ע"א 8898/13 דוד אהרון נ. שלומי עובדיה

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו מיום 20.8.2013 של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן ) שניתן בת"א 8577-09-09.

1.

בתביעה שהגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי נדונו, בין היתר, תוקפם של הסכמים שנכרתו בין הצדדים במסגרת הפעלת המבקשת 3 – מכון הרישוי – סלינג טסט בע"מ (להלן: מכון הרישוי ). הרקע לכריתת ההסכמים היה מחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בנוגע לפירעון הלוואה שניתנה על ידי המבקשים 2-1 למשיב 1 לצורך הקמת מכון הרישוי. בית המשפט בחן את ההסכמים השונים והנסיבות הכרוכות בעשייתם וקבע כי מבין ההסכמים שנכרתו בין הצדדים, ההסכם אשר יש לראות בו הסכם מחייב הוא ההסכם אשר נכרת ביום 11.2.2007 וכונה "הסכם חדרה" (להלן: הסכם חדרה ). בהסכם זה נקבע, בין היתר, כי המשיב 1 יעביר 90% ממניותיו במכון הרישוי למבקשת 2 (להלן: ט.ד. השקעות ) ו – 10% מהמניות הנוספות יועברו לנאמנות, וכאשר המשיב 1 יפרע את חובו למבקשים 2-1 הוא יהיה זכאי לקבל המניות בחזרה. כפי שיפורט להלן, הצדדים חלוקים בשאלה אילו מניות יהיה זכאי המשיב 1 לקבל עם תשלום החוב מכוח "הסכם חדרה". נוכח קביעתו זו, פנה בית המשפט לקבוע את סכום החוב אותו על המשיב 1 לשלם למבקשים 2-1 לפי ההסכם האמור. נקבע כי החוב אותו על המשיבים לשלם, בכדי לקבל את הבעלות במניות במבקשות 3-2 הוא 6,110,810 ש"ח, אשר ממנו יש להפחית סכומים ותשלומים שונים (בית המשפט לא קבע מהו שיעור ההפחתות המדויק). עוד נקבע כי סכום זה ישולם למבקש 1 עד ליום 31.12.2013. בסיפה פסק הדין הוסף:

"עד לתאריך 31.12.2013 ימשיך המכון להתנהל תחת כונסי הנכסים שמונו לנהלו. אם

עד לאותו מועד ישלמו התובעים את הסכומים המגיעים מהם לנתבע מס' 1 [המשיב 1 – צ' ז'] על פי פסק

דין זה, כי אז החל מיום 1.1.2014 יועבר ניהול המכון לידי התובעים או מי מטעמם. ככל שהתובעים לא ישלמו לנתבע מס' 1 את הסכומים המגיעים מהם על פי פסק דין

זה, כי אז החל מיום 1.1.2014 יעבירו כונסי הנכסים את ניהול מכון הרישוי לידי דוד

אהרון [המבקש 1 – צ' ז']" .

ביום 17.11.2013 ניתנה החלטה נוספת בה קבע בית המשפט, לאחר שהצדדים הגישו טענותיהם בעניין זה, את סכום החוב לתשלום לאחר ביצוע כלל ההפחתות.

2.

על פסק הדין הגישו המבקשים ערעור ובצידו בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין ובקשה למתן צו ארעי במעמד צד אחד. בבקשה עתרו המבקשים לעיכוב ביצוע העברת המניות ב-ט.ד. השקעות בלבד. לטענתם, קביעת בית המשפט לפיה, מכוח הסכם חדרה, עם תשלום החוב על ידי המשיב 1 יועברו לידיו הן המניות במכון הרישוי והן המניות ב-ט.ד. השקעות, היא שגויה ומוטעית ועולה כדי טעות "בולטת ומהותית". לפיכך טוענים המבקשים כי סיכויי ערעורם גבוהים, שכן קביעה זו מנוגדת לכל היגיון עסקי ומשפטי. לטענת המבקשים, נוכח מצבו הכלכלי של המשיב 1 העברת המניות ב-ט.ד השקעות לידיו תיצור מצב בלתי הפיך אשר יסכל את ההליך הערעורי.

בהחלטתי מיום 31.12.2013 ניתן צו ארעי המעכב את העברת המניות ב-ט.ד. השקעות לידי המשיב 1 והורתי למשיבים להשיב לבקשה.

3.

בתשובתם, טענו המשיבים כי לא היה כל יסוד למתן סעד במעמד צד אחד, וכך גם אין מקום לעכב את ביצוע פסק הדין. לטענת המשיבים, הבקשה הוגשה שלא בתום לב ומבלי שהוצגה מלא התשתית הנדרשת בבקשות מעין אלו. בעניין זה נטען על ידי המשיבים כי המבקשים לא צרפו לבקשה לעיכוב ביצוע עותק של הסכם חדרה, אשר לשיטתם קובע במפורש את זכותו של המשיב 1 לקבל את מניות ט.ד. השקעות לאחר סילוק חובו. לטענתם, למסמך זה חשיבות יתרה כאשר מתבקש סעד ארעי במעמד צד אחד ואי צירופו עולה לכדי הסתרת נתון מהותי ומשמעותי המהווה חוסר ניקיון כפיים, אשר די בו כדי להביא לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע.

