ע"א 8990-22 ע"א 8990-22

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצועה של החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע אשר ניתנה ביום 13.11.2022 בפש"ר 19678-03-15, ואשר קבעה כי כספי פיצויים אשר מנוהלים על ידי המערערת, מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ (להלן: מנורה), יועברו לקופת כינוס נכסיו של המשיב 1, משה ינקוביץ' ז"ל (להלן: החייב).

2.אפרט את העובדות הדרושות לענייננו. במהלך חייו צבר החייב כספים בקרן פנסיה אותה מנהלת מנורה. היתרה הצבורה בקרן הפנסיה עומדת על סך של כ-229,000 ש"ח, מתוכו סך של כ-127,000 ש"ח משויך לרכיב הפיצויים (להלן: כספי הפיצויים) וסך של כ-202,000 ש"ח לרכיב התגמולים. כן קיימת בחשבון החייב אצל מנורה יתרת קופת-גמל בסך של כ-8,000 ש"ח.

3.ביום 29.1.2015 הגיש החייב בקשה לצו כינוס נכסים. ביום 12.3.2015 ניתן צו כינוס כמבוקש, והמשיב 2, עו"ד אופר פדר, מונה כנאמן על נכסי החייב (להלן: הנאמן). ביום 26.9.2016 הוכרז החייב פושט רגל. לדאבון הלב, ביום 26.12.2021 נפטר החייב.

4.לאחר מותו של החייב, הגיש הנאמן בקשה לבית משפט קמא למתן צו מניעה ואיסור דיספוזיציה בקרן הפנסיה, וביום 3.4.2022 ניתן צו כאמור. ביום 10.4.2022 פנתה מנורה לבית המשפט כשבפיה טענה כדלקמן: בהתאם לדין ולתקנון קרן הפנסיה, לאחר פטירתו של אדם לא ניתן לעקל ולממש כספי פיצויים ותגמולים. במענה לטענה זו טען הנאמן כי החייב היה זכאי לפדות את כספי הפיצויים אצל מנורה עוד לפני פטירתו, וכי מרגע שהלה היה זכאי לפדות את הכספים כאמור, הנאמן קנה זכויות בכספי הפיצויים. בהתאם לעמדתו, ביקש הנאמן מבית משפט קמא כי יורה על מימוש כספי הפיצויים המוחזקים אצל מנורה.

5.ביום 13.11.2022 ניתנה החלטת בית משפט קמא נושא הערעור דנן. ההחלטה ניתנה על-גבי פתקית, ובה נקבע כדלקמן:

"עסקינן בחייב אשר צו הכינוס לנכסיו ניתן ביום 12.3.3015 וסוגיית זכותו של הנאמן למימוש רכיב הפיצויים לטובת קופת הנשיה עלתה בחודש אוקטובר 2015 ובחודש פברואר 2021. החייב הלך לעולמו ביום 26.12.2021.

לפי סעיף 85 לפקודת פשיטת רגל ובהתאם להלכה שנקבעה ב-ע"א 5033-18 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים נ' רון לוי, מדובר ברכיב פיצויים המוקנה לקופת הנשייה.

לפיכך מוקנים כספי רכיב הפיצויים לקופת הנשייה. הנאמן יפעל למימושם לטובת קופת הנשייה תוך 30 יום."

6.מנורה מערערת כעת לפנינו על פסק דין זה. במסגרת זו, היא הגישה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין אשר מונחת לפניי – זאת, נוכח טענתה לפיה מאזן הנוחות נוטה לטובתה וסיכויי הערעור שלה טובים.

7.לעניין סיכויי הערעור נטען כי בהתאם לסעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה), סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על-פי חוזה ביטוח אינם בכלל העיזבון. בענייננו-שלנו, עקב מותו של החייב יש לשלם את כספי הפיצויים למוטבי קרן הפנסיה; ומשכך, כך נטען, לנאמן אין זכות בכספים אלה. נטען כי כלל זה חל גם במקרה בו החייב היה זכאי לפדות את כספי הפיצויים בחייו, ובוודאי שבמקרה בו החייב לא היה זכאי לפדות את הכספים טרם מותו. נטען כי בענייננו-שלנו החייב לא היה זכאי לפדות את כספי הפיצויים טרם מותו, וכי החלטת בית משפט קמא לפיה "סוגיית זכותו של הנאמן למימוש רכיב הפיצויים לטובת קופת הנשיה עלתה בחודש אוקטובר 2015 ובחודש פברואר 2021. החייב הלך לעולמו ביום 26.12.2021" אינה ברורה, שכן שאלת זכאותו של החייב לפדות את כספי הפיצויים לא נדונה לפני בית משפט קמא.

8.לעניין מאזן הנוחות נטען כי לאחר שהנאמן יקבל לידיו את כספי הפיצויים הוא עתיד לחלקם לנושים. חלוקת הכספים למספר גורמים תקשה על גבייתם במידה וערעורה של מנורה יתקבל.

9.לאחר עיון בבקשה לעיכוב ביצוע, הוריתי למשיבים להגיש תשובות מטעמם. כמו כן הוריתי על מתן צו ארעי אשר מעכב את ביצועה של ההחלטה נושא הערעור.

10.בהתאם להחלטתי, הגישו המשיבים תשובות מטעמם.

