ע"א 7316-22 ע"א 7316-22

1.בפני בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 14.7.2022 (ת"א 37699-03-14, השופט י' גייפמן).

2.ברקעה של הבקשה שבפני מצויים מקרקעין בכפר עזון הממוקם בנפת טול כרם (להלן: המקרקעין). ביום 11.12.2013 ניתנה החלטה של הוועדה לרישום ראשון של מקרקעין ביהודה ושומרון (להלן: הוועדה לרישום ראשון) לפיה המקרקעין מצויים בבעלות חברת ה.ב.מ.ע יזמות הארץ בע"מ, המשיבה הפורמלית בהליך שבפני (להלן: ה.ב.מ.ע. יזמות או החברה), הרשומה באזור. בהמשך לכך, התעוררה מחלוקת באשר לזהות בעלי המניות של החברה.

3.בתמצית, ייאמר כי ביום 19.3.2014 הגישה המבקשת, חברת נחלה – הקרן לגאולת אדמות ישראל (קרני שומרון) בע"מ, שרשומה גם היא באזור, תביעה לבית המשפט המחוזי שבה ביקשה הצהרה ורישום בדבר זכויותיה במניות חברת ה.ב.מ.ע יזמות. התביעה הופנתה כלפי בעלי הדין הבאים: בעלי המניות המקוריים בחברה, המשיבים 1, 4 ו-5; מיופה כוחו של המשיב 1 בעת רכישת המקרקעין, המשיב 10; שני שותפים, שהתקשרו בחוזה לרכישת 85% ממניות החברה אך לפי הנטען הפרו את תנאיו, המשיבים 3-2; המחזיקים במניות החברה בנאמנות, המשיבים 6 ו-9; שני אחים שהיו במקור בעלי המקרקעין של החברה ומכרו את זכויותיהם בהם, המשיבים 8-7; וכן גורמים במנהל האזרחי ביהודה ושומרון, המשיב 11 (קמ"ט משפטים במנהל האזרחי) והמשיב 12 (רשם המקרקעין בית אל במנהל האזרחי). במסגרת התביעה, התבקש סעד הצהרתי לפיו למשיבים 2, 3 ו-5 אין זכויות בחברה או במקרקעין, ואילו המבקשת זכאית להירשם כבעלים של 50% ממניות החברה. כמו כן, התבקש בית המשפט המחוזי להורות למשיבים 6 ו-9 להעביר את המניות המוחזקות אצלם בנאמנות לשליטתה של המבקשת, וכן להורות למשיב 11 לרשום את זכויות המבקשת כמחזיקה ב-50% ממניות החברה אצל רשם החברות באזור יהודה ושומרון, או לחלופין להורות למשיב 12 לבצע רישום כאמור.

4.ביום 7.7.2020 נתן בית המשפט המחוזי צו מניעה זמני האוסר על ביצוע דיספוזיציה במניות החברה עד למתן החלטה אחרת.

5.בשלב זה, ניתן להסתפק בהצגת מספר עובדות יסוד הנוגעות למערכת היחסים בין הצדדים. בעת רישום החברה המשיב 1 והמשיב 5 החזיקו, כל אחד בנפרד, ב-25% ממניות החברה והמשיבה 4 ביתר 50% המניות. ביום 28.2.2003 שלח המשיב 5 מכתב למשיב 1 בו הודיע כי הוא מעביר לו את זכויותיו בחברה (להלן: מכתבו של המשיב 5). ביום 21.5.2007 נכרת חוזה בין המבקשת לבין המשיב 1 שבו, לפי הנטען, העביר המשיב 1 למבקשת את זכויותיו ב-50% ממניות החברה ובמקרקעין בתמורה לתשלום 5,000 דולר עבור כל דונם מקרקעין. תביעתה של המבקשת בבית המשפט המחוזי התבססה על חוזה זה. לטענת המבקשת, היא הסתמכה על מכתבו של המשיב 5 בעת שרכשה מן המשיב 1 את מחצית הזכויות בחברה. בתגובה, המשיב 5 טען שמעולם לא העביר בפועל את זכויותיו בחברה לאחר, ולטענתו שלח את המכתב רק במטרה לאפשר למשיב 1, חברו הקרוב, לבצע עסקה למכירת 85% ממניות החברה מול המשיבים 3-2 – עסקה שלבסוף הופרה על-ידם.

