ע"א 1137-23 ע"א 1137-23

1.בפני בקשות לעיכוב ביצועו של פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 14.12.2022 (ת"א 44266-12-19, השופט צ' דותן).

2.ברקע ההליך שבפני מצויות מחלוקות הנוגעות לשתי עסקאות מקרקעין הקשורות לקרן קיימת לישראל (להלן: קק"ל), המשיבה 1, ולחברת הימנותא בע"מ (להלן: הימנותא), המשיבה 2, שהיא חברת הבת שלה (להלן יחדיו: משיבות קק"ל). המבקש בע"א 1137/23, אליהו דרעי (להלן: דרעי), והמבקש בע"א 1163/23, משה דבוש (להלן: דבוש), עותרים שניהם (להלן יחדיו: המבקשים) לעיכוב ביצועם של החיובים הכספיים שהושתו עליהם בפסק הדין מושא הערעורים. המשיבים האחרים הם גורמים נוספים שהיו מעורבים באותן עסקאות, כפי שמפורט להלן.

3.הפרשה הראשונה המכונה "פרשת יבנאל" נסבה על מכירת קרקע חקלאית בשטח של 166 דונם במושבה יבנאל, שהייתה בבעלותה של משפחת גולדמן, שאינה צד להליכים. מקורה של פרשה זו בהצעה של דרעי לשמש כמתווך ולטפל עבורה במכירת הקרקע. בעוד משפחת גולדמן הייתה נכונה למכור את הקרקע לפי תחשיב של 35 שקלים למ"ר, הציג דרעי להימנותא מצג שלפיו המוכרים דורשים תמורה שתחושב לפי סך של 64 שקלים למ"ר. בה בעת, ובעוד דירקטוריון הימנותא דן בפרטי העסקה, מכר דרעי את הקרקע לחברה פרטית בשם סער את רותם אחזקות (2002) בע"מ (להלן: חברת סער), לאחר שבעליה, יורם מועלם (להלן: מועלם), גילה בה עניין במחיר המקורי שהוצע על-ידי משפחת גולדמן. לשם מימוש העסקה עם חברת סער דרעי פנה לדבוש, עמו היה מיודד, אשר כיהן באותה עת כדירקטור בשתי משיבות קק"ל. יצוין כבר עתה כי דרעי ודבוש וכן מועלם וחברת סער הם כולם בעלי דין בפנינו, מבקשים (על רקע הגשת הערעורים שהגישו ואשר תלויים ועומדים בבית משפט זה) ומשיבים, בהתאמה.

4.כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, דבוש ידע על הצעת הרכישה שהעביר דרעי להימנותא, בכובעו כחבר הדירקטוריון שלה, ובמקביל נכח בפגישה שהובילה לחתימת עסקת רכישת הקרקע עם חברת סער, כשהוא מציג עצמו כנציג החברה ומסתיר את תפקידו בהימנותא. כמו כן, ועל אף שידע כי הימנותא מנהלת מגעים לרכישת אותה קרקע, הוא לא ציין את עובדת קיומו של משא ומתן מתחרה מול חברת סער בפני משיבות קק"ל. דבוש אף סייע באופן פעיל לקידום העסקה מול סער, ובמקביל תמך ברכישת הקרקע על-ידי הימנותא במחיר גבוה פי כמה וכמה, ואף הצביע בעד אישור העסקה. יום לאחר אשרור העסקה בדירקטוריון הימנותא, ולאחר שהעסקה עם חברת סער נחתמה זה מכבר, הודיע דרעי לראשונה להימנותא על כך שהקרקע כבר נמכרה, והציע לה לרכוש אותה מידיה של חברת סער. הימנותא נעתרה להצעה ורכשה את הקרקע במחיר של 51 ש"ח למ"ר, כך שסכום התמורה הכולל היה גבוה ביותר משניים וחצי מיליון שקלים מן הסכום המקורי שבו נמכרה לחברת סער (ולמעשה מן הסכום שדרשה עבורה משפחת גולדמן, בעליה המקוריים).