11.יורשי החייב הצטרפו לעמדת מנורה. גם המשיב 3, כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכונס) הצטרף לעמדת מנורה, לפיה במקרה בו כספי פיצויים לא נפדו בחייו של החייב, גם אם היה זכאי לפדותם, לא ניתן לצרפם לקופת הכינוס לאחר מותו של החייב, והם יועברו למוטבי הקופה.

12.מנגד, הנאמן ביקש להתנגד לערעור ולבקשה לעיכוב ביצוע. לטענת הנאמן, החייב היה זכאי לפדות את כספי הפיצויים בחייו; ומשכך הוא, כספי הפיצויים הוקנו לקופת הכינוס עוד בטרם הסתלק המנוח לבית עולמו. כן נטען כי החלטת בית משפט קמא נושא הערעור עולה בקנה אחד עם פסק דינו של בית משפט זה בע"א 5033/18 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ נ' לוי (2.2.2020). עם זאת, הנאמן לא הכחיש את טענת מנורה לפיה בית משפט קמא לא דן בשאלת זכאותו של החייב לפדות את כספי הפיצויים. ההתייחסות היחידה של הנאמן לבקשה לעיכוב ביצוע הייתה בסיכום עמדתו, שם הסתפק בלומר כי "בית המשפט הנכבד מתבקש לדחות את הערעור ואת הבקשה לעיכוב ביצוע". בפרט, הנאמן נמנע מלהתייחס לטענת מנורה בדבר קשיי הפירעון שהיו לה, במידה וההחלטה נושא הערעור תבוצע וערעורה יתקבל.

13.לאחר עיון בכתובים שהונחו לפניי ראיתי להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע.

14.כפי שכבר הזדמן לי לסכם ולומר בע"א 6164/22 מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקאות 12-11 (12.3.2020): "הלכה היא עמנו כי בעל דין אשר זכה במשפטו יהנה מפירות זכייתו בסמוך למועד פסק הדין ומבלי שיידרש להמתין לתוצאות הערעור שהוגש על פסק הדין (ראו: ע"א 6042/14 נעימה נ' מדינת ישראל (17.12.2014); ע"א 3344/15 אשכנזי נ' גלי (15.6.2015) [...]; ע"א 8579/18 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני (8.1.2019) (להלן: עניין הדסה)); וכך גם מצווה תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר קובעת כי הגשת ערעור אינה מעכבת את מימושו של פסק הדין מושא הערעור [עיקרון זה מעוגן כעת בתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 – א.ש.].

15.חריגה מהכללים האמורים תיתכן רק במקרים בהם הוכח על ידי המבקש כי סיכויי ערעורו הם טובים במיוחד וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן ככל שלא יעוכב ביצועו של פסק הדין והערעור יתקבל לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 1900/13 המועצה האזורית רמת נגב נ' עמישב נחום (5.5.2013); ע"א 8898/13 אהרון נ' עובדיה (20.1.2014)). לא זו אף זו: מקום שמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, הנחת המוצא היא כי התשלום הכספי אינו יוצר מצב בלתי הפיך. כפועל יוצא מכך, על מבקש עיכוב הביצוע מוטל הנטל להוכיח כי מקרהו הוא חריג וכי קיים חשש ממשי שלא ניתן יהיה לגבות בחזרה את הכספים ששולמו. על המבקש מוטל אפוא להוכיח, באמצעות ראיות מוצקות, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את המצב לקדמותו היה והערעור יתקבל, או שיש חשש ממשי כי הכסף יוברח אל מחוץ לישראל (ראו: עניין הדסה, פסקה 14). מבין שני השיקולים הללו – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות – למאזן הנוחות יש מעמד בכורה (ראו: עניין הדסה; ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ (13.1.2015))".

16.בענייננו-שלנו, מנורה הציגה טעמים של ממש לחששה בדבר קשיי הגבייה אשר יעמדו בדרכה במידה וערעורה יתקבל. מנגד, הנאמן לא הכחיש את החששות האמורים, ואף לא טען שישנו צורך ממשי בקבלת כספי הפיצויים באופן מיידי, או שייגרם לו או לנושים נזק כלשהו מעיכוב ביצועה של ההחלטה. בנסיבות אלה, מאזן הנוחות נוטה לטובת מנורה.

17.באשר לסיכויי הערעור – מבלי לקבוע מסמרות, אני סבור שלא ניתן לראות בערעור דנן ערעור חסר סיכוי. אכן, עמדת מנורה ביחס לסעיף 147 לחוק הירושה אינה טריוויאלית, אולם לעמדה זו הצטרף כונס הנכסים הרשמי, ונראה שהטענה מצריכה ליבון. מעבר לכך, נראה שיש ממש בטענת מנורה לפיה סוגיית זכאותו של החייב למימוש כספי הפיצויים לא נדונה בבית משפט קמא. כאמור, הנאמן בתשובתו לא סתר טענה זו. עיון במערכת נט המשפט, אף הוא אינו מזהה כל החלטה שהתקבלה בנושא בחודשים אוקטובר 2015 ופברואר 2021. מדובר בשאלה אשר מערבת בתוכה ענייני דין ועובדה ואשר מונחת בלב המחלוקת בין בעלי הדין. טענת מנורה לפיה בהתייחסותו של בית משפט קמא לסוגיה זו נפל פגם מהותי היא טענה שלא ניתן לבטלה במחי-יד.

18.סוף דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת. בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.