ע"א 936/22 אלעד טבצ'ניק נ. אמין אלנקיב

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, המחלקה הכלכלית (השופט מ' אלטוביה ) אשר ניתן ביום 2.1.2022, בת"א 44890-02-18, ואשר נקבע בו כדלקמן: (1) הנתבעים בהליך קמא – המערערים בענייננו – יעבירו את החשבונות האמורים בסעיף 10 לפסק הדין קמא לידי המשיבה 2; (2) הנתבע בהליך קמא – המערער 1 לפנינו – ישלם למשיבה 2 סך של 1,994,837 ש"ח. כן חייב בית משפט קמא את המערערים בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בסך כולל של 46,500 ש"ח ובסכום האגרה בה היו חבים התובעים, בהתאם לגובה הסכום בו חויב המערער 1 בפסק הדין.

הרקע לבקשה לעיכוב ביצוע

2.

ביום 18.10.2009 חתמו המערער 1, מר אלעד טבצ'ניק (להלן: טבצ'ניק ) והמשיב 1, מר אמין אלנקיב (להלן: אלנקיב ) על הסכם שמטרתו הקמתה של חברת אקסטרים קאר בע"מ, המשיבה 2 לפנינו (להלן: אקסטרים ), שתעסוק בייבוא ושיווק אביזרים לרכב (להלן: הסכם המייסדים ) . בהסכם המייסדים נקבע כי בשלב ראשון אלנקיב יחזיק ב-51% ממניות אקסטרים וטבצ'ניק יחזיק ב-49% ממניות אקסטרים, ובשלב שני הצדדים יחזיקו כל אחד ב-50% ממניות אקסטרים (השלב השני לא התממש). כן נקבע בהסכם המייסדים, שטבצ'ניק אינו רשאי לנהל פעילות עסקית נפרדת מאקסטרים, גם אם היא אינה מתחרה באקסטרים.

3.

בכתב התביעה נטען כדלקמן: בסוף שנת 2016 סיכמו ביניהם טבצ'ניק ומר ניר פולג אתגר, שבאותה העת עבד גם הוא באקסטרים (להלן: אתגר ), על עזיבת אקסטרים ועבודה משותפת במערערת 2, חברת לייק קאר בע"מ (להלן: לייק ), אשר לטענת המשיבים הוקמה פורמלית על-ידי אתגר ובאופן מהותי על-ידי טבצ'ניק. לאחר שאלנקיב גילה אודות הקמתה של לייק, הוא התעמת בנושא עם טבצ'ניק ובעקבות כך נחתם בין טבצ'ניק לאלנקיב הסכם נוסף (להלן:

ההסכם הנוסף ), בו טבצ'ניק התחייב כדלקמן: לייק תיסגר באופן מיידי; טבצ'ניק לא יפתח ולא יפעיל עסק נוסף מלבד אקסטרים, וישקיע את מלוא מאמציו בהצלחתה של אקסטרים; כל הסחורה של לייק תועבר לאקסטרים תמורת תשלום מצדו של אלנקיב. כן התחייב טבצ'ניק בהסכם הנוסף, כי במקרה של הפרתו הוא ייקח על עצמו באופן מיידי 50% מחובות אקסטרים.

4.

המשיבים טענו בכתב התביעה, ותמכו טענותיהם באסמכתאות, כי טבצ'ניק הפר את ההסכם הנוסף. לטענתם, טבצ'ניק לא חיסל את לייק וחלף זאת העביר את מניותיו בה לאתגר; טבצ'ניק המשיך לפעול בלייק המתחרה באקסטרים בזמן שהוא מכהן כמנכ"ל אקסטרים וכדירקטור בה. בחוות דעת מטעם התובעים נטען שחובות אקסטרים עומדים על סך של 3,989,674 ש"ח (נטען שאלנקיב נאלץ "להזרים" מהונו האישי לאקסטרים כארבעה מיליון שקלים לכיסוי חובותיה, וכעת החוב היחיד שנותר הוא חוב לבעלי המניות).

5.

