ע"א 8248/21הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני

הבקשה

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט א' בכר , ס.נ. ) אשר ניתן ביום 31.10.2021, בת"א 16663-09-15, ואשר חייב את המבקשת – המערערת לפנינו על פסק דין זה – לשלם למשיבים פיצויים בסך של 412,918 ש"ח וכן 70,000 ש"ח בגין שכ"ט עו"ד והוצאות משפט; ובנוסף, לשלם למשיב 3 פיצויים בסך של 615,764 ש"ח וכן 100,000 ש"ח בגין שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

2.

ביום 28.10.2014 נסע המנוח לאסוף את בנו, בן שבע-וחצי באותה העת –המשיב 3 – מבית הספר. סמוך מאוד להגיעו לבית הספר, כך נטען בכתב התביעה, אופנוע גדול חצה בפתאומיות את דרכו של המנוח, ואילץ אותו לסטות מהדרך, ולהתנגש בחוזקה בשפת המדרכה. אירוע זה התרחש למול עיני המשיב 3 אשר רץ לרכב וראה את המנוח כשראשו שמוט על ההגה, מחוסר הכרה ומקיא. המנוח הובהל לבית החולים ברזילי ומשם לבית החולים סורוקה בבאר שבע, שם, למרבה הצער, נפטר כתוצאה מדימום מוחי.

3.

פסק הדין מושא הערעור ניתן במסגרתה של תביעת עיזבון המנוח (המשיב 1) ותלויי המנוח (המשיבים 3-2), לה צורפה גם תביעת המשיב 3 כניזוק משני לפי הלכת אלסוחה (רע"א 444/87 אלסוחה נ' עיזבון המנוח דוד דהאן ז"ל , פ"ד מד(3) 397 (1990)), אשר הוגשה כנגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: הפניקס ), מבטחת הרכב בו נהג המנוח. בכתב התביעה נטען כי הדימום המוחי אשר הביא למותו של המנוח אירע עקב עקה שנגרמה למנוח בשל התפרצותו של האופנוע. הפניקס, לעומת זאת, טענה כי הדימום המוחי נגרם עקב מצבו הבריאותי הירוד של המנוח, וללא קשר להתפרצות האופנוע, ככל שהתפרצות זו אכן אירעה.

החלטות בית משפט קמא

4.

ביום 3.7.2016 הורה בית משפט קמא על פיצול הדיון בתובענה, כך שתחילה תידון ותוכרע השאלה האם האירוע נושא התובענה הינו בגדר "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד ). ביום 18.7.2018 הכריע בית משפט קמא כי האירוע נושא התובענה הוא אכן "תאונת דרכים", ונקבעו סדרי דין להמשך הדיון בתובענה (להלן: ההכרעה הראשונה ) . בהכרעתו זו התבסס בית משפט קמא על עדות יחידה של המשיב 3, אשר היה העד היחיד להתפרצות האופנוע, ועל המומחה מטעם המשיבים, אשר חיווה דעתו לפיה הדימום המוחי נגרם עקב עקה.

5.

כנגד ההכרעה הראשונה הגישה הפניקס בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 7164/18). בקשה זו נדחתה ביום 6.11.2018 על-ידי השופט י. עמית ,

מהטעם שהכרעתו של בית משפט קמא התבססה על ממצאים עובדתיים ועל הערכת מהימנות שנתן בית משפט קמא לעדים ולראיות שהובאו בפניו.

6.

ביום 31.10.2021 ניתן פסק הדין בתובענה, בגדרו הכריע בית משפט קמא בשאלת הפיצויים.

7.

