ע"א 3015/20 יורשי המנוח מחמוד עבדאלקאדר נ. רשות מקרקעי ישראל

מונחת לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שהורה, בין היתר, על סילוק ידם של המערערים מהמקרקעין מושא המחלוקת בתוך 60 יום. פסק הדין ניתן בחודש פברואר 2020, והערעור עליו הוגש בחודש מאי 2020. כבר בנקודה זו נקל לראות כי הבקשה מוגשת בשיהוי רב – חודשים רבים לאחר הגשת הערעור ולמעלה משנה לאחר מתן פסק הדין. המערערים הסבירו כי לא הגישו את הבקשה קודם לכן מפני שחשבו כי המדינה "זנחה" את נושא הפינוי. לא הוצגה כל תשתית שתומכת בסברה זו. להפך, מהשתלשלות העניינים, שאין כאן המקום לפרטה בהרחבה, עולה כי לא זו בלבד שהמדינה עומדת כיום על פינוי המקרקעין, אלא שאף נערכו ביחס אליהם בעבר עסקאות עם אנשים שלישיים. מנגד, כל שהציגו המערערים לתמיכה בעמדתם הוא פסיקתא שכלל אינה נוגעת לנושא סילוק היד, אלא אך ורק לעניין רישום הזכויות בפנקס. כבר מטעם זה דין הבקשה להידחות.

עם זאת, וכדי להציג תמונה שלמה, נאמר בקצרה כי בלאו הכי לא הוצגו טעמים מספיקים לקבלת הבקשה. טענות המערערים מתרכזות, לפי החומר שצורף, בממצאי עובדה, מהימנות או בסדרי הדין בבית משפט קמא – נושאים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם. מישור זה אינו מספיק אפוא, כשלעצמו, כדי לעכב את הביצוע. אשר למאזן הנוחות, מטיעוני המערערים כאן ובבקשה קודמת עולה כי לפחות רוב השטח פנוי, הגם שנטען כי על חלק ממנו קיימים "מבנים" ומטעים שמעובדים בידי המערערים, ובכל מקרה עולה כי המקרקעין אינם שטח מגורים אלא לכל היותר קרקע ששימושה מסחרי. בנוסף לכך, רשות מקרקעי ישראל הבהירה בתגובתה כי לא תבצע דיספוזיציה במקרקעין עד להכרעה בערעור, כי אם יתקבל הערעור "תפעל במהירות להשבת המצב לקדמותו", וכי לכל היותר עלול להיגרם למערערים נזק כלכלי שניתן לפצות בגינו. הרשות הוסיפה כי עיכוב ביצוע הפינוי יגרום לעיכובים נוספים בביצוע פסק הדין, כאשר ביחס לחלק מהמקרקעין יש גורמים שלישיים שממתינים לתוצאות ההליך על מנת לממש זכויות שהוקנו להם.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המערערים יישאו בהוצאות הבקשה הנוכחית בסך של 3,500 ש"ח.