עע"מ 6184/16 יאיר נורי נ. משטרת ישראל

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת נ' בן אור ) ב-עת"מ 56391-05-16 מתאריך 07.07.2016, בגדרו נדחתה עתירתו של המבקש (להלן: פסק הדין ), וניתן תוקף להחלטת מפכ"ל המשטרה (להלן: המפכ"ל ) , מתאריך 23.02.2016, באשר לפיטוריו של המבקש ממשטרת ישראל.

אביא להלן בתמצית את הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש התגייס למשטרת ישראל בשנת 1998. בתפקידו האחרון ערב השעייתו, המבקש שימש כמפקד יחידת הסיור בתחנת מעלה אדומים .

3.

בתאריך 05.06.2008 הוגש כנגד המבקש כתב אישום, שייחס לו עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); השמדת ראיה לפי סעיף 242 ל חוק העונשין ; שיבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 ל חוק העונשין , והדחה בחקירה לפי סעיף 245 ל חוק העונשין .

4.

מכתב האישום עולה, בתמצית, כי בתאריך 31.03.2006 נערכה בסמוך לכפר בלעין הפגנה בלתי חוקית נגד בניית גדר ההפרדה. על פי הנטען, במקום ההפגנה נכחו כוחות צבא ומשטרה, ובתוכם המבקש וצוות יס"מ (להלן:

צוות היס"מ ) שבאותה

העת המבקש שימש כמפקדו. במהלך ההפגנה, כך נטען, אחד המפגינים (להלן: המפגין ), ניגש לעברה של גדר תיל ניידת שהוצבה ליד שער גדר ההפרדה והחל מושך בה. בשלב זה, כך נטען, המבקש ניגש לעברו של המפגין בלוויית שלושה שוטרים נוספים שהיו תחת פיקודו (להלן: השוטרים ) , ובקש לעצור את המפגין , אולם המפגין התנגד. עוד נטען בכתב האישום, כי נוכח התנגדותו של המפגין – השוטרים והמבקש השכיבוהו ארצה, בעטו במפגין וגררו אותו (להלן: האירוע ) .

5.

מכתב האישום עולה, כי האירוע צולם במצלמה משטרתית שהיתה ברשותו של אחד מחברי צוות היס"מ , זאת לצרכי תיעוד ותחקור. על פי הנטען, בתום ההפגנה, המבקש ו צוות היס"מ שבו לנקודת המשטרה ב גבעת זאב . שם, לפי המתואר בכתב האישום, המבקש צפה

בקלטת שתעדה את האירוע

(להלן:

הקלטת המקורית ).

לאחר מכן, כך נטען, המבקש העלים את ה קלטת המקורית

והורה לאחד משוטריו להכניס במקומה קלטת אחרת (להלן: הקלטת המזויפת ) , ולהקליט על-גביה מספר דקות המתעדות את הנעשה ברכב ששימש את צוות היס"מ (להלן: הרכב ), זאת, על פי הנטען בכתב האישום, במטרה ליצור מצג שווא על פיו הקלטת המקורית נמחקה בשוגג במהלך הפעלה לא מכוונת של המצלמה בתוך הרכב . על פי הנטען המבקש ביקש מאותו שוטר שיעביר את הקלטת המזויפת , לתחנת המשטרה ב גבעת זאב . משזו הועברה ליעדה, כך נטען, המבקש כינס את צוות היס"מ

לשיחת סיכום שבמהלכה ביקש מהם שלא לדבר עם איש על הקלטת ( המקורית

או המזויפת ).

6.

בתאריך 21.01.2009, משהוחלט להגיש כתב אישום כנגד המבקש, זומן המבקש לשימוע בפני המחלקה לחקירות שוטרים. עוד באותו היום, בתום הליך השימוע ה מפכ"ל

(דאז) החליט להשעות את המבקש מתפקידו עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. המבקש עתר כנגד החלטה זו לבית משפט זה (ראו: בג"ץ 2220/09), אך נוכח הערותיו של בית המשפט המבקש חזר בו מעתירתו.

7.

בתאריך 10.07.2014 בית משפט השלום הנכבד בירושלים הרשיע את המבקש בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום (ראו: ת"פ 7195/08). בתאריך 03.03.2015, בית משפט השלום הנכבד גזר את דינו של המבקש והשית עליו עונש של 180 שעות למען הציבור ושלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, בשל ביצוע העבירות בהן הורשע. לשם השלמת התמונה יצוין, כי עניינו של המבקש נידון תחילה, בבית משפט השלום הנכבד, בפני כב' השופטת א' באום-ניקוטרה ז"ל, אך עם פטירתה המצערת, התיק הועבר לטיפולו של כב' השופט ד' פולוק והעדים שכבר העידו, זומנו מחדש למתן עדות – דבר שגרם להתמשכות ההליך.