בהכרעתו בתביעת העיזבון נעזר בית משפט קמא בפרופ' צבי ורד, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט לבחינת תוחלת החיים של המנוח. פרופ' ורד קבע כי המנוח, אשר היה בן 49 בעת קרות התאונה, סבל מבעיות בריאותיות רבות אשר השפיעו באופן ממשי על תוחלת חייו (ראו: סעיף 5 לפסק הדין קמא). בעיות בריאותיות אלה הביאו את פרופ' ורד לקבוע כי יש להתחשב בקיצור תוחלת החיים בשלושה רכיבים: (1) שיעור של 25%-30% בגין שני מסתמים שהושתלו בליבו של המנוח; (2) שיעור של 10% בגין מחלת לב ממנה סבל המנוח; (3) קיצור של 20-5 שנים בגין משקל עודף ממנו סבל המנוח. בית משפט קמא קיבל את עמדתו של פרופ' ורד לעניין קיצור תוחלת החיים, תוך שהוא משתמש בממוצע הטווח בפעמים בהן פרופ' ורד השתמש בטווח. נוכח זאת נקבע למנוח קיצור תוחלת חיים של 37.5% בגין המסתמים (27.5%) ומחלת הלב (10%) יחדיו, ו-12.5 שנים בגין המשקל העודף. כן נקבע כי יתרת תוחלת החיים של אדם בריא בגילו של המנוח הינה 32.9 שנים. בסופו של דבר, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי תוחלת החיים של המנוח ערב התאונה עמדה על 7.4 שנים בלבד.

8.

בהמשך לכך דן בית משפט קמא בשיעור הנזק בתביעת העיזבון, ובהתבסס על קיצור תוחלת החיים שנקבעה קבע כי הפיצוי לו זכאי העיזבון עומד על סך של 412,918 ש"ח, בתוספת 70,000 ש"ח בגין שכ"ט עו"ד והוצאות.

9.

להכרעה בתביעת המשיב 3 כניזוק משני מונה פרופ' אלון אפטר כמומחה מטעם בית משפט קמא. פרופ' אפטר קבע כי למשיב 3 ישנה נכות נפשית קבועה בשיעור של 10%. בהתבסס על העובדות והראיות שבפניו קבע בית משפט קמא, בניגוד לדעתו של פרופ' אפטר, כי למשיב 3 נגרמה נכות פסיכיאטרית תפקודית בשיעור של 20% בעקבות התאונה, ושמתקיימים בענייננו תנאי הזכאות לפיצויים אשר נקבעו בהלכת אלסוחה . משכך, נפסקו למשיב 3 פיצויים בסך כולל של 615,764 ש"ח וכן 100,000 ש"ח בגין שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

10.

ביום 21.11.2021 פנתה הפניקס לבית משפט קמא בבקשה לתיקון טעות סופר שלטענתה נפלה בחישובי הקיצור של תוחלת החיים עקב המשקל העודף (להלן: הבקשה לתיקון ) . בבקשה לתיקון התייחסה הפניקס לחישוב שערך בית המשפט על-מנת להמיר לאחוזים את קיצור תוחלת החיים שנקבעה ביחס למשקל העודף בשנים, כפי שנעשה ביחס לשני הרכיבים האחרים. על-מנת לעשות כן קבע בית משפט קמא כדלקמן (סעיף 13 לפסק הדין): "יש לדעתי לצרף את החלק היחסי באחוזים להבדיל משנים בנושא השמנת היתר כלומר ממוצע הפחתת שנות החיים (בין 5-20 שנה=12.5 שנה שהינם כ-40% מיתרת תוחלת החיים [20.56 שנים]) סה"כ אם כן הפחתה של 77.5% מתוחלת חיי המנוח (37.5% + 40% מהיתרה = 77.5%) או במילים אחרות יש להפחית בסה"כ 25.5 שנים מתוחלת חייו הצפויה מה שמותיר למנוח כ-7.4 שנים לחיות לולא התאונה" (ההדגשה הוספה – א.ש.).

11.