6.ביום 25.5.2020 ניתן פסק דין חלקי בבית המשפט המחוזי, שבו התקבלה תביעת המבקשת בחלקה וניתן סעד הצהרתי שלפיו למשיבים 3-2 אין זכויות במניות החברה. פסק דין משלים ניתן ביום 14.7.2022, ובו דחה בית המשפט המחוזי את יתר הסעדים שהתבקשו בתביעה. בית המשפט המחוזי קיבל את טענתו של המשיב 5 וקבע כי למכתב ששלח אין נפקות לעניין שינוי הזכויות במניות החברה, וכי המבקשת לא יכלה להסתמך על תוכנו כאשר התקשרה עם המשיב 1 לרכישת 50% ממניות החברה. בהתאם, קבע בית המשפט המחוזי כי בעלי המניות בחברה הם המשיב 1 המחזיק ב-25% ממניות החברה, המשיבה 4 המחזיקה ב-50% ממנה, והמשיב 5 המחזיק ב-25%.

7.בשלב זה, קבע בית המשפט המחוזי שצו איסור הדיספוזיציה במניות החברה יישאר על כנו, והוסיף בעניין זה הוראות כדלקמן: הצו יחול על מניותיו של המשיב 1 עד למתן פסק דין ביחס לעסקאות הסותרות שעשה בהן במסגרת תביעה שהגיש המשיב 2 נגדו (ת"א 50296-11-20); הצו יחול על מניותיה של המשיבה 4 עד שזו תשלם את יתרת התמורה עבור רכישתן למשיבים 8-7; הצו יחול על מניותיו של המשיב 5 עד ליום 29.10.2022 כדי לאפשר לבעלים המקוריים של המקרקעין, המשיבים 8-7, שלא קיבלו את מלוא התמורה עבור מכירתם, להגיש תביעה בעניין.

8.במאמר מוסגר יצוין כי המשיבים 8-7 לא הגישו תביעה עד למועד האמור, ותחת זאת, ביום 30.10.2022 הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין המשלים. במסגרת הבקשה טענו כי פסק הדין מותיר אותם בפני שוקת שבורה, שכן הזכויות במקרקעין הועברו במסגרת החלטת הוועדה לרישום ראשון לחברת ה.ב.מ.ע, ואילו בעלי המניות בחברה לא שילמו למשיבים 8-7 את התמורה המגיעה להם עבור המקרקעין. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע ביום 29.11.2022 בקבעו כי פסק הדין עסק בשאלת זהות בעלי המניות בחברת ה.מ.ב.ע יזמות, ואילו שאלות בנוגע לבעלי הזכויות במקרקעין או לתשלום החוב למשיבים 8-7 לא נידונו במסגרתו. בית המשפט המחוזי הוסיף כי צו איסור הדיספוזיציה במניותיו של המשיב 5 הותר על כנו במטרה לאפשר למשיבים 8-7 להגיש תביעה כספית, אך הם התמהמהו ולא עשו כן.

9.ביום 2.11.2022 הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובצדו את הבקשה שבפני לעיכוב ביצוע של פסק דינו. כמו כן, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ארעי של פסק הדין עד להחלטה בבקשה העיקרית. לטענת המבקשת, מאזן הנוחות במקרה זה נוטה לטובתה במובהק, שכן קיים חשש שתיעשה דיספוזיציה במניות החברה לפני שיוכרע הערעור, באופן שיסכל מראש את תוצאותיו. לדבריה, נוכח העסקאות הרבות והסותרות שנעשו במניות החברה לאורך השנים, יש חשש ממשי שמי מהמשיבים 5-1 יעביר את זכויותיו בחברה לצד שלישי באופן שלא יאפשר להשיב את המצב לקדמותו. עוד נטען כי סיכויי הערעור שהגישה המבקשת להתקבל גבוהים, שכן לשיטתה העברת המניות בחברה בין המשיב 5 למשיב 1 היא תקפה ומחייבת.

