רע"א 3822/20 יורשי המנוח מחמוד עבדאלקאדר נ. רשות מקרקעי ישראל

לפניי בקשה לעיכוב ביצועה של פסיקתא שנחתמה על ידי בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת חנה קיציס ) במסגרת ת"א 20661-12-15 (שנידונה יחד עם ת"א 17929-01-17 ות"א 17923-01-17) מיום 19.5.2020. הפסיקתא, אשר נחתמה על בסיס פסק דינו של בית המשפט קמא מיום 17.2.2020, מורה ללשכת רישום המקרקעין לרשום את זכויות הצדדים בחלקות מקרקעין, בהתאם להסכם שנחתם ביניהם בשנת 1974.

רקע והשתלשלות העניינים

1.

במוקד הבקשה שלפניי הסכם שנחתם בין הצדדים לפני כ-5 עשורים ביחס לחלקות מקרקעין בעיר טייבה. המנוח יוסף אחמד חז'נה ז"ל החזיק בזכויות הבעלות ב-7 חלקות מקרקעין בעיר טייבה הידועות כחלקה 7 בגוש 7851; חלקה 15 בגוש 7852; וחלקות 3, 8, 12, 16 ו-19 בגוש 7854; והמנוחה רפקה עבדול רחמאן חמאדן אלחודתוד ז"ל החזיקה בזכויות הבעלות בחלקה אחת הידועה כחלקה 25 בגוש 7851 (להלן יכונו: " המנוחים " ו-" החלקות ", בהתאמה). למנוחים היו 4 בנים – הבן הבכור נפטר בשנת 1961 (ויורשיו הם 4 ילדיו) ו-2 בנים אחרים הוכרו כנפקדים לפי חוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 (להלן: " חוק נכסי נפקדים "). לאחר פטירתם של המנוחים, ניתן ביום 28.9.1972 צו ירושה על ידי בית הדין השרעי (להלן: " צו הירושה "), לפיו כל אחד מארבעת בניהם (או יורשיו, במקרה של הבן הבכור) זכאי לרבע מנכסי העיזבון של המנוחים (למען הבהירות, להלן יכונו הבן שאינו נפקד ויורשי הבן הבכור: " יורשי המנוחים ", והבנים הנפקדים יכונו: " יורשים-נפקדים "). ביום 29.1.1974 הודיע האפוטרופוס לנכסי נפקדים לממונה המחוזי על רישום והסדר מקרקעין, כי המנוחים הותירו אחריהם יורשים-נפקדים אשר זכאים יחד למחצית מהזכויות בעיזבון המנוחים. משכך, בהתאם לסמכותו לפי חוק נכסי נפקדים, ביקש כי זכויות אלו ירשמו על שם רשות הפיתוח.

2.

בעקבות האמור, ועל מנת להסדיר את הזכויות בחלקות, נחתם ביום 1.8.1974 הסכם בין המשיבה – רשות מקרקעי ישראל (להלן: " רמ"י "), לבין יורשי המנוחים (להלן: " הסכם 1974 "), במסגרתו התחייבו יורשי המנוחים לרשום את זכויותיהם לפי צו הירושה ב-4 חלקות: חלקה 7 בגוש 7851 וחלקות 3, 16 ו-19 בגוש 7854, ולאחר מכן להעביר את זכויותיהם הרשומות על שם רשות הפיתוח, כך שזו תירשם כבעלת מלוא הזכויות בחלקות האמורות (להלן: " החלקות שבמחלוקת "). כן התחייבו יורשי המנוחים להעביר לידי רמ"י את החזקה בחלקות שבמחלוקת, כשהן פנויות מכל אדם וחפץ. מן העבר השני, התחייבה רמ"י להעביר על שם יורשי המנוחים את זכויותיה ב-4 החלקות האחרות: חלקה 25 בגוש 7851, חלקה 15 בגוש 7852 וחלקות 8 ו-12 בגוש 7854. יצוין כי המבקשים בבקשה שלפניי הם חליפיהם של יורשי המנוחים, אשר בחלוף השנים הלכו לעולמם (להלן יכונו: " המבקשים ").

