ע"א 8358/17 טאהא אלמאזה נ. תמאם דיאב אבראהים

1.

לפנַי בקשה למתן סעד זמני אשר יאסור על המשיבים לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין הידועים בתור גוש-חלקה 31/19832 ביישוב עראבה (להלן: המקרקעין ), וזאת עד להכרעה בערעור שבכותרת.

2.

עובדות המקרה בקצירת האומר : המבקשת הגישה תובענה בהמרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בחיפה למתן סעד הצהרתי לפיו היא הבעלים של המקרקעין מושא הערעור, עליהם בנוי בית קטן מימדים המשמש אותה למגורים, למרות שהמקרקעין רשומים בלשכת רישום המקרקעין על שמו של סאלח קאסם מוחמד (להלן: סאלח ), בעלה המנוח של משיבה 1, אשר נפטרה אף היא לאחר הגשת המרצת הפתיחה. את בעלותה הנטענת במקרקעין ביססה המבקשת על הסכם מכר שנערך לטענתה בעל-פה בשנת 1964 או בסמוך לכך, בין סאלח לבינה ובעלה המנוח, סעיד ח'ליל בדארנה (להלן: סעיד ). המבקשת טענה כי הזכויות הקנייניות שלה ושל סעיד לא נרשמו בשל נוהג הקיים ביישוב עראבה הנוגע לכיבוד הסכמים בעל-פה ובשל הכבוד ההדדי ששרר בין הצדדים. מנגד, טענו המשיבים כי מדובר במקרקעין שאינם מוסדרים ועל כן התובענה להצהרה על זכויותיה של המבקשת בהתאם להסכם שנערך בשנת 1964 התיישנה לכל המאוחר בשנת 1979. כמו כן, אין בידי המבקשת אף לא ראשית ראיה שתוכל לבסס את תביעתה וכי דרישת הכתב היא הכרחית ומהותית בעסקה במקרקעין. לאחר שבחן את טענות וראיות הצדדים, ביום 23.8.2017 דחה בית המשפט את התובענה, בראש ובראשונה מכיוון שהתיישנה. מעבר לכך, נפסק כי מלבד החזקתה במקרקעין לא הציגה המבקשת כל ראיה נוספת ממנה ניתן ללמוד כי השתכללה עסקה במקרקעין.

3.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת ערעור ביום 29.10.2017. ביום 18.1.2018 הגישה המבקשת את הבקשה דנא למתן סעד זמני אשר יורה למשיבים להימנע מלבצע כל דיספוזיציה במקרקעין עד להכרעה בערעור. יצוין, כי הסעד הזמני המבוקש אינו כולל איסור על פינויה של המבקשת מן המקרקעין. לטענת המבקשת, יש לקבל את הבקשה, מכיוון שסיכויי הערעור גבוהים ומאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתה, שכן אם יתאפשר למשיבים לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, אף אם יתקבל ערעורה.

4.

ביום 18.1.2018, יום הגשת הבקשה, החלטתי כי זו מצריכה תגובה וכן הוריתי על מתן צו ארעי עד למתן החלטה אחרת.

5.

בתגובתם טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה. לטענתם, לאור נימוקי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, סיכויי הערעור קלושים. באשר למאזן הנוחות, טוענים המשיבים כי המקרקעין נמכרו עוד בטרם ניתן הצו הארעי ביום 18.1.2018. לטענתם, את המכר ביצע עורך דין מטעמם ומטעם רוכש הנכס, בנה של המבקשת, ומלוא התמורה בעד המקרקעין שולמה זה מכבר למשיבים. נגד תמורה זאת נמסר לעורך הדין ייפוי כוח בלתי חוזר לשם רישום המקרקעין על שם הרוכש. במצב דברים זה, אין ליתן צו מניעה זמני אשר יגרום לנזק לצד שלישי שאינו צד להליכים.

6.

לאחר עיון בבקשה, בנספחיה ובתגובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.

כלל ידוע הוא כי בעל דין שניתן פסק דין לטובתו זכאי לממש את פירות זכייתו באופן מיידי, ואין בעצם הגשת הערעור כדי להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). עם זאת, כידוע, באפשרותה של ערכאת הערעור לסטות מכלל זה ולהורות על מתן סעד זמני לתקופת הערעור, כאשר הראה המבקש כי סיכויי הערעור טובים, ובנוסף כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, באופן המצדיק את מתן הסעד הזמני תוך פגיעה מתמשכת בזכותו של המשיב. בין שני שיקולים אלו פועלת מעין "מקבילית כוחות" (ראו למשל: ע"א 8545/16 ליאם מימון השקעות בע"מ נ' שי יניב (13.7.2017)).

8.

בענייננו מדובר, כאמור, בבקשה למתן סעד זמני האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה במקרקעין, אשר משמשים כמגורי המבקשת. ככלל, במצבים מסוג זה נוטה מאזן הנוחות לטובת מתן הסעד הזמני. שכן, ללא מתן הסעד הזמני, עלול להיווצר מצב בלתי-הפיך (ראו: ע"א 6988/16 מייליק נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (31.10.2016)). עם זאת, כפי שפורט לעיל, המשיבים ערכו זה מכבר עסקה במקרקעין עם בנה של המבקשת. משמע, כבר עתה תעמוד המבקשת בפני קושי לממש את זכויותיה אם תזכה בערעור. במצב דברים זה, לא ניתן לומר כי שיקולי מאזן הנוחות נוטים באופן מובהק לטובת המבקשת. גם בחינת סיכויי הערעור מעלה כי אלה אינם גבוהים, שכן המבקשת טוענת לזכותה במקרקעין על בסיס עסקה שנטען שהתרחשה לפני למעלה מחמישים שנה, ללא רישום זכויות במרשם. זאת כאשר העסקה אינה נתמכת בראיות, מלבד דבריה של המבקשת, אשר בחרה שלא להעיד בפני הערכאה הדיונית.

9.

שיקול נוסף המטה את הכף לכיוון דחיית הבקשה הוא השיהוי בהגשתה (ראו: ע"א 4445/10 ישיבה וכולל אבן חיים נ' חברת צמרות המושבה יזום והשקעות בע"מ (15.8.2010)). בענייננו, הבקשה למתן סעד זמני הוגשה בחלוף למעלה מחמישה חודשים ממועד מתן פסק הדין, ולמעלה מחודשיים ממועד הגשת הערעור. ודוק, בבקשה לא ניתן כל הסבר לשיהוי זה.

10.

הבקשה למתן סעד זמני נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.