8.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי הנכבד ערעור על פסק הדין הנ"ל. בתאריך 05.07.2015 בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את הערעור בחלקו, תוך שהוא מותיר את הרשעת המבקש על כנה. בתוך כך בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את טענת המבקש כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת לביסוס הטענה לפיה המבקש הורה לאחד מפקודיו להקליט קלטת חדשה חלף הקלטת המקורית שהועלמה. עם זאת, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי די בכך שהמבקש העלים את הקלטת המקורית , כדי לבסס הרשעה בעבירות שיוחסו לו (ראו: ע"פ 29725-04-15).

9.

המבקש הגיש לבית משפט זה בקשה למתן רשות ערעור, ובתאריך 08.09.2015, חברי השופט

ס' ג'ובראן , דחה את בקשתו (ראו: רע"פ 5912/12).

10.

בתאריך 30.03.2015, עובר למועד מתן פסק הדין בערעור, התקיים בעניינו של המבקש ראיון שימוע. בתאריך 20.09.2015, לאחר שפסק הדין הפך חלוט התקיים ראיון שימוע נוסף.

בתאריך 23.02.2016 ה מפכ"ל החליט לפטר את המבקש משורות המשטרה. המפכ"ל נימק את החלטתו בכך, שהעבירות שבהן הורשע המבקש, על פי טיבן ונסיבותיהן, יש עמן קלון. חרף קביעתו בנושא הפיטורין

המפכ"ל החליט, לפנים משורת הדין, להכיר למבקש בשנתיים מתוך תקופת ההשעיה, שהחלה, כאמור, בתאריך 21.01.2009 – כ"תקופת שירות" לצורך חישוב הגמלה לה זכאי המבקש, זאת לנוכח התמשכות ההליכים בעניינו (על אף הכלל לפיו לא תובא בחשבון התקופה בה היה השוטר מושעה לעניין השירות לצורך חישוב הגמלה). בתאריך 18.02.2016, קיבלה החלטתו זו של המפכ"ל

את אישורו של השר לביטחון פנים .

11.

המבקש הגיש עתירה לבית משפט זה כנגד החלטת

המפכ"ל הנ"ל (ראו: בג"ץ 2314/16). בד בבד עם העתירה, הגיש המבקש בקשה לצו ביניים, שיעכב את ביצוע החלטת המפכ"ל האמורה.

בתאריך 21.03.2016 בית משפט זה נתן צו ארעי המורה לעכב את החלטת המפכ"ל בדבר פיטורי המבקש עד להחלטה אחרת.

12.

בתאריך 11.05.2016 בית המשפט הורה

על מחיקת העתירה, שכן היה על המבקש להגישה לבית המשפט לעניינים מנהליים. עם זאת נקבע כי הצו הארעי שניתן יישאר בתוקפו למשך 30 ימים, וזאת כדי לאפשר למבקש למצות את סעדיו.

13.

בתאריך 26.05.2016, המבקש עתר כנגד החלטת ה מפכ"ל לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. בד בבד עם עתירתו, המבקש הגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים: "בקשה דחופה למתן צו ביניים ולמתן צו ארעי במעמד צד אחד". עוד באותו יום, בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד (כב' השופטת נ' בן אור ), קיבל את בקשתו של המבקש, והורה על מתן צו ביניים להארכת השעייתו של המבקש עד להכרעה בעתירה.

14.

בתאריך 06.07.2016 התקיים דיון בעתירה בפני בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד. למחרת הדיון, בתאריך 07.07.2016 בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד דחה את העתירה, תוך שקבע כי נוכח המעשים בהם הורשע המבקש בפסק דין חלוט – המבקש אינו ראוי עוד לאמון הציבור. בהנמקה נאמר, בין השאר, כך:

"העלמת הקלטת [...] שומטת את סמכותו המוסרית של העותר (הוא המבקש – ח"מ ) ללבוש מדי שוטר, לשאת דרגות קצונה, לדרוש מן האזרח לכבד את החוק, ולהטיל מרות על פקודיו" (ראו: עמ' 8-7 להחלטה).

לפיכך, בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד קבע כי ההחלטה לפטר את המבקש היא סבירה, ובנסיבות היא אף "בלתי נמנעת" (ראו: עמ' 10 להחלטה).

15.