5.הפרשה השנייה, המכונה "פרשת גנאם פלאח", נסבה על הטענה שלפיה דבוש הציג עצמו כמורשה מטעם קק"ל לביצוע עסקאות מקרקעין ובהקשר זה קיבל שכר טרחה מאדם בשם גנאם פלאח שהיה מצוי במגעים עם הימנותא לביצוע עסקאות מקרקעין. סך כל הכספים שהועברו לדבוש או שולמו לגורמים שלישיים לבקשתו הסתכמו ב-67,541 שקלים. יוער, לעניין זה, כי משיבות קק"ל טענו שפלאח נתן לדבוש בנוסף גם הלוואה בסך 50,000 שקלים.

6.ביום 17.12.2019 הגישו משיבות קק"ל תביעה כספית נגד המבקשים, וכן נגד מועלם וחברת סער בגין הנזקים שנגרמו להן. במסגרת התביעה נטען, בעיקרו של דבר, כי דרעי הציג מצגי שווא כלפי משיבות קק"ל, וכי דבוש פעל תוך הפרה של חובות האמונים שלו, הכול באופן שעלה בקנה אחד עם האינטרסים האישיים של השניים. מנגד, כלל הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה. דבוש טען להגנתו, בכל הנוגע לפרשת יבנאל, כי לא הסתיר דבר מהימנותא וכי הקרקע נרכשה לאחר אישור העסקה על-ידי הדירקטוריון ובמחיר הקרוב מאוד לחוות הדעת השמאית שנערכה, כך שלא נגרם להימנותא נזק. אשר לפרשת גנאם פלאח, הוא טען כי קיבל את הכספים על רקע הקשר האישי בינו לבין המשלם, ללא קשר להימנותא. יתר הנתבעים, ביניהם דרעי, טענו כי לא היה להם כל קשר להתנהלותו של דבוש או ידיעה באשר למעשיו. דרעי אף טען להגנתו כי הציע את הקרקע לחברת סער רק לאחר שחלפו מספר חודשים שבהם לא קיבל תשובה מהימנותא באשר להיתכנות העסקה.

7.בפסק הדין הנזכר בפתח הדברים קיבל בית המשפט המחוזי את התביעה בעיקרה ביחס לדרעי ודבוש. בכל הנוגע לפרשת יבנאל, קבע בית המשפט המחוזי כי דרעי הציג מצגי שווא וכן פעל בתרמית תוך נטילת הזדמנות עסקית מהימנותא. עוד נקבע כי דבוש הפר הפרה בוטה את חובת האמונים וחובת הגילוי שלו כלפי הימנותא, פעל בניגוד עניינים, וכן גרם נזק כלכלי ועסקי להימנותא. באשר לפרשת גנאם פלאח, בית המשפט המחוזי קבע כי דבוש פעל בניגוד עניינים בין מילוי תפקידו בהימנותא לבין ענייניו האישיים. נוכח קביעות אלו, ובשל הנזק הכלכלי שנגרם למשיבות, בית המשפט המחוזי העמיד את סכום הפיצוי למשיבות קק"ל בפרשת יבנאל על סך של 3,339,041 שקלים, שבו חויבו המבקשים ביחד ולחוד, ובפרשת גנאם פלאח על סך של 67,541 שקלים, בו חויב דבוש לבדו. התביעה נדחתה ביחס למועלם ולחברת סער.

8.ביום 9.2.2023 הגישו דרעי ודבוש ערעורים (נפרדים) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בו ביום הגיש דבוש גם בקשה לעיכוב ביצועו, וביום 26.2.2023 הגיש דרעי אף הוא בקשה דומה.

