית ). תביעה זו עודנה עומדת ותלויה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בהמשך, הגיש הבנק את התביעה מושא הבקשה דנא, הנסמכת על סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, בגדרה ביקש כי יוטל עיקול לטובתו על הנכס, בטענה כי הנכס אמנם רשום בבעלותה של לאה, אך מדובר בבעלות פורמאלית גרידא כאשר זכויות הבעלות בנכס הן למעשה של גל.

לשלמות התמונה יצוין, כי הנכס משועבד מזה למעלה מעשור לטובת המשיב 2 (להלן: בנק ירושלים ) בגין הלוואות שניתנו על-ידי זה האחרון למבקשים, ועל כן צורף בנק ירושלים כנתבע בתובענה. בעבר נקט בנק ירושלים בהליכים למימוש השעבוד האמור בשל אי-עמידת המבקשים בהחזרים החודשיים בקשר להלוואות השונות, אך אלו הופסקו לאחר שהצדדים הגיעו להסכם להסדרת החובות. עוד יצוין, כי מאז רכישת הנכס על-ידי לאה, עמד הנכס לרשות גל וגרושתו, המבקשת 3 (להלן: ליאת ), אשר בנו עליו בהמשך את ביתם בו התגוררו יחד עם ילדיהם המשותפים. מאז גירושי הזוג בשנת 2015 מתגוררת בנכס ליאת, ביחד עם ילדיהם של השניים.

2.בפסק דינו מיום 24.7.2016 קיבל בית המשפט המחוזי את תביעתו של בנק לאומי, קבע כי הזכויות בנכס שייכות לגל והטיל עיקול לטובת הבנק על זכויותיו של גל בנכס, בכפוף לשעבוד הקיים בנכס לטובת בנק ירושלים. נקבע, בהסתמך על ראיות שונות, וביניהן עדויות המבקשים בתביעה ההצהרתית, כי רישום הנכס על-שם לאה הוא רישום פורמאלי, וכי בידי גל היו מסורות ההחזקה בנכס וההנאה ממנו, כאשר לאה לא קיבלה בעבור זאת דמי שכירות. עוד נקבע, בין היתר, כי הבית נבנה ממקורות שעמדו לרשותו של גל ומהלוואה שנלקחה מבנק ירושלים והוחזרה בהמשך על-ידי גל וליאת. בהתחשב במכלול הנתונים שהוצגו ובגרסתם רצופת ה"תמיהות ופרכות" של המבקשים, קבע בית המשפט כאמור לעיל.

3.כלפי פסק הדין הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין (במעמד צד אחד) או לחלופין מתן סעד זמני לתקופת הערעור – איסור ביצוע דיספוזיציה בנכס עד להכרעה בערעור. בבקשתם טוענים המבקשים כי סיכוי ערעורם גבוהים, כשהם מצביעים באריכות על פגמים שונים שנפלו לגישתם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ביניהם, סטייה מהוראות הדין והסתמכות על ראיות שאינן קבילות. עוד נטען, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשים, שכן קיום פסק הדין עשוי להביא למימוש הנכס על-ידי בנק לאומי ומכירתו לצדדים שלישיים תוך פינוי ליאת וילדיה הקטינים, באופן שלא יאפשר להשיב את המצב לקדמותו היה ויתקבל הערעור. המבקשים הוסיפו וטענו, כי דחיית הבקשה תייתר את הדיון בערעור, הלכה למעשה.

4.בנק לאומי מצדו טען, כי הנכס מושא המחלוקת אינו משמש למגוריה של לאה, וכי המבקשים לא העלו כל טענה לפיה הנכס הוא בעל ערך מיוחד באופן המצדיק קבלת בקשתם. על כן נטען, כי ממילא לא ייגרם נזק בלתי הפיך ללאה, וודאי שלא לגל, בשל מימוש הנכס. הובהר, כי הנזק היחיד שעלול להיגרם מדחיית הבקשה הוא לליאת, שאין מחלוקת כי אין לה זכויות קנייניות כלשהן בנכס. על כן נטען, כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת הבנק, שכן חובותיו של גל לבנק צוברים ריבית וגדלים. עוד נטען, כי סיכויי הערעור נמוכים, כאשר הבנק סמך ידו על קביעות בית המשפט המחוזי והתמודד בתשובתו עם השגותיהם העיקריות של המבקשים.