בתאריך 10.07.2016, המבקש הגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הנ"ל. למחרת היום, בתאריך 11.07.2016 בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד דחה את בקשתו, בקובעו כי מאזן הנוחות אינו תומך בבקשה.

16.

בתאריך 10.08.2016 המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד. בד בבד עם הגשת הערעור, המבקש הגיש לבית המשפט זה בקשה לעיכוב ביצוע כניסתה לתוקף של החלטת ה מפכ"ל

לפטרו , היא הבקשה שבפני.

17.

לשם השלמת התמונה יצוין כי ביני לביני, משקיבלה משטרת ישראל את החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד, החלו הגורמים הרלוונטיים בהליך סיום שירותו של המבקש, ובמסגרת זו: תשלום שכרו של המבקש הופסק, והמשטרה פנתה אליו לצורך עריכת תחקיר רווחה לקראת דיון בוועדה לגמלה.

בתאריך 04.08.2016, לאחר שהמבקש הגיש לגורמי המשטרה טופס "תביעה לגימלה" ועל בסיס החומר שנאסף בנוגע למבקש – חושבה ודווחה לו גמלה רטרואקטיבית מתאריך 09.07.2016 בשיעור של 31.83%.

טענות הצדדים

18.

לטענת המבקש בית המשפט קמא הנכבד שגה, בין היתר, בקביעתו כי החלטת ה מפכ"ל

איננה נגועה ב אפליה. המבקש טוען כי בנוסף בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד שגה אף בקביעתו כי ל מפכ"ל

נתונה הסמכות לקבוע קלון בעניינו, או לחילופין, ככל שסמכות זו אכן קיימת – הרי שלשיטתו היא הופעלה בניגוד לדין ולפסיקה הנוהגת במקרים דומים. המבקש טוען עוד כי בית משפט קמא שגה גם בכך שלא בחן לעומקה את טענת המבקש בדבר הפגם שנפל בהליך פיטוריו, זאת מאחר שה מפכ"ל לא בחן את מכלול הנסיבות בעניינו טרם קבלת ההחלטה.

נוכח טענות אלו,

המבקש טוען כי סיכויי קבלת הערעור שהגיש – גבוהים.

19.

המבקש גם טוען כי מאזן הנוחות מצביע על כך שיש לקבל את בקשתו, שכן הנזק שעלול להיגרם לו ולמשפחתו ממימוש פסק הדין עולה על הנזק שעלול להיגרם למשיבים מעיכובו. בהקשר זה גורס המבקש כי דחיית הבקשה תוביל הלכה למעשה להפסקת יכולתו לתמוך במשפחתו לתקופה ממושכת, דבר שלטענתו עלול לגרום גם לקרע משפחתי.

20.

המשיבים טוענים מנגד, כי דין הבקשה להידחות, וזאת מן הטעמים הבאים:

א)

אין להיענות לבקשה מכיוון שפיטורי המבקש הינם מעשה עשוי ומוגמר, שכן הפיטורין נכנסו לתוקפם עוד בתאריך 11.07.2016 לאחר שהבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שהמבקש הגיש לבית המשפט קמא נדחתה.

ב)

מיום כניסת הפיטורין לתוקף ועד ליום הגשת הבקשה דנן חלפו כחודש ימים, משכך בקשתו של המבקש נגועה בשיהוי.

ג)

סיכוייו של הערעור להתקבל – נמוכים, וזאת משום שהחלטת הפיטורין התקבלה מתוקף הסמכות המוקנית ל מפכ"ל על פי

הדין, ומכיוון שהרשעתו של המבקש אושרה בפסק דין חלוט, ונסיבות המכלול מלמדים כי ההחלטה שהתקבלה בעניין פיטוריו של המבקש – סבירה ומידתית.

21.

באשר למאזן הנוחות המשיבים טוענים, שזה אינו נוטה לטובת המבקש, בין היתר, משום שהליך של פיטורין ופרישה הינו הליך הפיך. המשיבים גם טוענים כי נוכח הפיטורין – המבקש זכאי לגמלה תקציבית ומשכך אין מדובר בהפסקת תמיכה מוחלטת של המבקש במשפחתו. המשיבים מוסיפים כי קבלת הבקשה תשפיע על תדמית המשטרה ועל יכולתה של הרשות להמשיך ולפעול על פי המדיניות שהתוותה. עוד טוענים המשיבים כי תשלום שכרו של המבקש בעקבות קבלת הבקשה דנן, תהווה הוצאה לא מוצדקת על חשבון הקופה הציבורית. המשיבים מציינים עוד כי חוסנה של הרשות שתוכל לשלם את ההפרשים שיתחייבו במידת הצורך – מטה את מאזן הנוחות אף הוא לטובתה, זאת משום שככל שבית המשפט ימצא כי דין הערעור להתקבל, הרי שהרשות תשלם למבקש את מלוא זכויותיו. מנגד אם ישולמו עתה כספים למבקש מעבר לגמלה שאושרה לו – סביר להניח שעלול להיות קושי בנסיבות בהשבת הכספים האמורים.