9.לטענת דבוש, סיכויי ערעורו להתקבל הם גבוהים, מאחר שלשיטתו לא הוכח קשר סיבתי בין מעשיו לבין הנזק הנטען. דהיינו, לא עלה בידיהן של משיבות קק"ל להראות שהוא זה שגרם לכך שניטלה מהימנותא ההזדמנות העסקית לרכוש את הקרקע במחיר נמוך יותר. בקשר לכך טוען דבוש כי גם אם לא היה מפר את חובות האמון כלפי הימנותא, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, הרי שלא היה עולה בידה לרכוש את הקרקע במחיר נמוך מזה ששילמה. דבוש מוסיף וטוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן מובהק, נוכח הנזק העצום שצפוי להיגרם לו אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין. דבוש מציין כי הוא סובל מבעיות רפואיות שונות, וכי עד לאחרונה קיבל קצבת נכות. עוד טוען דבוש כי ידו אינה משגת לעמוד בתשלום, כי אין בבעלותו נכסים פרטיים, כי מצבן הכלכלי של החברות שבבעלותו בכי רע, וכי הוא ומשפחתו מתקיימים ממשכורת חודשית בסך של 8,500 שקלים. לתמיכה בטענותיו צירף דבוש מסמך המתייחס למצבו הרפואי וכן הצהרת רואה חשבון שלפיה תשלום החיובים כעת עלול להביא אותו למצב של חדלות פירעון ופשיטת רגל. לטענתו, אם יוכרז פושט רגל, לא יהיה ביכולתו להוסיף ולפרנס את משפחתו. מנגד, כך נטען, למשיבות קק"ל לא צפוי להיגרם כל נזק ממשי אם יעוכב ביצוע פסק הדין, נוכח איתנותן הכלכלית ובהתחשב בכך שהמתינו למעלה מחמש שנים עד שנקטו בהליכים משפטיים.

10.דרעי טוען אף הוא בבקשתו כי סיכויי ערעורו להתקבל גבוהים, וביחס לכך מדגיש כי הערעור מבוסס על טענות משפטיות, שעיקרן בכך שלא היה מקום להטיל עליו חובות אמון כמי שפעל באופן פרטי וללא מחויבות כלפי שולחיו. דרעי מוסיף כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, וביחס לכך טוען כי ביצוע פסק הדין יביא אותו לכלל קריסה כלכלית. בקשר לכך הוא מציין כי הוא מתפרנס מפנסיה משטרתית בסך 4,300 שקלים בחודש, וכי הוא מצוי בחובות רבים. לתמיכה בטענותיו הוא צירף תדפיס מחשבון הבנק שלו, העתק של רישיון הרכב שלו שבו מצוין כי הרכב מעוקל, וכן הסכם שחתם לאחרונה עם רשויות המס ביחס לשומת מס ההכנסה בעניינו. מנגד, כך נטען, עיכוב הביצוע אינו צפוי לגרום נזק ממשי למשיבות קק"ל.

11.בהתאם להחלטתי מיום 9.2.2023, הגישו המשיבים את תגובותיהם לבקשתו של דבוש. כמו כן, בהתאם להחלטת השופטת י' וילנר מיום 5.3.2023, הוגשו תגובות גם לבקשתו של דרעי.

12.משיבות קק"ל מתנגדות לבקשות וטוענות כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח את קיומם של התנאים לעיכוב ביצוע של פסק דין. לשיטת משיבות קק"ל, למבקשים לא ייגרם נזק בלתי הפיך אם יבוצע פסק הדין כעת, וזאת משום שלא קיים כל סיכון שהמבקשים לא יוכלו להיפרע מהן ככל שהערעורים יתקבלו. משיבות קק"ל מוסיפות וטוענות, כי עיכוב ביצועו של פסק הדין עלול להביא לכך שהן עצמן לא יוכלו להיפרע מהמבקשים בסיום ההליך המשפטי. לכך הן מוסיפות כי המבקשים הציגו מידע חלקי בלבד ביחס למצבם הכלכלי.