להשלמת התמונה, יוער כי ביום 17.12.1982 נרשמו הערות אזהרה ביחס לכל החלקות לטובת האפוטרופוס לנכסי נפקדים, וכן בשנת 2013 נרשמו הערות אזהרה בחלק מן החלקות לטובת רשות הפיתוח (להלן: " הערות האזהרה ").

3.

בחלוף למעלה מ-40 שנה מיום חתימת ההסכם, ביום 10.12.2015 הגישה רמ"י תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המבקשים, במסגרתה נתבקש בית המשפט להורות על אכיפת הסכם 1974, על רישום צו הירושה, על רישום זכויות הבעלות בחלקות שבמחלוקת על שמה, ועל סילוק ידם של המבקשים מהחלקות שבמחלוקת (יצוין כי סעד זה הוסף במסגרת כתב התביעה המתוקן מיום 1.6.2016). בתמצית, טענה רמ"י במסגרת תביעתה כי יורשי המנוחים לא מילאו את חלקם בהסכם 1974, שכן לא רשמו את זכויותיהם בחלקות שבמחלוקת לפי צו הירושה בלשכת רישום המקרקעין, לא העבירו את חלקם בחלקות אלו על שמה של רשות הפיתוח, והמשיכו להחזיק בחלקות.

4.

לאחר שהתנהל הליך ממושך, ביום 17.2.2020 נתן בית המשפט קמא פסק דין המקבל את תביעת רמ"י בעיקרה, וקובע כי יש לאכוף את הסכם 1974 (להלן: " פסק הדין "). בתוך כך, נקבע כי רמ"י רשאית לאכוף את הסכם 1974 בדרך של רישום צו הירושה בלשכת רישום המקרקעין, והעברת הזכויות על שמה בחלקה 7 בגוש 7851 ובחלקות 3 ו-19 בגוש 7854 (להלן: " חלקות רמ"י "). יצוין כי במהלך דיוני ההוכחות בתיק, הוצגו אסמכתאות לכך שחלקה 16 בגוש 7854, אשר הייתה אחת מהחלקות שבמחלוקת, הופקעה על ידי עיריית טייבה, בידיעת רמ"י. מטעם זה נקבע בפסק הדין כי אין לרמ"י או ליורשי המנוחים זכויות בחלקה זו, ועל כן התייתר הדיון בשאלת אכיפת הסכם 1974 ביחס אליה (ראו פסקה 25 לפסק הדין). עוד נקבע כי חלקה 15 בגוש 7852 וחלקות 8 ו-12 בגוש 7854 ירשמו על שם יורשי המנוחים (להלן: " חלקות היורשים "); וכי רבע מהזכויות בחלקה 25 בגוש 7851 תירשמנה על שם המבקש 11 ויתר הזכויות תתחלקנה בין המבקשים (זאת בשל הסכם שנחתם בעבר בין המבקש 11 לבין המנוחים). לצד קביעותיו ביחס לחלוקת הזכויות בחלקות, קבע בית המשפט קמא כי " רמ"י היא זו שתרשום את הזכויות בלשכת רישום המקרקעין בהתאם להוראות הסכם 1974 ועל פי צו הירושה של המנוחים, כך שירשמו זכויותיה וזכויות [יורשי המנוחים] " (פסקה 93 לפסק הדין). זאת, למעט רישום הזכויות בחלקה 25 בגוש 7851, אשר לגביה נקבע כי תבוצע על ידי אחד מבאי כוח המבקשים. לבסוף, קבע בית המשפט קמא כי על המבקשים לסלק ידם מחלקות רמ"י תוך 60 יום ממתן פסק הדין.

יצוין כי המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, אשר עודנו תלוי ועומד (ע"א 3015/20. להלן: " הערעור ").

5.