לשלמות התמונה יצוין, כי בהחלטותיי מימים 8.9.2016 ו-27.9.2016 ניתן צו ארעי במעמד צד אחד האוסר על ביצוע דיספוזיציה נכס, כשצו זה לא חל על מימוש זכויותיה של לאה בנכס על-ידי בנק ירושלים במקרה שיופר ההסכם שנעשה בין זה האחרון לבין המבקשים.

דיון והכרעה

5.

לאחר העיון בבקשה ובתשובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

כלל הוא, כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצועו של פסק הדין עליו מערערים ( תקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984). לצורך עיכוב ביצוע של פסק הדין, או מתן סעד זמני לתקופת הערעור, על המבקש לשכנע כי סיכויי ערעורו טובים הם, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שאם תדחה בקשתו יהיה זה קשה עד בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו ( ע"א 8777/07

עזבון המנוח דורון רווה ז"ל נ' רווה ,

פסקה 4 (29.4.2008)). בצד זאת, יש ליתן את הדעת לכך שיש להעניק למאזן הנוחות את משקל הבכורה בעת ההכרעה בבקשות מעין אלו (ראו, למש ל: ע"א 5374/13

אגרקסקו כרמל חברה ליצוא חקלאי בע"מ נ' עין יהב מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ

(11.8.2013); ע"א 4547/13

מינהל מקרקעי ישראל נ' מפעלי צאן ישראליים בע"מ

(7.7.2013)). בהקשר זה נקבע בעבר, כי כאשר עסקינן בערעור על פסק דין העוסק בזכויות במקרקעין, גם אם אלו אינם

משמשים למגורי המבקש, הנטייה תהא לעכב את ביצוע פסק הדין, בשל החשש כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו היה ויתקבל הערעור, וכי המקרקעין מושא הערעור יועברו לצדדים שלישיים טרם ההכרעה בו. במקרים כגון-דא, יש להבחין בין מקרקעין "אשר יש להם ערך מיוחד עבור המבקש, וכן מקרקעין בעלי ערך ייחודי, אשר לגביהם עשויה להיות הצדקה לעיכוב ביצועה של ההחלטה, לבין מקרקעין הנעדרים כל ערך מיוחד עבור המבקש, והם בני חליפין בפיצוי כספי, כאשר לרוב אין הצדקה לעכב את ביצוע מימושם" (ע"א 8786/13

ביאלוסטוצקי נ' עו"ד בן ארצי ,

פסקה 24 (11.2.2014), והאסמכתאות הנזכרות שם).

6.בענייננו, על-פני הדברים התרשמתי, מבלי לטעת מסמרות, כי לא ניתן לשלול את סיכוי ערעורם של המבקשים. ואולם, לא מצאתי להעמיק בטענות הצדדים לעניין זה, שכן השיקול המכריע שבגינו מצאתי להיעתר לבקשה הוא מאזן הנוחות. אכן, הנכס אינו משמש למגוריה של לאה, אשר על-שמה היה רשום הנכס עובר למתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ואולם, איני רואה ליתן משקל מכריע לטענת הבנק, לפיה הנכס אינו בעל ערך מיוחד ללאה באופן המצדיק את קבלת הבקשה, שכן מדובר בנכס המשמש למגורי נכדיה הקטינים וכלתהּ לשעבר, כאשר ברי שהאינטרס של לאה במקרקעין אינו כלכלי גרידא. בנסיבות אלו, דומה כי מאזן הנוחות נוטה לכיוונם של המבקשים, שכן רישום הזכויות בנכס על-שמו של גל עשוי להביא למימושו על-ידי הבנק – מהלך אשר עלול להסב למבקשים נזק בלתי הפיך, וספק אם יהיה ניתן להחזיר את המצב לקדמותו היה ויתקבל ערעורם. בצד זאת, הבנק לא הצביע על נזק כבד משקל שעשוי להיגרם לו עם קבלת הבקשה או טעם קונקרטי שיש בו כדי לשכנע כי נדרש מימוש מידי של הנכס במקרה דנא.

נוכח האמור, הבקשה מתקבלת כך שניתן צו המונע עשיית דיספוזיציה בנכס, עד למתן פסק דין בערעור. יובהר כי הצו האמור לא יחול על מימוש זכויותיה של לאה בנכס על-ידי בנק ירושלים במקרה שהמבקשים יפרו את ההסדר שנעשה בינם לבין בנק ירושלים.

בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.