המשיבים טענו כי האמור מזכה אותם בסעדים שנתבקשו בכתב התביעה המתוקן ובהם: להורות ללייק ליתן חשבונות כמפורט בסעיף 100 לכתב התביעה המתוקן, ולחייב את טבצ'ניק לשלם לאלנקיב סכום של 2,000,000 ש"ח בגין חובות אקסטרים. כן נתבקשו בכתב התביעה המתוקן הסעדים הבאים: לחייב את המערערים לשלם לאקסטרים סך של 1,500,000 ש"ח בגין פגיעה במוניטין; להצהיר שטבצ'ניק הוא בעל המניות האמיתי של לייק; וליתן צו עשה המורה לטבצ'ניק לפעול לחיסולה של לייק.

6.

המערערים הודו בפני בית משפט קמא כי טבצ'ניק ואלנקיב הם שותפים שווי זכויות באקסטרים וערבים ביחד לכל חובותיה. עם-זאת, נטען שטבצ'ניק פעל ככל יכולתו לטובת אקסטרים, והסיבה לרצונו לעזוב את אקסטרים היא התנהלותו הקלוקלת של אלנקיב. כן נטענו טענות שונות בנוגע להתנהלותו של אלנקיב ביחס לאקסטרים וביחס לטבצ'ניק. המערערים לא הציגו חוות דעת בנוגע לחובה של אקסטרים, והסתפקו בחוות דעת תמציתית מטעם רואה חשבון, שתכליתה הצגת כשלים נטענים בחוות הדעת מטעם המומחה של המשיבים. ביחס לסעד של גילוי החשבונות נטען שאין למערערים עילת תביעה נגד לייק, וממילא אין להיעתר לבקשת המשיבים לסעד נגדה.

7.

ביום 2.1.2022 ניתן פסק הדין על-ידי בית משפט קמא. בפסק הדין נקבע שהמשיבים הוכיחו שטבצ'ניק כיהן כנושא משרה באקסטרים, לכל הפחות עד למועד הגשת התביעה, וכי הוא הפר את חובת האמון כלפי אקסטרים המוטלת עליו מכוח סעיף 254(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999. הפרת חובת האמון הוכחה באמצעות "שורת ראיות פוזיטיביות המוכיחות כי הנתבע פעל בחברת לייק קאר במקביל להיותו נושא משרה באקסטרים קאר" (סעיף 55 לפסק הדין קמא). הוכח שטבצ'ניק פעל במישרין כמתחרה באקסטרים באמצעות לייק ובאמצעות חברות אחרות גם אחרי שחתם על ההסכם הנוסף. פעולותיו אלה של טבצ'ניק אף מהוות הפרה של הסכם המייסדים וההסכם הנוסף.

8.

בית משפט קמא עמד על כך שעל-מנת לקבל סעד של מתן חשבונות ישנם שלושה תנאים מצטברים שעל התובע להוכיח: (1) קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין התובע לנתבע המצדיקה מתן חשבונות; (2) לתובע זכות לכאורה לתביעת הכספים לגביהם מתבקשים החשבונות; (3) אין סיבה המצדיקה את אי מתן החשבונות כדוגמת חיסיון. בית משפט קמא קבע כי התנאים הללו התקיימו בענייננו; ומשכך, קבע כי יש לחייב את המערערת 2 במתן חשבונות למשיבים (בכפוף לתנאים האמורים בסעיף 80.א. לפסק הדין קמא). בהקשר זה אעיר כי בית משפט קמא לא הסביר – למצער, לא הסביר באופן ממצה – כיצד מתקיימים התנאים האמורים, ובפרט התנאי הדורש את קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין אלנקיב או אקסטרים לבין לייק. בית משפט קמא דחה את דרישת המשיבים להורות למערערים לשלם להם את מלוא הכנסותיה של לייק (בניכוי מספר רכיבים). נקבע שהמשיבים יוכלו לתבוע סעד זה רק לאחר עיון בחשבונות שיקבלו מלייק ובמידה ויצליחו להוכיח שהכנסותיה של לייק נבעו מהפעילות העסקית של אקסטרים.

9.