לאחר מתן פסק הדין, ביום 16.3.2020 הגישה רמ"י בקשה למתן פסיקתא, המורה ללשכת רישום המקרקעין (נתניה) לרשום את הזכויות בחלקות רמ"י על שם רשות הפיתוח, וכן מורה על רישום הזכויות בחלקות היורשים על שם יורשי המנוחים, בהתאם לחלוקה שפורטה במסגרת הפסיקתא (ראו נספח י' לבקשה לעיכוב ביצוע). בנוסף, כללה רמ"י במסגרת הפסיקתא הוראה ללשכת רישום המקרקעין למחוק את הערות האזהרה שנרשמו לטובת האפוטרופוס לנכסי נפקדים ולטובת רשות הפיתוח. לשיטתה, זהו הסעד האופרטיבי העולה מקביעת בית המשפט קמא בפסקה 93 לפסק הדין. ביום 30.3.2020 נתן בית המשפט קמא החלטה לפיה פסק הדין לא הורה על מחיקת הערות האזהרה, ולכן אין לכלול הוראה מעין זו במסגרת הפסיקתא. בעקבות זאת, הגישה רמ"י בקשה מתוקנת למתן פסיקתא, אשר אינה כוללת הוראה כאמור.

החלטת בית המשפט קמא

6.

לאחר שהוגשו תגובות הצדדים, ביום 19.5.2020 קיבל בית המשפט את הבקשה, וקבע כי בהתאם לקביעתו בפסקה 93 לפסק הדין, רמ"י היא זו שתבצע את הרישום בפועל ביחס לזכויות בחלקות, במקום המבקשים. בהקשר זה, ציין בית המשפט קמא כי אינו רואה מניעה לרשום את הזכויות על שם יורשי המנוחים (אשר הלכו לעולמם), וככל שרשם המקרקעין יסבור אחרת, חזקה עליו שיודיע על כך לבית המשפט. כן הוסיף בית המשפט קמא כי לפסיקתא תתווסף הוראתה של פסקה 95 לפסק הדין, לפיה " רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין כפוף להוראות כל דין ". בהתאם, חתם בית המשפט קמא על הפסיקתא.

7.

על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטתי מיום 11.6.2020 קבעתי כי בקשת רשות הערעור תידון יחד עם הערעור, ונתתי צו ארעי המעכב את ביצוע הפסיקתא. משכך, השאלה היחידה שעומדת לפתחי כעת היא האם יש לקבל את בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע, ולהפוך את הצו הארעי שניתן לצו זמני עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

טענות המבקשים

8.

במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע, טוענים המבקשים כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור להתקבל גבוהים. זאת, מאחר שלטענתם שגה בית המשפט קמא בהחלטתו לקבל את הבקשה ולחתום על הפסיקתא, שכן זו כלל אינה משקפת את שנקבע בפסק הדין. ראשית , טוענים המבקשים כי פסק הדין קובע מפורשות כי רישום הזכויות בלשכת המקרקעין יתבצע על פי צו הירושה של המנוחים. ואולם, הוראות הפסיקתא למעשה מדלגות על רישום צו הירושה, ומורות באופן ישיר על רישום הזכויות על שם רשות הפיתוח ויורשי המנוחים. לשיטת המבקשים, קביעה זו גוררת שתי שגיאות: הראשונה – בניגוד לקביעת פסק הדין לפיה הזכויות בחלקות רמ"י ירשמו על שמה, הפסיקתא קובעת כי הזכויות בחלקות אלו יירשמו על שם רשות הפיתוח; השנייה – החלוקה שנקבעה בפסיקתא ביחס לזכויותיהם של יורשי המנוחים בחלקות היורשים, איננה תואמת את צו הירושה. המבקשים מוסיפים וטוענים לעניין זה, כי הוראות הפסיקתא אף עומדות בסתירה לתוספת שהוסיף בית המשפט קמא, לפיה רישום הזכויות כפוף להוראות כל דין. זאת, שכן בניגוד לקבוע בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, הפסיקתא מורה לדלג על דיווח הסכם 1974 לרשויות המס ולרשום את הזכויות באופן ישיר. שנית , נטען כי לבית המשפט קמא לא היה כל בסיס עובדתי או משפטי להוראות שניתנו לרשם המקרקעין במסגרת הפסיקתא. זאת, שכן פסק הדין לא כלל כל הוראה לרשם המקרקעין, אלא הורה כי רמ"י היא שתבצע את רישום הזכויות. לכך מוסיפים המבקשים כי רמ"י כלל לא עתרה במסגרת תביעתה למתן סעד של ציווי לרשם המקרקעין על רישום זכויות, וכן כי רשם המקרקעין לא היה צד להליך. לבסוף , גורסים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא עת קבע כי ככל שלרשם המקרקעין תהיינה השגות ביחס לרישום הזכויות, חזקה כי יפנה לבית המשפט. לשיטתם, היות שבפסיקתא אין הוראה כזו אלא רק בהחלטת בית המשפט קמא, אין לרשם המקרקעין כל דרך לדעת על כך. משכך, סביר כי רשם המקרקעין יבצע את שהורה לו בית המשפט קמא במסגרת הפסיקתא אף אם יהיו לו השגות לגבי קביעה זו.

