ע"א 3911-23 ע"א 3911-23

1.בפני בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בנצרת ביום 30.3.2023 (ת"א 36647-05-19, סגן הנשיאה ש' אטרש).

2.ברקעה של הבקשה נמצא הסכם פשרה (להלן: ההסכם) שנחתם ביום 31.3.2016 בין המבקשת, חברה קבלנית בתחום הבנייה, לבין המשיבה, בלפוריה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: בלפוריה). עניינו של ההסכם בפרויקט בנייה שהמבקשת מקדמת במספר חלקות במתחם C1 בעפולה, במסגרת עסקת קומבינציה עם בעלי הזכויות הרשומים במקרקעין (להלן: בעלי הזכויות). כבר עתה יצוין כי בניגוד לאותם בעלי זכויות, בלפוריה אינה רשומה כבעלים במקרקעין ואף אינה טוענת לבעלות בהם, אולם היא טוענת לזכויות מסוימות בהם מכוח עיבוד והחזקה במשך מספר עשורים.

3.בשנת 2013 חתמה המבקשת על הסכמי קומבינציה עם בעלי הזכויות. בהסכמים אלה התחייבה המבקשת, בין השאר, לבנות במקרקעין ארבעה בניינים. לשם כך, קידמה המבקשת תכנית שאושרה כבר בשנת 2014. בהמשך, בשנת 2015 המבקשת הגישה בקשה לקבלת היתרי בנייה לצורך ביצוע הפרויקט, והחלה לשווק את הדירות שתכננה לבנות במסגרתו.

4.במקביל, המבקשת ובלפוריה החלו בניהול משא ומתן ביניהן. בסופו של דבר נחתם בין הצדדים הסכם הפשרה הנזכר, שבו התחייבה המבקשת, בעיקרו של דבר, לשלם לבלפוריה סכום כסף שיהיה שווה ערך לשווי השוק של שלוש דירות סטנדרטיות בפרויקט (בהתאם לפרטים שנקבעו), וזאת בתמורה לסילוק כל טענותיה של בלפוריה ביחס למקרקעין. סכום זה הועמד בהסכם על כ-2,700,000 שקלים. כן נקבע כי הסכום האמור יועבר לבלפוריה בתוך 14 ימים מיום החתימה על ההסכם, או לחלופין, שהמבקשת תשלם לבלפוריה את התקבולים ממכירתן של שלוש דירות כאמור, בהתאם לקצב שבו רוכשי הדירות ישלמו לה את התמורה עבורן.

5.ביום 16.5.2019 הגישה בלפוריה תביעה לבית המשפט המחוזי, ובה טענה כי המבקשת הפרה את הסכם הפשרה הפרה יסודית, משלא שילמה את הסכומים האמורים בהתאם לאחת החלופות שנזכרו. בלפוריה עתרה לאכיפת ההסכם, כולל חיובה של המבקשת בפיצוי המוסכם שנקבע בו בסך 300,000 שקלים, בתוספת ריבית פיגורים, וכן בתשלום של 100,000 שקלים נוספים בגין פגיעה בשמה הטוב של בלפוריה. המבקשת לא כפרה בכך שלא קיימה את חלקה בהסכם, אך טענה, בעיקרו של דבר, כי היא חתמה על ההסכם תחת כפייה, ועל כן אין לחייב אותה מכוחו. להשלמת התמונה, ומבלי להידרש לפרטים שאינם נחוצים לענייננו, יצוין כי עם הגשת כתב ההגנה, המבקשת הגישה הודעת צד שלישי נגד עיריית עפולה והוועדה המקומית לתכנון ובניה עפולה, בטענה שהתנהלותן תרמה ליצירת הכפייה, ככל שזו אכן התרחשה.