באשר לבקשה עצמה טוענים המשיבים, כי ביצוע מלא פסק הדין, היינו העברת המניות ב-ט.ד. השקעות לידי המשיב 1, לא תיצור מצב בלתי הפיך. זאת משום שט.ד. השקעות היא חברה לא פעילה שכל תכליתה הייתה העמדת מימון למכון הרישוי. כמו כן, טוענים המשיבים כי תשלום החוב והעברת המניות הם חיובים שלובים בהתאם לקביעת פסק הדין, ועתה מששלמו הם את חובם, אין מקום לעכב את ביצוע חלקם של המבקשים. בעניין זה טוענים המשיבים כי המבקשים פעלו בחוסר תום לב, בכך שהמתינו עד שישולם להם מלוא החוב, ומשנדרשו הם לקיים את חלקם הגישו בקשה לעיכוב ביצוע. בנוסף, המשיבים מדגישים כי העובדה שהמבקשים לא צרפו לבקשה לעיכוב ביצוע עותק של הסכם חדרה, שלשיטת המשיבים קובע במפורש את זכותו של המשיב 1 לקבל את מניות ט.ד. השקעות לאחר סילוק חובו, מספיקה כדי להביא לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע, שכן יש בכך הסתרת נתון מהותי ומשמעותי וחוסר ניקיון כפיים, במיוחד כשמתבקש סעד ארעי במעמד צד אחד.

4.

לאחר העיון בבקשה ובתשובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי אין בהגשת ערעור על החלטה לעכב את ביצועה. עם זאת, בית המשפט יכול להורות על עיכוב ביצוע פסק דין אם עלה בידי המבקש להראות כי סיכויי ערעורו טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו למשל: ע"א 8777/07 עזבון המנוח דורון רווה ז"ל נ' רווה , פסקה 4 (29.4.2008)).

בעניינו, גם אם אניח כי ערעורם של המבקשים אינו נעדר יסוד (הנחה שאינה פשוטה כלל ועיקר נוכח נוסחו של הסכם חדרה ועדותו של המבקש 1 כמפורט בסעיף 11 לתשובה)), הרי שלא עלה בידיהם להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. אין די לטעון בבקשה באופן כללי וסתמי כי ביצוע פסק הדין יסכל את ההליך הערעורי, אלא היה על המבקשים לנמק ולהסביר מדוע ביצוע פסק הדין יביא לתוצאה לה הם טוענים. המבקשים טענו באורח סתמי לחלוטין, שלא ניתן יהיה לקבל חזרה מהמשיב 1 את מניות ט.ד. השקעות אם הם יזכו בערעורם. לא הוסבר מדוע כך יהיה, מה האינטרס של המבקשים להוסיף ולהחזיק במניות ומה האינטרסים שלהם, אם בכלל, ב-ט.ד. השקעות, נוכח היותה, לכאורה, חברה לא פעילה ונוכח עדותו של המבקש 1 לפיה הוא מעוניין לצאת מהפעילות העסקית כנגד החזר ההלוואה. יצוין, כי הטענה הקונקרטית היחידה שהועלתה בעניין זה היא, שבמידה שיתקבל ערעורם לא ניתן יהיה להיפרע מהמשיב 1 בגין מניותיה של ט.ד. השקעות, בשל מצבו הכלכלי. ואולם, טענות בדבר חוסר יכולת כלכלית אינן יכולות להיטען בעלמא (השוו: ע"א 2059/10 מסיקה נ' פקיד שומה אשקלון , פסקה 4 (26.5.2010)) , זאת בייחוד כאשר בפסק הדין הוטל על המשיב 1 חיוב כספי משמעותי, וכפי שעולה מהתשובה לבקשה הוא פרע ושילם את חלקו למבקשים.

לעניין מאזן הנוחות ותום ליבם של המבקשים אף נתתי דעתי לכך שקביעתו העקרונית של בית המשפט בדבר חיובי הצדדים ניתנה כבר ביום 20.8.2013. אומנם, בהמשך ניתנו החלטות אופרטיביות בדבר שיעור ההפחתות מסכום החוב של המשיב 1, אך כל אותה העת המבקשים לא הגישו בקשה לעיכוב ביצוע העברת המניות ב-ט.ד. השקעות, אלא רק ביום 31.12.2013, שהוא יום אחד לפני המועד הקבוע בפסק הדין להעברתן של המניות. כאשר מנגד, לטענת המשיבים חובם למבקשים נפרע במלואו. במצב דברים בו החיובים בין הצדדים שלובים, לא היה מקום להמתין בהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע עד אשר המשיבים ישנו את מצבם לרעה ורק אז להגיש את בקשה לעכב את חיוב המבקשים, ואף זאת מבלי לצרף לבקשה את המסמך המרכזי שמכוחו נקבעה זכותו של המשיב 1 לקבל לידיו את המניות.

אשר על כן, הבקשה נדחית. הצו הארעי שניתן ביום 31.12.2013 מבוטל בזאת.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 7,500 ש"ח.