9.

באשר למאזן הנוחות, טוענים המבקשים כי זה נוטה לטובתם. לדידם, אם תבוצע הפסיקתא ויירשמו הזכויות על ידי רשם המקרקעין כהוראתה, תיקון הרישום לאחר מכן יהיה כרוך בקושי רב, וידרוש מהמבקשים לנקוט בהליכים ארוכים ומסורבלים. כן סבורים המבקשים כי קיים ספק רב אם בכלל ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו לאחר רישום הזכויות. משכך, טוענים הם כי ביצוע הפסיקתא עלול לגרום להם נזק שאיננו בר-תיקון. מנגד, גורסים המבקשים כי עיכוב ביצועה של הפסיקתא לא יגרום כל נזק לרמ"י, שכן העובדה שמדובר בהסכם משנת 1974 אשר רמ"י כלל לא טרחה לאכפו עד לשנת 2015, מצביעה על כך שאין לה כל דחיפות לאכפו כעת. בנוסף, נטען כי הערות האזהרה הרשומות ביחס לחלקות לטובת האפוטרופוס לנכסי נפקדים ורשות הפיתוח, למעשה מבטיחות את זכויותיה של רמ"י, ולכן לא ייגרם כל נזק אם רישומן יידחה מעט.

תשובת רמ"י

10.

בתשובתה, מתנגדת רמ"י לעיכוב ביצוע הפסיקתא. לעניין סיכוייה של בקשת רשות הערעור להתקבל, טוענת רמ"י כי אלו נמוכים, שכן המבקשים לא העלו במסגרתה כל נימוק המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. כן נטען כי הפסיקתא משקפת נאמנה את שנקבע בפסק הדין, ולכן הדרך להשיג עליה היא באמצעות ערעור על פסק הדין גופו, ולא על ההחלטה למתן פסיקתא. רמ"י מוסיפה וטוענת כי אין לקבל את טענות המבקשים לפיהן הוראות הפסיקתא נוגדות את הדין, שכן במסגרת הפסיקתא נקבע כי הרישום ייעשה בכפוף לדין, וכן חזקה על רמ"י שתבצע את הרישום בהתאם לדין ולאחר המצאת כל האישורים הנדרשים, לרבות אישורי מס. כמו כן, ביחס לטענת המבקשים כי פסק הדין אינו כולל כל הוראה לרשם המקרקעין אלא מורה לרמ"י לרשום את הזכויות, נטען כי רמ"י אכן פנתה ללשכת רישום המקרקעין לצורך רישום הזכויות, ואולם זו ביקשה כי רמ"י תמציא פסיקתא חתומה. משכך, הרי שההוראות שניתנו במסגרת הפסיקתא לרשם המקרקעין נועדו אך לצורך מימוש יעיל של פסק הדין, ואינן חורגות ממנו. עוד טוענת רמ"י כי טענת המבקשים לפיה חלוקת הזכויות ליורשי המנוחים כפי שמופיעה בפסיקתא איננה נכונה מועלית כעת לראשונה על ידי המבקשים, וזאת על אף שהיו להם הזדמנויות רבות להעלות טענה זו במסגרת תגובותיהם לבקשה למתן פסיקתא. לכך היא מוסיפה כי מאחר ורישום הזכויות ייעשה על שם יורשי המנוחים, אין כל מניעה כי המשך הרישום על שם יורשיהם – הם המבקשים – ייעשה בהתאם לחלוקה לה הם טוענים.