כפי שניתן לראות, בחישובו של בית משפט קמא בחלק המודגש לעיל נפלה טעות חישובית, שכן 12.5 הינם כ-60% מ-20.56, ולא 40% כפי שנקבע (להלן: הטעות החישובית ) . הפניקס ציטטה בבקשה לתיקון את החלק הרלבנטי מפסק הדין, וביקשה כי פסק הדין יתוקן כך שקיצור תוחלת החיים בגין המשקל העודף יהא בהיקף של 60%. בהתאם לכך, ביקשה הפניקס לתקן את הקיצור הכולל של תוחלת החיים ל-97.5% חלף 77.5% (מה שיפחית את תוחלת חייו של המנוח עובר לתאונה מ-7.4 שנים, כפי שנקבע בפסק הדין קמא, לכעשרה חודשים).

12.

אעיר, כי על-פניו הפתרון של הפניקס לטעות הינו פתרון אפשרי אם כי אינו מחוייב המציאות. המכנה למשוואה בפסק הדין קמא הינו 20.56 שנות חיים – יתרת תוחלת החיים לאחר הפחתת 37.5% (האחוז שנקבע בגין שני הרכיבים שאינם המשקל העודף). ברם, אין זה מן הנמנע שבית משפט קמא השתמש בנתון זה בטעות, והתכוון להשתמש דווקא בנתון ביתרת תוחלת-החיים הכוללת: 32.9 שנים (שכן, 12.5 שנים מתקרבים ל-40% מ-32.9 שנות חיים).

13.

המשיבים דכאן התנגדו לבקשה לתיקון, אולם הסתפקו בלומר שהתנגדותם נובעת "מנימוקים שונים" – מבלי לפרט את הנימוקים.

14.

ביום 24.11.2021 ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשה לתיקון, ובה נקבע כדלקמן: "למרות טענותיו הנרחבות של ב"כ הנתבעת לעניין אופן חישוב קיצור תוחלת החיים על ההשלכות שיש לכך על כלל חשוב הנזק, אינני בדיעה (כך במקור – א.ש.) כי נפלה בחישובי טעות סופר אלא הקונספט שבחר ב"כ הנתבעת לביצוע החישוב שונה משל ביהמ"ש. לפיכך אין מקום לתיקוני טעויות סופר".

15.

ביום 1.12.2021 הגישה הפניקס את הערעור ואת הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי. בבקשה זו אדון כעת.

טענות הצדדים

16.

הפניקס ביקשה כי אעכב את ביצוע פסק הדין קמא במלואו, ולחילופין כי אורה על עיכוב ביצוע של 90% מהסכומים שנפסקו בפסק הדין – זאת, נוכח טענתה לפיה מאזן הנוחות נוטה לטובתה וסיכויי הערעור שלה טובים.

17.

לעניין מאזן הנוחות, טענה הפניקס כי המשיבים טענו בפני בית משפט קמא כי הכנסתם עומדת על סך של כ-4,000 ש"ח לחודש, וכי אלמנת המנוח, המשיבה 2, לא עבדה ואינה עובדת. לטענת הפניקס, בנסיבות אלה קיים חשש ממשי שהמשיבים לא יעמדו בהשבת הפיצוי במקרה שהערעור יתקבל. לעומת זאת, אין חשש ממשי שלא ניתן יהא להיפרע מהפניקס, בהיותה חברת ביטוח איתנה, אם הערעור יידחה. בעניין סיכויי הערעור נטען כי אלה טובים ממספר סיבות: לעניין ההכרעה הראשונה – נטען כי הכרעה זו התבססה על עדותו היחידה של בעל-דין קטין; לעניין שיעור תוחלת החיים – נטען כי החלטה זו שגויה לגופה, וכי בחישוביו של בית משפט קמא נפלה טעות אשר יש בה כדי להביא להפחתה של כ-90% מפיצויי העיזבון; ולעניין הנכות הנפשית שנקבעה למשיב 3 – נטען כי בית משפט קמא סטה ללא הצדקה מקביעתו של פרופ' אפטר, שכאמור מונה כמומחה מטעמו.

18.

ביום 1.12.2021 קבעתי כי הבקשה לעיכוב ביצוע מצריכה תגובה, ובמקביל לכך נתתי צו ארעי המורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין קמא עד למתן החלטה אחרת.

