רע"א 6184/21 פלוני נ. מדינת ישראל - קצין תגמולים

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.7.2021 (ע"ו 41964-06-21, השופט א' באומגרט ). בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי בקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה שקיבלה ועדת הערעור הפועלת מכוח חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 (להלן, בהתאמה: ועדת הערעור ו- החוק ) ביום 9.5.2021 (עמ"ח 39183-10-15, יו"ר הוועדה השופט א' צ'יזיק , וחברי הוועדה

מר ד' לוקוב וד"ר

א' קורת ).

2.

מקורו של ההליך שבפני באירוע טראגי שבו בנם של המבקשים (להלן: המנוח ) שם קץ לחייו בשנת 2013, מספר שנים לאחר שחרורו מצה"ל. לטענת המבקשים, האירוע קשור במצוקה נפשית חמורה שסבל ממנה והתעצמה בעקבות שירותו הצבאי. על רקע זה הגישו המבקשים ביום 1.9.2014 תביעה לקצין התגמולים. ביום 6.9.2015 דחה קצין התגמולים את התביעה בקבעו כי אין קשר בין נסיבות פטירתו של המנוח לבין שירותו הצבאי כמשמעותו בחוק.

3.המבקשים הגישו ערעור על החלטתו של קצין התגמולים, וזה התקבל במלואו. ועדת הערעור סברה כי לא עלה בידי קצין התגמולים לסתור את החזקה שנקבעה במסגרת סעיף 2(ב) לחוק, לפיו חייל שמת כתוצאה ממחלה או מהחמרת מחלה שאירעו בתקופת שירותו, רואים אותו כמי שמת עקב שירותו. ביחס לכך צוין, שקצין התגמולים לא הציג ראיות פוזיטיביות לקיומו של גורם חיצוני לפרוץ המחלה וכן לא עמד בנטל להוכיח שתנאי השירות עצמם לא היוו גורם סיכון פוטנציאלי להתפרצותה. בהתאם לכך, קבעה ועדת הערעור כי המבקשים יהיו זכאים לתגמולים חודשיים, וכי יש להכיר בזכאותם לתשלום רטרואקטיבי מצטבר בגין התקופה שחלפה.

4.קצין התגמולים הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע שכוונה לתשלום הסכום הרטרואקטיבי שנפסק לזכות המבקשים (להבדיל מהתגמולים החודשיים לתשלום מאותה עת ואילך). בהודעה מעדכנת שהגיש לאחר מכן ציין קצין התגמולים כי היקף התשלום הרטרואקטיבי מגיע לכדי 700,000 שקלים, וטען כי קיים חשש ממשי שאם מלוא התשלום יועבר למבקשים, יתעורר קושי לגבותו בחזרה, בה בשעה שאין ספק כי ככל שהערעור ידחה, המדינה תשלם את מלוא הזכויות למבקשים באופן רטרואקטיבי.

5.

בהחלטה מושא הבקשה דנן קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת עיכוב הביצוע בחלקה, בהתחשב בכך שמדובר בסכום גבוה שקיים חשש שלא ניתן יהיה להשיבו. בהתאם לכך הוא קבע כי על קצין התגמולים לשלם למבקשים 250,000 שקלים, ואילו תשלום יתר הסכום – כ-450,000 שקלים – יעוכב עד להכרעה בערעור.

6.בבקשת רשות הערעור טוענים המבקשים כי לא היה מקום להיענות כלל לבקשתו של קצין התגמולים להורות על עיכוב ביצוע, בשל כך שזו לא התבססה על תשתית עובדתית המצדיקה את קבלתה, במובן זה שהמשיב לא התייחס במסגרתה באופן ספציפי למצבם הכלכלי של המבקשים ולהיתכנות הקונקרטית להיפרע מהם. המבקשים הוסיפו ועמדו על כך שברירת המחדל היא שלא להיעתר לבקשות לעיכוב ביצוע של פסק דין, בפרט כאשר אלו מטילים חיוב כספי.

7.

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות מבלי להידרש לתגובתו של המשיב. בעיקרו של דבר, לא מצאתי כי היא עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור, וזאת אף כאשר מובאת בחשבון אמת מידה "מרוככת", בהתחשב בכך ששאלת עיכוב הביצוע נדונה לראשונה בבית המשפט המחוזי (ראו: בע"ם 3142/13 פלונית נ' פלוני ,

פסקה 9 (5.5.2013); בע"ם 6373/14 פלוני נ' פלונית , פסקה 17 (28.9.2014); בע"ם 5738/16 פלונית נ' פלונית , פסקה 6 (21.7.2016)). בפרט, איני סבורה כי מתעורר בנסיבות העניין צורך למנוע עוול או נזק בלתי הפיך למבקשים, וזאת בהתחשב בכך שבית המשפט המחוזי נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי בלבד, המאפשר למבקשים לקבל חלק מהפיצוי בשלב הערעור, ולצד זאת נותן מענה לחשש מפני השבת הסכום כולו אם יתקבל הערעור (ראו והשוו: בע"ם 3440/19 פלונית נ' פלונית , פסקה 9 (30.5.2019); רע"א 6524/16

שירותי בריאות כללית נ' פלונית , פסקה 7 (29.9.2016); רע"א 1041/21 פלוני נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון , פסקה 5 (22.2.2021)) .

8.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.