11.

לעניין מאזן הנוחות, מתחייבת רמ"י שלא להשלים כל עסקה עם צדדים שלישיים בחלקות שיירשמו על שמה, וזאת עד להכרעה בערעור ובבקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים. משכך, סבורה היא כי ביצוע הפסיקתא לא יגרום לכל פגיעה ממשית או נזק בלתי הפיך למבקשים, שכן ככל שעמדתם תתקבל, היא תפעל במהירות המתבקשת לביטול הרישום או תיקונו כנדרש. מנגד, לו תתקבל הבקשה כך שיעוכב ביצוע הפסיקתא, טוענת רמ"י כי ייגרם לה נזק משמעותי, הן במישור הכלכלי והן במישור הציבורי: במישור הכלכלי – מאחר שעיכוב ביצוע הפסיקתא משמעו עיכוב משמעותי נוסף בהשלמת רישום החלקות על שמה, באופן שמאפשר למבקשים להמשיך לא לקיים את חלקם בהסכם 1974 ולעשות בחלקות כרצונם; במישור הציבורי – מאחר שעל בסיסו של הסכם 1974, התקשרה רמ"י בהסכמי פיצויים עם צדדים שלישיים מהם הופקעו קרקעות (להלן: " הנפקעים "), וכפיצוי היא העבירה להם חלק מזכויותיה בחלקות רמ"י. משכך, ככל שיעוכב ביצוע הפסיקתא, תעוכב גם העברת הזכויות לנפקעים. נוכח דברים אלו, טוענת רמ"י כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה.

בשולי הדברים, טוענת רמ"י כי על אף שבמסגרת פסק הדין נקבע כי על המבקשים לסלק ידם מחלקות רמ"י תוך 60 יום, המבקשים לא עשו זאת ונראה כי חלקות אלו עדיין מוחזקות על ידם.

תגובת המבקשים

12.

בתגובה לתשובת רמ"י, חוזרים המבקשים על עיקר טענותיהם. לכך הם מוסיפים, כי טענת רמ"י לפיה פנתה ללשכת רישום המקרקעין וזו דרשה ממנה להמציא פסיקתא חתומה, לא נטענה במסגרת ההליך קמא וממילא לא הוכחה. כן נטען כי הטענה שמעלה רמ"י ביחס לפינוי החלקות איננה רלוונטית לענייננו, שכן ההוראה ביחס לפינוי חלקות רמ"י כלל לא נכללה בפסיקתא. יתרה מכך, לטענת המבקשים במסגרת ההליך בבית המשפט קמא הוברר כי החלקות הללו כלל לא תפוסות על ידי המבקשים.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב הביצוע ובתגובות לה, ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, כמפורט להלן.

14.