כן קבע בית משפט קמא כי אלנקיב זכאי לפיצוי המוסכם בהתאם להסכם הנוסף לפיו במקרה של הפרת ההסכם טבצ'ניק ייקח על עצמו 50% מחובות אקסטרים. בהקשר זה קיבל בית משפט קמא את חוות דעת המומחה מטעם המשיבים ביחס לגובה החוב וקבע שעל טבצ'ניק לשלם לאקסטרים סך של 1,994,837 ש"ח. אעיר, כי בית משפט קמא הסתפק בהסבר תמציתי ביותר ביחס לקבלת חוות-הדעת מטעם המשיבים במלואה, ולא התייחס באופן ממצה לטענות השונות אשר נטענו על-ידי המערערים – בחוות הדעת ובסיכומים מטעמם – בדבר כשלים שנפלו בחוות דעת המומחה. שאר הסעדים שנתבקשו בכתב התביעה המתוקן – נדחו.

הטענות בבקשה לעיכוב ביצוע ובתגובה לה

10.

בבקשה לעיכוב ביצוע התייחסו המערערים למאזן הנוחות ולסיכויי הערעור הן ביחס לחוב הכספי שנקבע והן ביחס להוראת בית משפט קמא על מתן החשבונות.

א.

ביחס לחוב הכספי – נטען שמאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת אקסטרים. זאת ממספר טעמים: ראשית, אקסטרים אינה פעילה וחובהּ נאמד על-ידה בכ-4,000,000 ש"ח. נטען שברגע שטבצ'ניק יעביר את החוב שנפסק לאקסטרים זו תעביר מייד את הסכום לנושיה, באופן שאם יתקבל הערעור לא תהיה למערערים האפשרות להיפרע מאקסטרים; שנית, נטען כי ביצוע הסעד הכספי יביא לקריסתו הכלכלית של המשיב וייאלצוֹ למכור את דירת המגורים שלו ושל משפחתו. מבחינת סיכויי הערעור נטען שאלה טובים למדי. בהקשר זה מציינים המערערים שבית משפט קמא הסתמך בקביעת גובה החוב על חוות הדעת מטעם המשיבים, מבלי להתייחס לכשלים עליהם עמדו המערערים.

ב.

ביחס למתן החשבונות – נטען שגם בעניין זה מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המערערים. מתן החשבונות בשלב זה, כך נטען, יביא לכך שהמשיבים יקבלו לידיהם "מידע רגיש על פעילותה העסקית ועל לקוחותיה" של לייק. כמו כן, העברת החשבונות בשלב זה תהיה בלתי הפיכה, שכן לא ניתן יהיה להשיב את החשבונות אחרי שאלה יינתנו. גם בעניין זה נטען שסיכויי הערעור טובים, בעיקר נוכח התעלמות בית משפט קמא מטענת המערערים לפיה לא קיימת מערכת יחסים בין לייק למשיבים, כפי שנדרש לביסוס הזכאות למתן חשבונות.

11.

בהתאם להחלטתי מיום 7.2.2022, הגישו המשיבים את תגובתם לבקשה לעיכוב ביצוע. לעניין חששם של המערערים שבמידה ויתקבל הערעור לא יהיה ניתן להיפרע מאקסטרים נטען שאלנקיב "הזרים" לקופת אקסטרים מהונו האישי סכום של כארבעה מיליון שקלים לכיסוי חובותיה של אקסטרים, כך שהחוב היחיד של אקסטרים הוא לבעלי מניותיה. כן נאמר בתגובה, שעל-מנת להפיג את חששותיו של טבצ'ניק אלנקיב מוכן לערוב באופן אישי להשבת הכספים במקרה בו הערעור יתקבל וייקבע שעל אקסטרים להשיב לטבצ'ניק סכום כלשהו. לחלופין ציינו המשיבים כי הם מוכנים להתחייב להשאיר את הכספים בחשבון אקסטרים עד להכרעה בערעור, באופן שיבטיח את אפשרותו של טבצ'ניק להיפרע מאקסטרים. כן נטען, כי משמעות אי-העברת הכספים הינה שעל אלנקיב להמשיך ולשאת בחובות אקסטרים לבדו, ולמעשה "להלוות" לטבצ'ניק את הסכומים שנפסקו לחובתו בפסק הדין עד להכרעה בערעור. ביחס למתן החשבונות הסתפקו המשיבים בטענה לפיה נוכח קביעתו של בית משפט קמא לפיה המשיבים לא יהיו רשאים להשתמש בחשבונות שיימסרו אלא לטובת אקסטרים, לא ייגרם למערערים כל נזק מהעברת החשבונות. בכל הנוגע לסיכויי הערעור ביקשו המשיבים לסמוך ידם על הכרעתו של בית משפט קמא. נטען כי הכרעתו של בית משפט קמא הינה הכרעה עובדתית אשר בית משפט שלערעור לא ייטה להתערב בה, וכן כי לא נפלה בפסק הדין כל שגגה.

