פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
4584/10
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
רגב שובר
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת.א. 1173/06 מיום 2.5.2010 שניתנה ע"י כב'
השופטת ד' גנות
בשם המבקשת:
עו"ד ד"ר חיה
זנדברג
בשם המשיב:
עו"ד איתן ענבר
החלטה
1.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד' גנות), אשר הורה למבקשת לשלם למשיב פיצויים בסך כ-1.8 מיליון ש"ח. בצד בקשה זו הונחה בפניי בקשה של המשיב הנוגעת לצו איסור פרסום שניתן בבית המשפט המחוזי.
2.
בשנת 2006 הגיש המשיב תביעה נגד המבקשת בגין רשלנות נטענת בחקירת פרשה שעניינה ביצוע מעשי מין בילדה כבת 10.5 שנים. המשיב נחשד והואשם בפרשה, שהה במעצר במשך 88 ימים, עד שלבסוף בוטל בהסכמה כתב האישום שהוגש נגדו. ביום 2.5.2010 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר קיבל את תביעתו של המשיב ופסק לו פיצוי כספי בסך כ-1.8 מיליון ש"ח. כן נקבע, כי למשיב ישולם שכר טרחה בגובה 20% מהסכום שנפסק. יצוין, כי ביום 3.6.2010 ניתן פסק דין מתוקן. הן המבקשת והן המשיב הגישו ערעור על פסק הדין לבית משפט זה. המבקשת הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית המשפט המחוזי. ביום 30.6.2010 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. משכך, הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי, היא בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור.
3.
כידוע, בהחלטה בדבר עיכוב ביצועו של פסק דין עד להכרעה בערעור שוקל בית המשפט שני שיקולים עיקריים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. שאלת סיכויי הערעור הינה בעלת משקל לטעמי רק באותם מקרים בהם ניתן לומר על פני הדברים, ובלא בדיקה דקדקנית, האם צפוי שאחד משני הצדדים יזכה בערעור. כלומר, במקרים בהם נראה כי הערעור בעל סיכוי נמוך או במקרים בהם נראה כי קיים סיכוי גבוה לקבלתו יש ליתן משקל לשיקול האמור. ענייננו אינו נופל לגדר אחד ממקרים אלה ולפיכך אין לייחס לשיקול זה משקל משמעותי. לצד זאת יוער, כי המשיב לא התמודד באופן ענייני עם טענות המבקשת באשר לסיכויי הערעור. המשיב היפנה למאמרים שונים ולפרסומים באמצעי התקשורת ששיבחו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. על כך נאמר, כי העובדה שפורסם מאמר כלשהו התומך בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אין בה כדי ללמד דבר על סיכויו של הערעור. השיקול המכריע, אם כך, הינו מאזן הנוחות. ענייננו בפסק דין הקובע חיוב כספי. הנטייה היא שלא להורות על עיכוב ביצועו של פסק דין הקובע חיוב כספי. זאת, שכן ההנחה היא שביצועו אינו עלול לגרום למצב בלתי-הפיך, היינו, כי גם אם יתקבל הערעור, ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. ואולם, במקרה דנא קיימים טעמים המצדיקים עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין. הסכום שנפסק לטובתו של המשיב בפסק הדין הינו סכום נכבד, העומד על כ-1.8 מיליון ש"ח. מדובר בסכום אשר קיים חשש כי אדם מן הישוב יתקשה להחזיר אם יתקבל ערעור המבקשת. חשש זה מתחזק נוכח העובדה כי הכנסתו החודשית של המשיב הינה נמוכה יחסית, ועומדת על סך של כ-4,000 ש"ח (השוו, בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (טרם פורסם, 13.11.2006)). בתשובתו לבקשה בבית משפט זה לא התייחס המשיב לשאלת מצבו הכלכלי ויכולתו להחזיר סכום כה נכבד. בתשובה שהוגשה לבקשה בבית משפט קמא ובתצהיר התומך נכללה התייחסות קצרה ביותר למצבו הכלכלי של המבקש. כל שנאמר בתצהיר הוא שהמבקש מכחיש את טענותיה של המבקשת. תשובה כזו אין בה די. משכך, הנתון היחיד העומד בפניי באשר למצבו הכלכלי הינו, כאמור, משכורתו החודשית. נוכח נתון זה, יש מקום לעכב באופן חלקי את ביצוע פסק הדין, כדלקמן:
א.
המבקשת תשלם למבקש סך של 900,000 ש"ח בתוך 30 ימים ממועד מתן החלטה זו. תשלום יתר הסכום שנפסק לטובת המשיב יעוכב עד להחלטה בערעור.
ב.
שכר הטרחה שנפסק ישולם על ידי המבקשת ובלבד שבא-כוחו של המשיב ייתן התחייבות לפיה יוחזר סכום שכר הטרחה היה וערכאת הערעור תחליט להקטין או לבטל את החיוב בשכר טרחה.
4.
הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת איפוא באופן חלקי, בהתאם לאמור בפיסקה 3 לעיל. אין צו להוצאות.
5.
אשר לעניין צו איסור הפרסום שניתן בבית משפט קמא: מבקשתו של המשיב בעניין עולה כי אין הוא מתנגד שהצו ימשיך לחול אף לגבי הליך הערעור. מדובר בצו שאסר פרסום כל פרט מזהה לגבי הקטינה המתלוננת, לגבי פרוטוקולים של חקירות, לגבי תצהירים וצרופות לתצהירים וכן כל חומר "שבו עלול להופיע שמה של הקטינה". צו זה ימשיך לחול כל עוד לא נקבע אחרת על ידי ערכאת הערעור. בכפוף לאיסור הפרסום כאמור, לא יסווג התיק כתיק חסוי.
ניתנה היום, ה' באלול התש"ע (15.8.2010).
ש ו פ ט