כלל הוא כי אין בהגשת ערעור או בקשת רשות ערעור כדי לעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ותקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018), ואולם לבית המשפט שלערעור הסמכות להורות כן במקרים המתאימים (תקנה 467(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ותקנה 145(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018). שניים הם השיקולים שנקבעו בפסיקת בית משפט זה לעיכוב ביצוע החלטה עד להכרעה בערעור: האחד – סיכויי הערעור להתקבל הם טובים; השני – מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיכוב, במובן זה שביצוע ההחלטה יגרום לו נזק בלתי הפיך או יצור קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו. שני השיקולים הללו מקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות". ואולם, מקובל לראות בשיקולי מאזן הנוחות כראשונים במעלה (ראו: ע"א 4790/19 רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח דעיבס , פסקה 16 (24.12.2019); ע"א 8655/18 נחמיאס נ' בנק הפועלים בע"מ , פסקה 10 (11.2.2019)). בענייננו, כאמור, יישום הכללים האמורים מוביל למסקנה כי יש לקבל את הבקשה בחלקה.

15.

הפסיקתא מושא הבקשה שלפניי כוללת שתי הוראות לרשם המקרקעין: הראשונה , סעיף 1 לפסיקתא, עניינה ברישום הזכויות בחלקות רמ"י על שם רשות הפיתוח (להלן: " ההוראה הראשונה "); ו השנייה , סעיף 2 לפסיקתא,

עניינה ברישום זכויותיהם של יורשי המנוחים בחלקות היורשים (להלן: " ההוראה השנייה ").

16.

באשר ל הוראה הראשונה , דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לסיכוייה של בקשת רשות הערעור להתקבל. זאת, שכן במסגרת בקשתם לא הצביעו המבקשים על נזק כלשהו שעלול להיגרם להם עקב מימושה של הוראה זו ורישומן של הזכויות בחלקות רמ"י על שמה של רשות הפיתוח. כל שטוענים המבקשים ביחס להוראה זו הן טענות הנוגעות לפרוצדורה לפיה יבוצע הרישום, ולהיעדר התאמה בין האופן בו הורה פסק הדין על רישום הזכויות בחלקות אלו, לבין האופן בו מורה הפסיקתא לבצע את הרישום. ואולם, אין הם מעלים כל טענות לעניין עצם זכויותיה של רמ"י בחלקות אלו, או על פגיעה שתיגרם להם בעקבות העברתן של הזכויות על שמה של רמ"י או של רשות הפיתוח. יתרה מכך, היות שהקביעה המהותית בדבר זכויותיה של רמ"י בחלקות האמורות ניתנה כבר במסגרת פסק הדין (פסקה 91 לפסק הדין), חזקה על המבקשים כי לוּ סברו שמדובר בקביעה שגויה אשר ביצועה עלול להסב להם נזק, היו מגישים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, לצד הערעור. זאת לא עשו המבקשים, ובכך יש כדי לחדד את המסקנה כי אף לשיטתם לא צפוי להיגרם להם כל נזק בעקבות ביצועה של ההוראה הראשונה בפסיקתא. אם בכך לא די, במסגרת תגובתם לתשובת רמ"י מבהירים המבקשים כי הם כלל לא עושים שימוש בחלקות רמ"י (ראו סעיף 14 לתגובה לתשובה) – עובדה זו מצביעה אף היא על כך שהעברת הזכויות בחלקות אלה על שמה של רשות הפיתוח לא צפויה לגרום כל נזק למשיבים. משכך, ובשים לב להתחייבות רמ"י שלא להשלים כל עסקה עם צדדים שלישיים בחלקות שירשמו על שמה עד להכרעה בערעור ובבקשת רשות הערעור, הרי שלא עלה בידי המבקשים להראות כי מאזן הנוחות ביחס להוראה הראשונה נוטה לטובתם. הואיל וזהו השיקול העיקרי בבחינת בקשות כגון דא, די בכך על מנת לדחות את הבקשה ככל שהיא נוגעת להוראה זו (ראו: ע"א 4730/19 ח'טיב נ' סואעד , פסקה 8 (23.7.2019); ע"א 2429/19

מנהל מיסי מקרקעין נצרת נ' כם-דלר טריידינג בע"מ , פסקה 7 והאסמכתאות שם (21.7.2019)). למעלה מהדרוש, אציין כי אף סיכויי הערעור ביחס להוראה הראשונה אינם מן המשופרים, בוודאי ככל שמדובר בטענות שהועלו במסגרת בקשת רשות הערעור לעניין זה.