13.אשר לדבוש עמדתן היא כי טענתו שלפיה הוא אינו מחזיק בנכסים פרטיים שגויה ומטעה, ואף בכתב אישום שהוגש נגדו לאחרונה (ת"פ 66463-01-23) צוין כי לו ולאשתו בית פרטי בישוב שוהם הרשום על שם אשתו, וכן זכויות חכירה בנכס בעיר אילת. בנוסף, משיבות קק"ל מציינות כי דבוש הציג בבקשתו מידע חלקי באשר לשווי הנכס שבו הוא מחזיק באמצעות חברה שבבעלותו, כמו גם ביחס לשיעור התמורה שקיבלו חברות שבבעלותו בעבור מכירת שני נכסי מקרקעין בשנה האחרונה. עוד הן מציינות כי דבוש הסתיר מידע באשר למקורות הכנסה נוספים שבבעלותו (ובהם חסכונות פנסיוניים וחשבון בנק נוסף). לתמיכה בגרסתן הציגו המשיבות העתק נסחי טאבו, העתק של הסדר ניגוד עניינים שעליו חתום דבוש, וכן את כתב האישום האמור על נספחיו.

14.אשר לדרעי, נטען כי הוא הסתיר את העובדה שבבעלותו המלאה חברה בשם סטארגארד בע"מ (להלן: סטארגארד), אשר באמצעותה קיבל דמי תיווך עבור עסקאות הנדל"ן מושא ההליך, וכן את היותו בעל מניות ודירקטור בחברה נוספת בשם ש.ע.מ.א השקעות בע"מ (להלן: ש.ע.מ.א השקעות). עוד מציינות משיבות קק"ל כי דרעי לא התייחס להכנסותיו מתיווך ומעסקאות נדל"ן. לתמיכה בעמדתן הציגו משיבות קק"ל העתקים של דו"חות רשם החברות ביחס לסטארגארד ולש.ע.מ.א. השקעות, וכן העתק חשבוניות שהוציא דרעי באמצעות סטארגארד. כן הוצג העתק מפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי הכולל חלק מעדותו של דרעי בבית המשפט המחוזי, שבמסגרתה התייחס להכנסותיו מתיווך ומעסקאות נדל"ן.

15.לבסוף, טענו משיבות קק"ל כי המבקשים לא הצליחו להצביע על כך שסיכויי הערעורים להתקבל – גבוהים, וכי לאמיתו של דבר ההיפך הוא הנכון נוכח פסק דינו המנומק והמבוסס של בית המשפט המחוזי. להשלמת התמונה יצוין כי מועלם וחברת סער לא נקטו עמדה בשאלת עיכוב הביצוע.

16.ביום 2.4.2023 הגיש דרעי תשובה לתגובתן של משיבות קק"ל, לאחר שניתנה לו רשות לעשות כן. בתשובתו הוא טוען כי סטארגארד הגישה דו"ח שנתי אחרון לרשות המיסים בשנת 2017, וכן מציין כי היא אינה פעילה מאז שנת 2018 ואף מצויה בחובות. דרעי לא צירף אסמכתאות מתאימות לטענה זו, והפנה בהקשר זה לרישום בדו"ח רשם החברות שצורף לתגובת משיבות קק"ל, ובו צוין כי היא "חברה מפרת חוק" מאז שנת 2019. אשר לש.ע.מ.א השקעות, נטען כי אינה פעילה וכי מעולם לא הניבה רווחים. אף ביחס אליה, נמנע דרעי מלהגיש ראיות התומכות בטענתו, והפנה רק להערה בדו"ח רשם החברות הנוגע לחברה זו שצורף אף הוא לתגובת משיבות קק"ל לפיה "לא הוגשו דוחות שנתיים".