10.בהתאם להחלטה שניתנה ביום 2.11.2022, הוגשו תגובות המשיבים ביחס לבקשת עיכוב הביצוע. המשיב 1 מתנגד לעיכוב ביצועו של פסק הדין. לטענתו, סיכויי הערעור שהגישה המבקשת נמוכים, והמבקשת לא הראתה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה במובהק. מכל מקום, כך נטען, ככל שיורה בית משפט זה על עיכוב ביצוע פסק הדין, מתבקש כי הדבר יהיה כנגד הפקדת פיקדון להבטחת נזקיו. המשיבים 3-2, הודיעו כי הם מותירים את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט. המשיב 5, אשר אינו מיוצג, לא התייחס בתגובתו לבקשה לעיכוב הביצוע, אלא העלה טענות לגופו של הערעור. המשיבים 11 ו-12 הודיעו בתגובתם כי המדינה אינה צד להליך, ובהתאם אינה נוקטת עמדה לעניין עיכוב הביצוע.

11.ביום 30.11.2022, לפי רשות שניתנה לכך, הגישה המבקשת תשובה לתגובתו של המשיב 1. לטענת המבקשת, המשיב 1 ניסה להציג בתגובתו תמונה מעוותת של התנהלותה לאורך ההליך, לצד הבאת עובדות חלקיות ופרטים שגויים, מבלי להידרש לבקשה לעיכוב ביצוע לגופה.

12.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל. כידוע, נקודת המוצא לענייננו, המעוגנת בתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, היא כי אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק דין. בהתאם לכך, על המבקש לעכב ביצוע של פסק דין עד להכרעה בערעור שהוגש עליו הנטל להצביע על כך שסיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו, מבין רבים: ע"א 4889/22 סקבורצוב נ' אופיר דידי, מנהל מיוחד על נכסי החייב, פסקה 9 (16.8.2022); ע"א 7165/22 תמיס ג'י. אר. אי. אנ. בע"מ נ' כהן, פסקה 9 (28.11.2022)). בתוך מכלול זה שיקולי מאזן הנוחות מקבלים מעמד בכורה (ראו: רע"א 3822/20 עבד אל קאדר נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 14 (6.7.2020)).

13.במקרה דנן, ומבלי להידרש בשלב זה לסיכויי הערעור לגופו, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל. אם המשיבים 1 ו-5 יעבירו את מניותיהם בחברה לידי צד שלישי, תוצאה זו תסכל, הלכה למעשה, את מטרות הערעור מאחר שהיא עשויה לאפשר את שלילת זכויותיה הנטענות של המבקשת במקרקעין (ראו והשוו: ע"א 4482/22 בן ציון שיפטן נ' טי.או.יו מילניום אלקטריק בע"מ פסקה 15 (3.10.2022)). מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה שמרבית המשיבים בהליך זה נמנעו מלהביע עמדה בעניין הבקשה לעיכוב ביצוע לגופה. המשיבים 1 ו-5, שהם היחידים המתנגדים לעיכוב ביצוע פסק הדין, מבססים את התנגדותם בעיקר על סיכויי הערעור להתקבל, ואינם מצביעים בתגובותיהם על נזק ממשי שייגרם להם כתוצאה מקבלת הבקשה, לבד מהעיכוב ביכולתם לממש את זכויותיהם בקרקע כבר כעת. במכלול הנסיבות, שוכנעתי אפוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת.

14.אם כן, בהתחשב בנזק הצפוי להיגרם למבקשת מביצוע פסק הדין, ואף בחשש שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור, ומבלי שנעלמו מעיניי טענות המשיבים ביחס לסיכוייו, מצאתי כי ישנה הצדקה להותיר את צווי איסור הדיספוזיציה במניות החברה על כנם עד להכרעה בערעור, בכפוף להפקדת עירבון. המבקשת תפקיד בקופת בית המשפט המחוזי סכום של 100,000 שקלים להבטחת נזקיהם של המשיבים, נוסף על העירבון שהפקידה בבית משפט זה.

15.סוף דבר: אני מורה על קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע, כאמור בפסקה 14 לעיל.