19.

ביום 21.12.2021 הגישו המשיבים את תגובתם לבקשה לעיכוב ביצוע. בתגובת המשיבים צוינו ההלכות הכלליות לפיהן הגשת ערעור, כשלעצמה, אינה מצדיקה עיכוב ביצוע – במיוחד כאשר מדובר בפסק דין כספי. לגופם של דברים נטען כי בערעורה של הפניקס אין ממש. לעניין ההכרעה הראשונה – נטען כי מדובר בהכרעה עובדתית, אשר בית משפט שלערעור אינו מתערב בה; לעניין הנכות הנפשית שנקבעה למשיב 3 – נקבע כי נוכח הממצאים שעלו בחקירתו הנגדית של פרופ' אפטר בצדק סטה בית משפט קמא מחוות הדעת; לעניין קיצור תוחלת החיים – נטען כי בית משפט קמא שגה בקביעת קיצור תוחלת החיים לרעת העיזבון כאשר צמצם משמעותית את תוחלת החיים שראוי היה לקבוע. בעניין זה טענו המשיבים באריכות רבה תוך הפנייה לחוות דעת ולמאמרים; כן נטען, כי בית משפט קמא שגה לרעת המשיבים בקביעת גובה הנזק. ביחס למאזן הנוחות נטען כי הפניקס לא הציגה הוכחות לכך שמאזן הנוחות נוטה לטובתה, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

20.

לאחר שעיינתי בכתובים שלפניי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל חלקית, כמפורט להלן.

21.

כפי שכבר הזדמן לי לסכם בע"א 109/20 מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקאות 12-11 (12.3.2020):

"הלכה היא עמנו כי בעל דין אשר זכה במשפטו יהנה מפירות זכייתו בסמוך למועד פסק הדין ומבלי שיידרש להמתין לתוצאות הערעור שהוגש על פסק הדין

(ראו: ע"א 6042/14

נעימה נ' מדינת ישראל

(17.12.2014); ע"א 3344/15 אשכנזי נ' גלי

(15.6.2015) [...]; ע"א 8579/18

הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני

(8.1.2019) (להלן: עניין הדסה )); וכך גם מצווה תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר קובעת כי הגשת ערעור אינה מעכבת את מימושו של פסק הדין מושא הערעור [עיקרון זה מעוגן כעת בתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 – א.ש.]. חריגה מהכללים האמורים תיתכן רק במקרים בהם הוכח על ידי המבקש כי סיכויי ערעורו הם טובים במיוחד וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן ככל שלא יעוכב ביצועו של פסק הדין והערעור יתקבל לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 1900/13

המועצה האזורית רמת נגב נ' עמישב נחום

(5.5.2013); ע"א 8898/13 אהרון נ' עובדיה (20.1.2014)). לא זו אף זו: מקום שמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, הנחת המוצא היא כי התשלום הכספי אינו יוצר מצב בלתי הפיך. כפועל יוצא מכך, על מבקש עיכוב הביצוע מוטל הנטל להוכיח כי מקרהו הוא חריג וכי קיים חשש ממשי שלא ניתן יהיה לגבות בחזרה את הכספים ששולמו. על המבקש מוטל אפוא להוכיח, באמצעות ראיות מוצקות, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את המצב לקדמותו היה והערעור יתקבל, או שיש חשש ממשי כי הכסף יוברח אל מחוץ לישראל (ראו: עניין הדסה , פסקה 14).

מבין שני השיקולים הללו – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות – למאזן הנוחות יש מעמד בכורה (ראו: עניין הדסה ; ע"א 7898/14

שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ (13.1.2015))".

22.

בענייננו שלנו – השתכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הפניקס. כמו כן סבורני כי סיכויי הערעור שהפניקס הניחה על שולחננו, לפחות בחלקו, אינם מבוטלים; ואפרט.