12.

להשלמת התמונה אציין שביום 27.2.2022 הגישו המערערים בקשה להשיב לתגובה, אשר נדחתה על-ידי מהטעם שלא ראיתי הצדקה להגשת תגובה נוספת.

דיון והכרעה

13.

לאחר עיון בכתובים שהונחו לפניי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל בחלקה.

14.

כפי שכבר הזדמן לי לסכם בע"א 109/20 מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקאות 12-11 (12.3.2020):

"הלכה היא עמנו כי בעל דין אשר זכה במשפטו יהנה מפירות זכייתו בסמוך למועד פסק הדין ומבלי שיידרש להמתין לתוצאות הערעור שהוגש על פסק הדין

(ראו: ע"א 6042/14

נעימה נ' מדינת ישראל

(17.12.2014); ע"א 3344/15 אשכנזי נ' גלי

(15.6.2015) [...]; ע"א 8579/18

הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני

(8.1.2019) (להלן: עניין הדסה )); וכך גם מצווה תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר קובעת כי הגשת ערעור אינה מעכבת את מימושו של פסק הדין מושא הערעור [עיקרון זה מעוגן כעת בתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 – א.ש.]. חריגה מהכללים האמורים תיתכן רק במקרים בהם הוכח על ידי המבקש כי סיכויי ערעורו הם טובים במיוחד וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן ככל שלא יעוכב ביצועו של פסק הדין והערעור יתקבל לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 1900/13

המועצה האזורית רמת נגב נ' עמישב נחום

(5.5.2013); ע"א 8898/13 אהרון נ' עובדיה (20.1.2014)). לא זו אף זו: מקום שמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, הנחת המוצא היא כי התשלום הכספי אינו יוצר מצב בלתי הפיך. כפועל יוצא מכך, על מבקש עיכוב הביצוע מוטל הנטל להוכיח כי מקרהו הוא חריג וכי קיים חשש ממשי שלא ניתן יהיה לגבות בחזרה את הכספים ששולמו. על המבקש מוטל אפוא להוכיח, באמצעות ראיות מוצקות, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את המצב לקדמותו היה והערעור יתקבל, או שיש חשש ממשי כי הכסף יוברח אל מחוץ לישראל (ראו: עניין הדסה , פסקה 14).

מבין שני השיקולים הללו – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות – למאזן הנוחות יש מעמד בכורה (ראו: עניין הדסה ; ע"א 7898/14

שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ (13.1.2015))".

15.

בענייננו-שלנו, כאמור, בכל הנוגע לחיוב הכספי המערערים טענו שתי טענות בנוגע למאזן הנוחות. הראשונה היא שנוכח מצבה של אקסטרים לא יהיה ניתן להיפרע מהכספים שיועברו לה. נוכח הצהרתו של אלנקיב בסעיף 30 לתגובה, לפיה "המשיב מוכן להתחייב כי במקרה החריג בו פסק דינו של בית המשפט קמא הנכבד יבוטל, הרי שהוא באופן אישי ישיב למבקש את הכספים ששילם", הרי שמצאתי לדחות טענה זו. לזאת אוסיף ואבהיר, כי דינה של הצהרת אלנקיב כדין ערבות אישית לכל דבר ועניין. הטענה השנייה היא שתשלום החוב בעת הזו יביא להתמוטטות כלכלית של טבנצ'יק, שאף ייאלץ למכור את דירת מגוריו על-מנת לקיים את פסק הדין. ביחס לטענות מסוג זה קבע השופט א' מצא (כתוארו אז) כדלקמן:

"הכלל הבסיסי הוא כי מצבו הכלכלי של מערער שהוטל עליו חיוב כספי אינו מהווה שיקול במסגרת שקילת בקשתו לעכב את ביצוע פסק הדין (...) ברם, גם אם אין המדובר בעמדה גורפת – משמע שלפעמים יש מקום לשקול אף את מצבו הכספי של המבקש ואת האפשרות שיתמוטט כלכלית (...) הרי שההתחשבות במצבו של המבקש ובהשפעת ביצועו המיידי של פסק הדין על מצבו מותנית, לטעמי, בשלושה: ראשית, בכך שהמבקש יניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו באשר לנזקים שייגרמו לו כתוצאה ממימוש פסק הדין, למהותם ולאפשרות תיקונם, ולצורך כך על המבקש להגיש תצהיר שבו יפורטו היטב העובדות עליהן נסמכות טענותיו (...); שנית, על המבקש לשכנע את בית המשפט בכך שלכאורה יש לערעורו סיכויים טובים להתקבל; ושלישית, מוטל על בית המשפט לתת את דעתו, בהקשר האמור, גם לפגיעה האפשרית שעלולה להיגרם לזוכה כתוצאה מן העיכוב" (ראו: בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403, פסקה 4 (1997); האסמכתאות הוסרו – א.ש.).

16.

לא השתכנעתי כי התנאים המצטברים האמורים התקיימו במקרה דנן. בנוגע לנזקי טבצ'ניק – טבצ'ניק לא העמיד תשתית עובדתית שתתמוך בטענתו בנוגע למצבו הכלכלי. כך, למשל, לא הוצגו מקורותיו הכלכליים, ככל שקיימים, מעבר למשכורות מלייק, וכן לא הוצגו תדפיסי חשבונות הבנק של טבצ'ניק ומשפחתו; ביחס לסיכויי הערעור – מבלי לקבוע מסמרות, הרי שבהינתן שההכרעה בנוגע לחוב אקסטרים הינה הכרעה עובדתית, גם אם לא מפורטת דיה, אינני סבור שמדובר בסיכויים גבוהים, למצער בנוגע לחלק הארי של חובה של אקסטרים; בנוגע לנזקיו של אלנקיב – גם אם אלנקיב הינו אדם אמיד, ולא הוצגו ראיות בעניין זה, סכום של 2,000,000 ש"ח הוא סכום שאינו מבוטל כלל ועיקר; וצודקים המשיבים שמשמעות עיכוב הביצוע הינה שאלנקיב יצטרך להמשיך ולשאת לבדו במלוא חובותיה של אקסטרים עד להכרעה בערעור.

17.

נוכח כל האמור לעיל, ובפרט נוכח התחייבותו של אלנקיב בסעיף 30 לתגובת המשיבים, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע בכל הנוגע לחוב הכספי של טבצ'ניק.

18.

שונים הדברים ביחס לבקשה לעיכוב ביצוע של מתן החשבונות. הלכה היא עמנו כי " ככל שסיכויי הערעור אינם קלושים, ביצוע צו למתן חשבונות בטרם הוכרע הערעור יקים קושי בהחזרת המצב לקדמותו באופן המטה את מאזן הנוחות לטובת המבקש את עיכוב הביצוע" (ע"א 3416/13 טל יד מצויינות בשירות בע"מ נ' וויזקום תקשורת בע"מ , פסקה 10

(17.7.2013) ). בענייננו-שלנו, אסתפק בלומר שלטעמי טענת המערערים לפיה לא היה מקום להעניק סעד של מתן חשבונות ביחס ללייק, שעה שלא מתקיים קשר בין המשיבים ללייק, היא טענה המצריכה דיון ולו מן הטעם שבית משפט קמא לא התייחס אליה. ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא ביחס למתן החשבונות מעוכב אפוא בזאת עד למתן החלטה אחרת.

19.

נוכח התוצאה אליה הגעתי – כל צד יישא בהוצאותיו.