6.בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה באופן חלקי ודחה את הודעת הצד השלישי. בית המשפט המחוזי דחה את הטענה להתקיימותה של כפייה, והורה על אכיפתו של הסכם הפשרה ועל חיוב המבקשת מכוחו בסך של 2,700,000 שקלים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובניכוי סכומי היטל השבחה ואגרות בניה. כמו כן, בית המשפט המחוזי חייב את המבקשת לשלם לבלפוריה את הפיצוי המוסכם בסך 300,000 שקלים וכן בתשלום הוצאות. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את טענותיה של בלפוריה בכל הנוגע לחיוב בריבית פיגורים ובפיצוי בגין פגיעה בשמה הטוב.

7.ביום 22.5.2023 הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו את הבקשה שבפני לעיכוב ביצועו, ולמצער לעיכוב ביצוע חלקי על דרך הפקדת הסכומים הנקובים בפסק הדין בקופת בית המשפט, או על דרך תשלום שיובטח בבטוחות שנקבעו בהסכם. המבקשת טוענת כי סיכויי ערעורה טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה משום שקיים סיכוי כי לא תוכל לגבות את כספה בחזרה מבלפוריה אם תזכה בערעור. בהקשר זה, המבקשת מתבססת על מידע זמין באינטרנט המלמד על כך ש"למיטב הידיעה" כלכלת בלפוריה מבוססת בעיקרו של דבר על חקלאות, עסקים קטנים ועבודה מחוץ למושב, וטוענת כי קיים "ספק ניכר" אם בלפוריה תוכל להשיב את הכספים, בהתחשב בהיקפם הרב.

8.ביום 23.5.2023 הוריתי לבלפוריה להגיב לבקשה לעיכוב ביצוע, ותגובתה הוגשה ביום 31.5.2023. בתגובה נטען כי דין הבקשה להידחות, והוטעם כי ככלל בית המשפט לא יעכב ביצועם של פסקי דין כספיים. בלפוריה טוענת בהקשר זה כי מצבה הכלכלי איתן, ואף צירפה לתגובתה נסחי רישום מקרקעין המתעדים את זכויותיה הרשומות בקרקעות, כמו גם אישור רואה חשבון. כמו כן היא מטעימה כי דווקא מצבה הכלכלי של המבקשת רעוע.

9.כידוע, בהתאם לתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין שעליו מערערים. בקשה לעיכוב ביצוע תתקבל רק כאשר הוכח שסיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. בין שני שיקולים אלה מתקיימת "מקבילית כוחות", ובהקשר זה הבכורה ניתנת לשיקולי מאזן הנוחות. הדברים אמורים ביתר שאת כשמדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של חיוב כספי, שבה נדרש המבקש לשכנע כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך ככל שתידחה בקשתו (ראו למשל: ע"א 7327/22 שירות פלוס למוצרי צריכה ביתיים בע"מ נ' כפיר, פסקה 10 (4.12.2022); ע"א 1137/23 דרעי נ' קרן קיימת לישראל, פסקה 17 (3.4.2023)). על מנת להרים את נטל ההוכחה, על מבקש עיכוב הביצוע להצביע על ראיות לאותו נזק בלתי הפיך, ולא די בהשערות בעלמא (ראו למשל: ע"א 6053/22 רוב נ' דור, פסקה 14 (6.10.2022); ע"א 2234/23 ניר אביב חברה לבניין בע"מ נ' שמואלי, פסקה 9 (10.5.2023)).

10.מבלי לנקוט עמדה באשר לסיכויי הערעור, התרשמתי כי במקרה דנן מאזן הנוחות נוטה לטובת בלפוריה. המבקשת לא הרימה את הנטל להוכיח כי ביצוע פסק הדין בשלב זה יגרום לה נזק בלתי הפיך, אלא הסתפקה בהשערה שאינה מבוססת כלל. יתרה מזו, מטעם בלפוריה הוצגו נתונים שיש בהם כדי להפיג את חששה של המבקשת באשר להשבת הסכומים האמורים אם תזכה בערעור. בנסיבות אלו, אף אין צורך לבחון את הבקשות החלופיות שהעלתה המבקשת בכל הנוגע לעיכוב ביצוע חלקי.

11.סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות עניין, המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 4,000 שקלים.