23.

לעניין מאזן הנוחות – כזכור, במסגרת הבקשה העלתה הפניקס את החשש הממשי כי נוכח מצבם הכלכלי של המשיבים לא יעלה בידם להשיב את כספי הפיצויים במידה ויועברו לרשותם וייעשה בהם שימוש. חשש זה הסתמך, בין היתר, על הכנסתם החודשית הנמוכה של המשיבים, כפי שעלה מדברי המשיבים עצמם במסגרת ההליך קמא, וכפי שנקבע בפסק הדין מושא הערעור. המשיבים לא הכחישו חשש זה בתגובתם, ולא טענו כי יעלה בידם להשיב את כספי הפיצויים במידה ויתקבל הערעור; בתגובת המשיבים גם לא נטען כי למשיבים צורך ממשי בקבלת מלוא הסכומים דווקא בעת הזאת, וכי עיכוב הביצוע יגרום להם נזק כלשהו, כל שכן נזק בלתי הפיך. כל שנטען על-ידי המשיבים בעניין זה הוא שהפניקס לא תמכה את בקשתה בראיות. טענתם זו של המשיבים תמוהה בעיניי מאחר שהפניקס הסתמכה בבקשתה על עמדת המשיבים עצמם באשר למצבם הכלכלי. בהקשר זה יודגש, כי בסעיף 12 לתגובתם טענו המשיבים כי הכנסתה של המשיבה 2 נמוכה מההכנסה אשר צויינה על-ידי הפניקס בבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות אלה, ברי הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הפניקס.

24.

לעניין סיכויי הערעור – הערעור, רובו ככולו, מופנה, כטענת המשיבים, נגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא; ובאלה בית משפט זה נוטה שלא להתערב (ראו: ע"א 8329/16 טרנס אטלס בע"מ נ' אליהו פרחי בדי ריפוד בע"מ , פסקה 16 (4.6.2018) והאסמכתאות שם). כטענת הפניקס, הכרעתו הראשונה של בית משפט קמא אכן התבססה על עדות יחידה של בעל-דין קטין; ובקביעת שיעור הנכות הנפשית של המשיב 3 בית משפט קמא אכן חרג מקביעתו של המומחה שמינה. אולם, בהחלטות אלה של בית משפט קמא לא נמצא פגם בולט אשר קורא להתערבותנו – ואני אומר זאת, כמובן, בכל הזהירות הראויה ומבלי לקבוע מסמרות.

25.

שונה הדבר עם טענת הפניקס בעניין הטעות החישובית. כאמור לעיל, בפסק הדין קמא נפלה טעות אריתמטית. כפי שהוסבר על ידי, תיקון הטעות אשר מוצע על-ידי הפניקס – העלאת המשקל היחסי של קיצור תוחלת-החיים של המנוח בגין משקלו העודף מ-40% ל-60% – איננו בגדר פתרון אפשרי יחיד, אך פתרון זה לכאורה מתקבל על הדעת, וטעות היא טעות. מבלי לקבוע מסמרות, אציין כי הטעות החישובית האמורה משפיעה באופן בלעדי על חישוב הפיצוי שנקבע לעיזבון, אולם היא אינה משפיעה על הפיצוי אשר נקבע למשיב 3 כניזוק משני לפי הלכת אלסוחה .

26.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה באופן חלקי ומתיר למבקשת , חברת הפניקס, לעכב תחת ידה 80% מסכום הפיצוי שנפסק לעיזבון (386,335 ש"ח, בערכים של פסק הדין קמא), ו-50% מסכום הפיצוי שנפסק לטובת המשיב 3 כניזוק משני (357,882 ש"ח, בערכים של פסק הדין קמא) – זאת, עד להכרעה בערעור. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. הצו הארעי שניתן ביום 1.12.2021 – מבוטל בזאת.

27.

המזכירות תקבע תיק זה לשמיעת קדם-ערעור בהקדם, בכפוף לאילוצי היומן.