17.

לעומת זאת, ככל שהדברים אמורים ב הוראה השנייה בפסיקתא , דינה של הבקשה להתקבל. באשר למאזן הנוחות, מצאתי כי לעניין ההוראה השנייה נוטה הוא לטובת המבקשים. זאת מאחר שלוּ יבוצע רישום זכויותיהם של יורשי המנוחים בחלקות היורשים בהתאם לחלוקה האמורה בהוראה השנייה בפסיקתא, ולבסוף יתברר כי צדקו המבקשים בטענתם כי חלוקה זו שגויה ואיננה תואמת את צו הירושה, הרי שהשבת המצב לקדמותו או שינוי הרישום לפי החלוקה הנכונה עלול להיתקל בקשיים ולהיות כרוך בעלויות (ראו והשוו: ע"א 2157/19 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' יורשי המנוח חביב אללה ז"ל , פסקה 8 (30.4.2019); ע"א 2777/17 ראעד נ' ד"ר מרעי , פסקה 13 (23.5.2017); ע"א 8488/12 יורשי המנוח חטיב נ' יורשי המנוח יאסין , פסקה 15 (27.08.2013)). יתרה מכך, היות שמדובר בחלקות אשר מצויות בחזקת משפחותיהם של המבקשים מזה דורות והועברו אליהם בירושה, ייתכן שחלקות אלו נושאות ערך מיוחד למבקשים, כך ששינוי בחלוקת הזכויות ביחס אליהן עלולה להסב נזק למבקשים (השוו: ע"א 3684/15 עזבון המנוח כמאל נ' עזבון המנוחה נחאס , פסקה 4 (9.7.2015)). מנגד, לא הצביעה רמ"י על כל נזק שצפוי להיגרם לה, או לצדדים שלישיים, בשל עיכוב ביצוע רישום זכויותיהם של יורשי המנוחים בחלקות היורשים. רמ"י איננה טוענת כי יש לה זכויות כלשהן בחלקות אלו, ולכן ברי כי למועד בו יירשמו הזכויות בהן ולחלוקה לפיה יירשמו, אין כל השפעה עליה.

באשר לסיכוייה של בקשת רשות הערעור להתקבל בנקודה זו, אציין, מבלי לקבוע מסמרות, כי אלו אינם קלושים. זאת, מאחר שבמסגרת פסק הדין לא נקבעה כל הוראה אופרטיבית ביחס לחלוקה לפיה יירשמו זכויותיהם של יורשי המנוחים בחלקות היורשים, אלא כל שנקבע הוא שעל הרישום להתבצע בהתאם לצו הירושה. משכך, ככל שיתברר שהחלוקה שנקבעה במסגרת הפסיקתא אכן איננה תואמת את צו הירושה, קיים סיכוי שתתקבל טענת המבקשים, ויקבע כי ההוראה השנייה בפסיקתא איננה משקפת נכוחה את שנקבע בפסק הדין.

18.

סוף דבר : הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת באופן חלקי, כמפורט להלן:

א.

הצו הארעי שניתן במסגרת החלטתי מיום 11.6.2020 – מבוטל.

ב.

מובהר בזאת כי רמ"י רשאית לפעול לרישום הזכויות בחלקות רמ"י, דהיינו חלקה 7 בגוש 7851 וחלקות 3 ו-19 בגוש 7854, על שם רשות הפיתוח, וזאת כאמור בסעיף 1 לפסיקתא.

ג.

ניתן בזאת צו לעיכוב ביצוע רישום זכויותיהם של יורשי המנוחים ביחס לחלקות היורשים – חלקה 15 בגוש 7852, וחלקות 8 ו-12 בגוש 7854 –מכוח סעיף 2 לפסיקתא, וזאת עד להכרעה בערעור ובבקשת רשות הערעור.

ד.

בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.