17.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשות לעיכוב ביצוע להידחות. נקודת המוצא לדיון היא תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שלפיה אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק דין. לפיכך, המבקש לעכב פסק דין עד להכרעה בערעור שהוגש עליו נדרש להראות כי סיכויי הערעור שהגיש גבוהים ובעיקר כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן אם לא יעוכב פסק הדין ייגרם לו נזק בלתי הפיך (ראו, מבין רבים: ע"א 6913/22 החברה לשימור והתחדשות ערים בישראל בע"מ נ' אברהם, פסקה 19 (16.11.2022); ע"א 7165/22 תמיס ג'י. אר. אי. אנ. בע"מ נ' כהן, פסקה 9 (28.11.2022)). על כך יש להוסיף, כי ככלל אין מקום לעיכובם של חיובים כספיים, שתשלומם אינו יוצר נזק בלתי הפיך. לכן, על המבקש לעכב ביצוע של תשלום כספי להראות כי קיים חשש ממשי שלא יוכל להיפרע ככל שערעורו יתקבל, או כי ביצוע פסק הדין יגרום לו לקריסה כלכלית (ראו: ע"א 8990/22 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' ינקוביץ ז"ל (יורשיו), פסקה 15 (5.3.2023); רע"א 1487/23 כץ נ' ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ, פסקה 18 (6.3.2023)). ככלל, הנטל להוכיח טענה בדבר קריסה כלכלית מוטל על המבקש, ובעניין זה אין די בהצגת חשש ערטילאי מפני נקיטת הליכי הוצאה לפועל (ראו: בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403, 405 (1996); ע"א 4603/22 הפועל ניר רמת השרון נ' פקיד שומה כפר סבא, פסקה 9 (10.7.2022); רע"א 931/23 מקס צברים בע"מ נ' לדיקו בע"מ, פסקה 12 (23.2.2023)).

18.בנסיבות דנן, מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעורים לעומקה, נדמה כי ניתן לומר, בזהירות הנדרשת בשלב זה, כי פסק הדין שניתן מבוסס במידה רבה על ממצאי עובדה וקביעות מהימנות. מכל מקום, ובכך עיקר, אני סבורה כי במקרה דנן המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח כי ביצוע פסק הדין כעת יגרום להם נזק בלתי הפיך. אין מחלוקת על כך שמשיבות קק"ל הן בעלות איתנות כלכלית שתאפשר להן להשיב למבקשים את הסכום שישולם ככל שהערעורים יתקבלו. באשר לנזק הכלכלי הצפוי להיגרם למבקשים, לא שוכנעתי כי אלו עמדו בנטל ההוכחה להראות כי מימוש פסק הדין כבר כעת יביא לקריסתם הכלכלית. בבקשתו הציג דבוש רק חשש כי בעקבות ביצוע התשלום הוא "עלול להגיע למצב של חדלות פירעון דבר שעלול לגרום לו לאבד כל יכולת לחזור ולשמש כדירקטור להקים חברות". כך גם דרעי הציג בעיקר חששות מפני הליכי חדלות פירעון וקושי להמשיך ולפעול בתחום הנדל"ן. אל מול חששות אלו, הציגו משיבות קק"ל ראיות שיש בהן להטיל ספק בגרסה שהוצגה על-ידי המבקשים בדבר מצבם הכלכלי, באופן המעורר חשש שהמבקשים לא גילו בבקשותיהם את מלוא הפרטים הרלוונטיים (ראו והשוו: 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5) 165, 169 (1993); ע"א 4880/15 מזרחי נ' בש, פסקה 25 (11.8.2015); ע"א 6458/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 36 (13.10.2021)). לא למותר לציין, כי קשה להסתפק בטענותיו של דרעי באשר לכך שהחברות שבבעלותו אינן פעילות, משלא צורפה כל אסמכתה מתאימה לכך, מה גם שבדו"חות רשם החברות צוין לגביהן כי הן שתיהן בסטטוס חברה "פעילה". מכל מקום, ממכלול הנתונים שהוצגו, התרשמתי כי רב הנסתר על הנגלה בכל הנוגע למצבת הנכסים של המבקשים, וממילא לא שוכנעתי כי ביצוע פסק הדין יוביל לפגיעה כלכלית חריגה בהם. לפיכך, לא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם באופן המצדיק את קבלת בקשותיהם. לא אוכל לסיים מבלי להוסיף, כי גרסאותיהם של המבקשים עצמם ביחס למצבם הכלכלי מעוררות אף הן את החשש שמא ככל שיעוכב ביצוע פסק הדין, לא יעלה בידן של משיבות קק"ל להיפרע מהם אם יידחו הערעורים. אף עניין זה תומך אפוא בדחיית הבקשות.

19.סוף דבר: הבקשות נדחות. המבקשים יישאו יחד בהוצאות המשיבות 2-1 בסך 3,000 שקלים לכל אחת מהן (ובסך הכול 6,000 שקלים).