דיון והכרעה

22.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבים לה ובחומר שצורף אליהן – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות . נימוקי להחלטה זו יובאו מיד בסמוך.

23.

בפתח הדברים יש לציין כי הבקשה שבפני הוגשה כבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, על אף שהמבקש כבר הגיש בקשה דומה לבית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד, וזו נדחתה כאמור. בנסיבות אלו היה על המבקש להגיש רשות לערער ולא בקשה ישירה לבית משפט זה במסגרת הערעור, זאת בהתאם להוראת סעיף 12 ל חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000,

ובהיקש ממה שנפסק על ידי חברי, השופט נ' סולברג ( ביחס להליכים אזרחיים), אשר קבע כך:

"קודם להגשת ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בעל דין לפנות אל הערכאה הדיונית בבקשות לעיכוב ביצוע ולמתן סעדים זמניים לתקופת הערעור. עשה כן, לא תישמענה השגותיו אלא במסגרת בקשת רשות ערעור".

(ראו: ע"א 2631/16 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסראוה , פיסקה 20 (17.06.2015)).

די היה באמור כדי לדחות את הבקשה על הסף. אף על פי כן ולמעלה מן הצורך – אבהיר בתמציתיות מדוע הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף לגופה.

24.

הכלל הוא כי אין בהגשת ערעור כשלעצמו כדי לעכב את ביצוע פסק הדין מושא הערעור. על המבקש את עיכוב ביצוע פסק הדין להוכיח כי מתקיימים בעניינו שני תנאים:

הראשון , כי סיכויי הערעור להתקבל – טובים;

והשני , כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו;

(ראו: תקנה 42 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א- 2000; סעיף 362 לתקנות סדן הדין האזרחי ,

התשמ"ד-1984 ; עע"מ 5930/12 חמזה נ' מועצה אזורית – ג'וליס (29.08.2012); עע"מ 6969/14 איזוטופ פתרונות טכנולוגיה לאיכות הסביבה בע"מ נ' י.ר.א.ב שירותי נוי (1985) בע"מ , בפיסקה 13 (08.12.2014)).

מהפסיקה עולה עוד כי בין שני התנאים הנ"ל מתקיים יחס של מעין "מקבילית כוחות" – כך שככל שמאזן הנוחות נוטה באופן משמעותי לטובת המבקש, כך נטל השכנוע בדבר סיכויי הערעור פוחת, ולהיפך (ראו: עע"מ 3908/11 מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט נ' עיתון "דה מרקר" באמצעות עיתון הארץ בע"מ (12.07.2011); עע"מ 2377/16 עו"ד צמיר ככונס נכסים נ' עיריית הרצליה (08.09.2016 )).

25.

לעניין סיכויי הערעור – ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה כי סיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים. זאת, בין היתר, בהתחשב בכך שנכונות בית המשפט להתערב בהחלטה של רשות מנהלית כגון דא היא צרה ומצומצמת (ראו: עע"מ 1990/11 רס"ר עימאד חלף נ' מפכ"ל המשטרה

(27.02.2012); בג"ץ 671/04 גרין נ' משטרת ישראל , פ"ד נט(5) 827 (2005);

בג"ץ 3798/09 גורוחוד נ' הפקדח הכללי של משטרת ישראל

(07.12.2009) ), ובשים לב לכך שנימוקי בית המשפט לעניינים מינהליים הנכבד נראים מבוססים.

26.

באשר למאזן הנוחות – דומה כי המבקש לא ביסס את טענותיו בדבר נזק בלתי הפיך שעלול להיגרם לו מדחיית הבקשה על תשתית ראייתית מוצקה כנדרש (ראו:

ע"א 303/00 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' דניאל (13.02.2000); בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח נ' פלוני

(13.11.2006); ע"א 8602/12 מנחם נ' גולן

(16.01.2013 ) ). יתרה מכך, הנזק העיקרי עליו המבקש מלין הינו נזק כלכלי בעיקרו, ולפיכך דומה כי אם המבקש יזכה בערעור – ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו על דרך של פיצוי המבקש.

27.

נוכח כל האמור לעיל

– הבקשה נדחית . דחיית הבקשה תבוא בחשבון בהוצאות שיפסקו בסוף ההליך.